12 סיעות יש בבית המחוקקים בישראל 2012, בארבע מתוכן מתקיימות בחירות דמוקרטיות, ובראש שלוש מהן מכהנות נשים, בראשונה. נתון מדהים, בהתחשב בעובדה שאנחנו חברה פטריארכלית, מסורתית, מיליטריסטית מאוד. חברה שבה כל "פלאפל" מתקבל בברכה בכל מערכת ציבורית, ומונחת בעדינות - עם כנפי צניחה מוזהבות - מעל לראשן ולראשם של עובדים מסורים במערכות שוחקות כמו משרדי ממשלה, תאגידים עירוניים, חברות כלכליות, חברות עסקיות, ניהול בתי ספר ועוד. האם העובדה שהמנהיגות כיום נראית שוויונית יותר מאי פעם תשפיע על השיח הציבורי?
הרציונל פשוט ונובע מהעובדות הברורות: 51.4% מהאוכלוסייה בארץ הם נשים. יוצא ש-3.5 מיליון נשים צריכות להיות מיוצגות במקום שבו מתקבלות ההחלטות המהותיות הקשורות לחייהן. הן צריכות לשבת בכל ארגון המייצג את הציבור - בכנסת, בממשלה, ברשויות המקומיות, ברשויות האזוריות, בדירקטוריונים של חברות ציבוריות. במצב כיום, מחצית הציבור - שבו יש 20% ח"כיות, שש ראשות רשויות מתוך 255, 350 חברות מועצה מתוך 3,000, ו-18% נשים בדירקטוריונים - מדובר בתת-ייצוג חמור לנשים. יותר מכך, זהו פספוס אדיר של הון אנושי, שאינו בא לידי ביטוי בחלוקת המשאבים הציבורית.
תו התקן החדש
זוהי הדרת נשים אמיתית. אוטובוסים בירושלים או רחובות בית שמש הם מקרי קיצון שנוח לכולם להסיט אליהם את תשומת הלב, כולל לשרים, לחברי הכנסת ולתקשורת. בישראל התקבע, מאז הקמתה, שיח של אנשי צבא ונציגי דת של ציבור קטן מאוד (כ-17%), שמקבעים את הסטטוס של הנשים ואת מה שמשפיע על מעמדן - השכר הלא שוויוני שהן מרוויחות, תנאי הסף בהיכנסן לשוק העבודה, והזכויות האזרחיות הבסיסיות שלהן. בהיעדר נשים שעושות לובינג להקלת הנטל על הנשים, מעמדן בכל התחומים ממשיך להיות מקופח. אין ספק, שכשיותר נשים תהיינה "שם", נקבל ראייה אחרת על צורכי נשים, ובכלל נקבל תפיסה חברתית ואזרחית מפותחת יותר. הרי זה ברור, שאם היו 60 ח"כיות, ההוצאות על מטפלת היו כבר מזמן מוכרות במס.
נשים מביאות גישה שונה לפוליטיקה, גם לזו הארגונית. יותר פשרנות, יותר יכולת שיח והכלה, פחות אגו. נשים באות לעבוד, לא לעבודה. כך הן נוצרנו. אלו תכונות משמעותיות מאוד בסביבה של קבלת החלטות, בוודאי בכאלו שמשליכות באופן ישיר על כלל הציבור. מחקרים הוכיחו כי כשיש יותר מ-30% נשים בכל ארגון, התרבות הארגונית משתבחת. לכן, יש לפעול בכל מרצנו להוביל לשינוי חברתי משמעותי ולחתירה לייצוג שוויוני לנשים במוקדי קבלת החלטות.
יש להעביר את המסר הזה, להפיץ אותו בכל רחבי הארץ, לעודד נשים מעולות, פעילות ואקטיביסטיות, שתורמות מזמנן, ממרצן ומכספן במוקדים שונים - ועדי הורים, מתנ"סים, שבטי צופי, תנועות נוער - להציע להן ולדחוף אותן לעבר האופציה הפוליטית, כי שם מתקבלות ההחלטות האמיתיות, שם ההשפעה.
אני חוזרת בלילות מאירועים בנהריה, בטירת הכרמל, בבאר שבע, ביוקנעם, בקריית ביאליק, וכולי נרגשת מפגישות עם נשים שניתן לראות בעיניים שלהן, איך נופל להן האסימון ואיך ראש העיר שהשתתף באירוע הבין גם הוא, שכדאי לו לצרף נשים לרשימה שלו, ולמקמן במקום שני, שלישי ורביעי, כי זה יהיה תו התקן החדש - אם הוא יאהב את זה או לא.
הייתי מצפה שכיום, כשיש לנו שלוש יו"ריות של מפלגות, שיטת השריון תהפוך לשוויונית יותר - לא עוד שתי נשים בשתי העשיריות הראשונות. ברגע שזו תהיה המדיניות, כולנו נראה יותר נשים בפוליטיקה, נשים איכותיות, מחויבות לציבור ששלח אותן, שיביאו ראייה חברתית ואחראית, כמו של העומדות כיום בראש הרשימות ושל ח"כיות אחרות.
לכל אחת מאיתנו יש קול בקלפי, ואם נדע להצביע עבור מי שמייצג את הצרכים שלנו, זו תהיה מהפכה אדירה. כי בקלפי לויקי כנפו ולעופרה שטראוס יש אותו קול, זה הזמן להרים את הדגל ולהכריז: ייצוג שוויוני - תו התקן החדש.
הכותבת היא מנכ"לית עמותת כ"ן - כוח נשים
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
