ביהמ"ש: הצעת ההשקעה של גורביץ' באולטרה שייפ אינה מלאכותית

השופט חאלד כבוב קבע כי הצעת ההשקעה של יוסף גורביץ' לא נועדה לטרפד את השתלטותן של החברות שבשליטת ירון ייני, וכי מדובר בהשקעה כנה ואמיתית

יוסף גורביץ', דירקטור בארזים ובנו של יו"ר ארזים מאיר גורביץ', ניצח בקרב השליטה בחברה הבורסאית אולטרה שייפ : שופט בית המשפט הכלכלי, חאלד כבוב, קבע הבוקר (ב') כי הצעת ההשקעה של גורביץ' לחברת אולטרה שייפ מדיקל אינה מלאכותית, ולא נועדה לטרפד את השתלטותן של החברות "מטרת מיזוג חברות" ו"אפסווינג קפיטל" (המבקשות), שבשליטת איש העסקים ירון ייני.

"הוכח כי לא מדובר בהצעה 'מלאכותית' שנועדה למגר את ניסיונות ההשתלטות של המבקשות, אלא בהצעת השקעה כנה ואמיתית, שעוד נולדה לפני שהמבקשות רכשו את מניות אולטרה", קבע כבוב.

הוא ציין כי "מדובר במשא-ומתן והצעות שבאו לעולם עוד לפני שהמבקשות בכלל רכשו מניותיהן באולטרה... לא אוכל להתעלם מהעובדה שגורביץ' פעל בתום-לב כל העת, באופן ישיר, והביע את כוונותיו עוד לפני שהמבקשות בכלל נכנסו לתמונה והשקיעו ומשקיעות כספים לטובת ביצוע העסקה".

הנמרצות של גורביץ'

מאבק השליטה בחברת אולטרה שייפ החל בראשית החודש שעבר, והסתיים תוך פחות משבועיים, כאשר דירקטוריון החברה אישר הנפקה של 24.9% מהחברה, במחיר של 4 מיליון דולר, לגורביץ'.

אולטרה שייפ, עד לאחרונה מפתחת מערכת לחיטוב הגוף על-ידי המסת שומן באמצעות אולטרה-סאונד, הינה חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה בתל-אביב. ואולם, כיום אין לה פעילות עסקית, לאחר שמכרה את מלוא פעילותה העסקית בחודש שעבר לחברת האסתטיקה סינרון בתמורה ל-12 מיליון דולר.

כיום פועלת אולטרה במתכונת של שלד בורסאי, כאשר בקופתה תמורת המכירה של עסקיה. במצב זה הפכה החברה לאטרקטיבית ביותר, ואכן חלפו ימים ספורים ממכירת פעילותה העסקית ועד שהחל סביבה מאבק השתלטות.

הצדדים הניצים הם "סוחר השלדים" ירון ייני, באמצעות חברת "מטרת מיזוג", שבה שותפה אסיה פיתוח של דן מור וכפיר זילברמן; והנהלת אולטרה שייפ. רכישת שלד בורסאי (חברה הרשומה למסחר בבורסה, שאין לה פעילות עסקית) ויציקת פעילות עסקית חדשה לתוכה, מקצרת הליכים וחוסכת כסף ביחס להנפקת החברה בדרך המסורתית.

החלטתו של השופט כבוב עוסקת בשבועיים במהלך חודש פברואר, שבמהלכן נמכרו מניות החברה. "גורביץ' היה הנמרץ והמהיר ביותר, זיהה את אטרקטיביות החברה, ולא שינה לו מה המתווה העתידי שלה. הוא החל במשא-ומתן להשקעה בחברה כבר ביום 12/02/2011", ציין השופט כבוב.

ראשית, כללו הצעותיו של גורביץ' אלמנט של שליטה, אך בסופו של המשא-ומתן עם החברה, לא רכש שליטה, אלא רכש את המניות במצב החברה AS IS, כאשר הוא רכש 24.99% מהון המניות המונפק ומזכויות ההצבעה בה.

ביום 15/02/2012 רכשו ביחד החברות שבשליטת ייני - מטרת מיזוג חברות" ו"אפסווינג קפיטל - מעל 18% ממניות אולטרה שייפ. מאז הן המשיכו לרכוש עוד מניות, כך שכיום הן מחזיקות בכ-19% מניות.

לטענתן, סמוך לאחר רכישת מניותיהן באולטרה, פנו לנציגיה בבקשה למנות באופן מיידי את ייני לדירקטור בחברה. ואולם, רק ב-21/02/2012 שלחו בקשה רשמית בכתב בעניין לאחר שדירקטוריון אולטרה קבע כי לא ייענה לבקשה.

המחלוקת בין הצדדים, שהגיעה לפתחו של בית המשפט הכלכלי, סבבה סביב השאלה מתי הגיע אותו מכתב דרישה, והאם דבר קיומו היה ידוע לדירקטוריון טרם חתימת ההסכם עם גורביץ' או קודם לכך.

חברותיו של ייני ביקשו מבית המשפט צו מניעה, שיאסור על אולטרה שייפ להקצות מניות לגורביץ'. לטענתן, דירקטוריון אולטרה פעל במהירות לאישור הצעתו של גורביץ', במטרה לחסום אותן, ומתוך חשש כי הדירקטורים יועברו מתפקידם. עוד טענו כי הייתה חובה לקבל את אישור האסיפה הכללית להקצאת המניות לגורביץ', כיוון שמדובר בפועל בהצעה פרטית מהותית, הטעונה אישור דירקטוריון ולאחריו אישור האסיפה הכללית. כן טענו כי יש לראות בגורביץ' ובחברי הדירקטוריון כמי שיש ביניהם הסכמי הצבעה ויחסים קרובים וכמחזיקים במשותף במניות.

מנגד, הגישה אולטרה שייפ חוות-דעת מטעם עו"ד דידי לחמן-מסר, לשעבר המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, לפיה אין מדובר בהקצאה פרטית מהותית, חברי הדירקטוריון עמדו בכל דרישות הדין, וקיבלו החלטה עסקית לגיטימית העולה בקנה אחד עם "כלל שיקול-הדעת העסקי".

גורביץ' טען כי החברות של ייני לא הוכיחו את טענותיהן. לדבריו, לא הוכח כי נגרם להן כל נזק ממשי, וכי כל כוונתן הוא למנוע מאבק שליטה, כאשר עילת הבקשה היא "גיבוב של טענות ספוקלטיביות".

"כלל שיקול-הדעת העסקי"

בית המשפט דחה את טענות החברות של ייני וקבע כי לא עמדו בתנאים הנדרשים למתן הסעדים והצווים שביקשו. "קיומו של עניין אישי (של הדירקטוריון - א' ל"ו), עליו ביקשו המבקשות להצביע, והדרישה להביא את ההצעה של גורביץ' לאישור האסיפה הכללית - לא הוכחו בפניי", נקבע.

עו"ד שירין הרצוג, מומחית לממשל תאגידי, מבהירה כי ההחלטה מבוססת בעיקרה על ממצאים עובדתיים, אך "במישור משפטי עקרוני יותר, הלך השופט כבוב למעשה צעד נוסף לקראת אימוץ כלל שיקול-הדעת העסקי (business judgment rule) מארה"ב. לפי כלל זה, בהיעדר עניין אישי של הדירקטורים ובהינתן הגיון מסוים בהחלטתם, יהיו הדירקטורים מוגנים מחבות, אף אם החלטתם הייתה גרועה או שגויה".

לדבריה, "השופט קבע כי משלא הוכח כי הדירקטוריון פעל משיקולים זרים, או שהחלטתו פוגעת באינטרס של החברה, וכשלא הוכח כי הדירקטוריון פועל תוך הפרת חובת אמונים כלפי בעלי המניות והחברה - אלא קיבל את החלטתו לאחר דיון מעמיק וממצה - הרי שבית המשפט ייטה, בדרך-כלל, לא להתערב בהחלטות שכאלה, גם אם בדיעבד יוכח כי ניתן היה לקבל תמורה גבוהה יותר מצד ג'".

צרו איתנו קשר *5988