מי צריך רעיונות, אנחנו פוליטיקאים

אין לך זמן טוב יותר לדעת מדוע אתה שונא פוליטיקאים מאשר הבוקר שלאחר ניצחונם.

השבוע נחל מיט רומני ניצחון ברור במקדימות הרפובליקניות במדינת אילינוי. לפי הערכה כללית, הוא הבטיח לעצמו בזה את מועמדות מפלגתו לנשיאות. רבים משועי המפלגה שישבו על הגדר, למשל מושל פלורידה לשעבר ג'ב בוש (הבן של, האח של), המתינו לתוצאות האלה, כדי להסתלק מנייטרליותם ולסמוך את ידיהם על מועמדותו.

ואז בא הבוקר שאחרי. ראש מטהו של רומני הופיע ברשת הכבלים סי.אן.אן. הוא נשאל שאלה בסיסית למדי, החוזרת ומוצגת זה חודשים רבים: האם רומני ייצא ניזק מן הפניה החדה ימינה, שעשה במהלך הבחירות מקדימות?

כלל בדוק בפוליטיקה האמריקנית הוא שבבחירות הכלליות, כל מועמד, רפובליקני או דמוקרטי, צריך לנוע אל המרכז. שם נמצאים הבוחרים העצמאים, בערך שליש האמריקנים. הם אינם אוהבים קיצונים משום אגף, והם מכריעים בחירות.

זה הטעם שמפלגות מעדיפות להקדים ולסיים את התמודדויותיהן הפנימיות, כדי שיהיה די זמן למחוק את רישומן מזיכרונו של הבוחר העצמאי. וזה בעצם מה שאמר ראש מטהו של רומני ביום ד' בבוקר: כאשר יתחילו הכלליות, יילחץ כפתור האתחול, ויהיה אפשר להתחיל מחדש. להלן הוא השתמש בדימוי עממי מעולם הצעצועים. זה יהיה כמו המשחק Etch a Sketch, הוא אמר.

המשחק הזה היה פופולרי מאוד בכל העולם בשנות ה-50 וה-60. על מסך, שלא הזכיר אפילו את אייפד 1, קל וחומר את אייפד 3, צריך לצייר באמצעות סיבוב של שני כפתורים. כדי למחוק את הציור צריך לנער את הלוח. כן, ככה שיחקו פעם. פעם אנשים גם ישבו במערות, ואכלו בשר נא.

הוא "שמרן באופן אנוש"

זה מה שקורה לפעמים אצל מקצוענים, בייחוד צעירים, הרגילים כל-כך בעגה הטכנוקרטית, עד שהם שוכחים את ההבדל בין דל"ת אמותיהם ובין רשות הרבים. הדימוי מעולם הצעצועים היה מוצלח מאוד, אילו נלחש על אוזניהם של יודעי דבר. הוא לא נלחש. והוא היה מתנה בלתי צפויה למועמדים שהובסו באילינוי בלילה הקודם.

ריק סנטורום וניוט גינגריץ' טוענים זה כבר, כי מיט רומני מוכן להגיד כל מה שנחוץ כדי לנצח, ובכלל זה גם דבר והיפוכו; כי הוא מעמיד פנים שהוא "שמרן" (זאת אומרת, ימני) בשעה שהוא בעצם "מתון". מתינות אינה מחמאה במילון המושגים של המפלגה הרפובליקנית.

לרומני יש אוסף גדול של התבטאויות, תוצאה של קריירה פוליטית בת 20 שנה. הוא תמך בזכות האשה להפלות מלאכותיות, הוא התנגד לזכות האשה להפלות מלאכותיות; הוא תמך בהתלהבות ברפורמה של שירותי הבריאות, הוא התנגד בהתלהבות לרפורמה; הוא תמך בחלוקת אמצעי מניעה לנשים, הוא התנגד לחלוקה; הוא האמין בהתחממות האקלים, הוא לא האמין בהתחממות האקלים. וכן הלאה.

העימות במפלגה דחף את רומני ימינה. "אני שמרן באופן אנוש", הוא הכריז פעם אחת, לקול לגלוגם של יריביו. "מעולם לא שמעתי מישהו מכריז שהוא שמרן אנוש", אמר שדר הרדיו השמרני רב-ההשפעה ראש לימבו.

"במה מאמינים הרפובליקנים?"

רומני אמנם ניצח ברוב ההתמודדויות, אבל לא הצליח לצבור תאוצה. בשורה של מדינות הוא חב את ניצחונו לפילוג בין סנטורום לגינגריץ'. אמנם כל חישוב סביר מראה שלאיש זולת רומני אין סיכוי להשיג את רוב הצירים בוועידת המינוי הרפובליקנית; אבל הוא עדיין רחוק מן המספר הזה (1,144), וליריביו מימין אין כל כוונה לפרוש. הם ימררו את חייו לפחות עד סוף המקדימות, בתחילת יוני, ואולי עד הוועידה עצמה, בסוף אוגוסט, קצת יותר מחודשיים לפני הבחירות הכלליות.

מעידתו של מחנה רומני הייתה מזיקה במיוחד מפני שהיא ניתנת לאפיון פלסטי. אין צורך לצטט, צריך רק לטלטל את קופסת ה-Etch a Sketch לעיני המצלמות. ואמנם, סנטורום הבטיח לנהל את מסע הבחירות שלו מכאן ואילך בצל האץ'-א-סקץ'. גם הדמוקרטים כבר מקרינים תשדירי אץ'-א-סקץ', ומותר לנחש שהם לא יפסיקו עד חודש נובמבר.

ביום שבו המושל רומני הזכיר למפקפקים מדוע עליהם להוסיף ולפקפק, ה"וול סטריט ג'ורנל" השמרני פרסם מאמר תחת הכותרת "במה מאמינים הרפובליקנים?" כותביו התלוננו שהמפלגה משתמטת מלהציג ברירה חד-משמעית לפני הבוחרים. איכשהו, שמו של מיט רומני לא הופיע במאמר הזה אפילו פעם אחת, אבל תרעומת על מועמדותו בצבצה מכל שורה.

בו ביום דווקא הגיעה תשובה רבת-עוצמה על שאלת המאמר. יושב-הראש הרפובליקני הצעיר של ועדת התקציבים בבית הנבחרים הגיש את הצעת התקציב של מפלגתו. זה לא סתם תקציב. זה מסמך אסטרטגי, המשרטט דרך לאיזון התקציב הפדרלי בתוך... (כעכוע גרון קל)... בתוך 40 שנה. ארבעים. שנה.

חוץ מן האסוציאציה התנ"כית, ארבעים השנה האלה יכווצו את הממשלה הפדרלית לממדים היסטוריים. פול ריאן, אבי ההצעה, חוצה הרבה גבולות, שטוענים לנשיאות לא יעזו אפילו להתקרב אליהם. הדמוקרטים כבר מלקקים שפתיים. הם ישתמשו בתקציב ריאן, כדי לתאר את הרפובליקנים כאויבי המעמד הבינוני והחלשים.

"רעיון חדש ומטופש"

עצם ההצעה, יהיו ההסתייגויות ממנה אשר יהיו, היא תזכורת נחוצה שעדיין אפשר למצוא, פה ושם, פוליטיקאים העוסקים ברעיונות, במקום במחוות אלקטורליות. זה מרשים ורב-השראה, חוץ מזה שהשראה אינה מספיקה בפוליטיקה. צריך גם לנצח.

לפני 24 שנה, בבחירות של 1988, התמודד ג'ורג' בוש האב על מועמדות הרפובליקנים. שורה של מועמדים ימניים ממנו ניסו לסכל את בחירתו. אחד מהם העלה את הרעיון של הפרטת הביטוח הלאומי. "האין זה רעיון חדש ונועז?", הוא שאל את בוש. "בהחלט חדש", ענה בוש, "חדש ומטופש (nutty)".

בוש ניצח בבחירות ההן. הדמיון בינו ובין רומני הוא כמעט מושלם: ביוגרפיה, מזג, משפחה, עסקים... שניהם היו צריכים לשכנע מפלגה שמרנית שהם שמרנים מספיק בשבילה. היא פיקפקה, אבל נאלצה להאמין להם. לבוש נשאר די זמן כדי לנוע אל המרכז, ולהבטיח ממשלה "עדינה יותר, חביבה יותר". בנו, 12 שנה אחר כך, עשה פניה זהה אל המרכז, והבטיח לשוות פנים אנושיות לשמרנותו ("שמרנות חומלת").

ב-2012, שמרנים "הולכים להקיא" (בלשונו של ריק סנטורום) כאשר הם שומעים ביטויים כאלה, או אפילו כאשר נדמה להם שהם שומעים. אבל הם גם להוטים להוציא את ברק אובמה מן הבית הלבן. הדעת נותנת שלפחות בתוך המפלגה הרפובליקנית, הלהיטות תגבר על הבחילה; אבל רוב האמריקנים (ועוד כמה לאומים) יוסיפו "ללכת להקיא" כאשר ישמעו את הפוליטיקאים שלהם מדברים על אמונתם ועל רעיונותיהם.

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com