תופעת "הלוזונים" מאבדת גבולות גזרה

מאז אתמול (שבת) בערב קשה שלא לעקוב אחרי התגובות בתקשורת של עמוס לוזון לאירועים באצטדיון המושבה. לקטטה ההמונית במסגרתה מאמן השוערים של לוזון במכבי פ"ת, עמי גניש, נגח בראשו של שחקן הפועל חיפה עלי חטיב, ו"מקורב" לקבוצה (אדם בשם יגאל ממן) בעט בחטיב בעודו שוכב על הדשא.

התגובות של עמוס לוזון לאינתיפאדה הזאת הן גיהוקים. גיהוקים בשידור חי. עמוס לוזון שכח לרגע שאת הפעילות שלו בחדר ההלבשה ובחדרי חדרים אפשר להעלים מעיני הציבור, אבל האירוע אתמול כולו תועד מול מצלמות הטלוויזיה והעיתונות. גם אחרי צפייה ראשונה, כשכבר היה ברור מעל לכל ספק ממדי האירוע, עמוס לוזון לא הצליח להפנים שמדובר באירוע חסר תקדים בחומרה שלו (החומרה הפיזית, והעובדה שמדובר באנשי מכבי פ"ת) וטען ש"בקושי נגעו בעלי חטיב".

‏המושגים הללו מעולמו של עמוס לוזון שבהם נגיחה בפנים של אדם, מנותחים בכלל במונחים של עוצמה - נגיחה חזקה או לא נגיחה חזקה - הם מטרידים מאוד. לכן, גם כשעמוס לוזון מדבר על כך שיטפל באותם שני אנשים שאתמול פגעו במכבי פ"ת שלו, נותר רק לדמיין באיזו דרך "יטפל" בהם. מהו אותו טיפול שאותו מבטיח עמוס לוזון למישהו שלטענתו כלל לא מועסק על-ידי מכבי פ"ת?

 קטטה במשחק ליגת העל בכדורגל מכבי פ

ביום רביעי האחרון אפשר היה לקבל דוגמה אולי יותר מטרידה לחופש המילולי הפרוע, לאובדן גבולות הגזרה של התופעה הזאת שנקראת "הלוזונים". יו"ר ההתאחדות אבי לוזון אמר משפט שלא יכול להיאמר על-ידי שום יו"ר התאחדות בעולם. כשנשאל איך הגיעה מכבי פ"ת למצב אליו הגיעה, אמר האח של חנה בבלי: "היא הגיעה למצב הזה בגלל המון טעויות שיפוט ואיבדה הרבה נקודות. אם היו לה עוד 8-10 נקודות שהשופטים לקחו לה, היא היתה בפלייאוף העליון".

‏בזמן שאתם תתעסקו בשטויות כמו אלימות בכדורגל הישראלי ומחשבות מאיפה היא מגיעה, אבי לוזון יעלה הערב על חליפה יוקרתית כשיארח את נשיא אופ"א, מישל פלאטיני, בטקס חניכת בית הנבחרות בשפיים. הוא יהיה ממלכתי עד כדי כך שיתקשה להיזכר מאיפה הוא מכיר שמות כמו יגאל ממן ועמי גניש. ‏

ולגבי עמוס לוזון? הטייטל נשיא, אל-פרזידנט, בכל זאת נשמע קצת יותר מדי. שיהיה עמוס לוזון. כן. סתם עמוס לוזון.