יותר סטייקים בפחות כסף

מאז שפורק האוהל האחרון בשלהי הקיץ, מנסרת בחלל האוויר השאלה הקבועה על תוצאות המחאה החברתית: השפיעה או לא השפיעה? ובכן, השפיעה. רק שלמרבה הצער, לא תמיד לטובה.

בעקבות המלצות ועדת טרכטנברג התבקשה ועדת המזון, בראשות מנכ"ל משרד התמ"ת שרון קדמי, לבחון על אילו מוצרים ניתן להפחית את המכס במטרה להקל על הציבור הנאנק. ב-1 במאי אמורה הוועדה להניח את הרשימה המומלצת על שולחנו של שר האוצר.

ברשימה שכבר גובשה יש כמה צעדים ראויים, אבל לצדם המלצות מקוממות במיוחד, בראשן הפחתה משמעותית של מכסי היבוא על בשר בקר ועל עגלים חיים שמובלים לשחיטה בישראל. המשמעות: הישראלים יוכלו לאכול יותר סטייקים בפחות כסף.

רשימה זו גובשה מתוך ראייה חשבונאית צרה, משום שמכל בחינה אחרת עידוד של הציבור לאכול יותר בשר בקר הוא טעות קשה. זה מתחיל בבריאות: על-פי המלצת כל הגורמים המוסמכים, יש להגביל אכילת בשר אדום ולא לעודד אותה. מחקרים קושרים אכילת בשר אדום למחלות לב ולשורה של תחלואים נוספים.

רק באחרונה פרסם בית-הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד את פירמידת המזון המומלצת הנשענת על הידע המדעי העדכני ביותר. ההמלצה הרשמית היא: "הגבילו אכילת בשר אדום". לשון אחר: המכס ירד, הציבור יזלול בשר בזול, העומס על מערכת הבריאות יגדל - ואז אותו ציבור יצטרך לשלם יותר מסים כדי לממן את ההוצאות.

על מה התרעומת?

וזה עוד כלום לעומת האיוולת הסביבתית. תעשיית המזון מהחי, וייצור הבשר בראשה, הוכרזה בשנים האחרונות רשמית כאחד המפגעים הסביבתיים הגדולים של התקופה. הגושפנקה לכך ניתנה לפני 6 שנים, כשהאו"ם פרסם דוח המפרט את נזקי תעשייה זו: זיהום מים ודלדול מקורותיהם, הרס יערות גשם לטובת שטחי מרעה וגידול מזון לבעלי-חיים ועוד.

שימו לב לאירוניה: חלק מהעלייה הגלובלית במחירי המזון, שגרמה למחאת שרשרת במדינות רבות, נובעת מהעובדה שיותר קרקעות משמשות לגידול מזון לבהמות, במקום לגדל מזון לבני אדם (בשל העלייה בביקוש לבשר בסין, בהודו ובמדינות אחרות שמאמצות במהירות את התפריט המערבי). עכשיו ממשלת ישראל מציעה להגדיל את היקפי אכילת הבשר - ובכך להרים תרומה משלה להמשך התייקרות המזון.

באותו דוח נקבע גם כי תעשיית המזון מהחי אחראית לפליטת 18% מהגזים הגורמים להתחממות כדור הארץ - יותר מאשר התחבורה בעולם. ענף הבקר נחשב בזבזני ומזהם במיוחד: כדי לייצר סטייק מבשר פרה יש צורך בפי 17 יותר קרקע ופי 50 יותר מים, לעומת גידול סויה במשקל דומה. ואת האסון הסביבתי הזה ממשלת ישראל מתכוונת עכשיו לעודד.

לכל אלה צריך להוסיף גם את צער בעלי החיים. לפני מספר שבועות הופיעו בתקשורת דיווחים נרגשים על כבש אומלל שנפל מסיפון אונייה וניצל מטביעה בזכות טוב-לבם של מתנדבי ריף הדולפינים. במסגרת החגיגות נדחקה לשוליים עובדה פשוטה: אם הכבש היה נשאר על הסיפון, הוא היה מובל כמו כל חבריו לשחיטה אכזרית.

כיום מובלים מדי שנה כמה רבבות עגלים לשחיטה בישראל. רבים מהם מגיעים במסע מפרך מאוסטרליה, בתנאי צפיפות קשים שחלקם לא שורד אותו. במדינות רבות כבר הבינו שכדי להפחית סבל זה יש לצמצם את השינוע של בעלי חיים למרחקים ארוכים. ובישראל? להיפך.

תגידו: על מה התרעומת? בסך-הכול אנשים רוצים לאכול סטייק במחיר שפוי. אך השאלה היא אם המדינה, באמצעות כלי המיסוי העומדים לרשותה, צריכה לעודד אותם לממש את השאיפה הזו. איש לא מעלה על דעתו להפחית את המכסים על סיגריות ואלכוהול בשם הצדק החברתי, כי ברור שמדובר במוצרים מזיקים שאין אינטרס ציבורי לתמרץ צריכה מופרזת שלהם. הגיע הזמן להחיל עקרונות דומים גם על חלק ממוצרי המזון.

האוכל בישראל יקר מדי. אין ויכוח שצריך לנקוט צעדים כדי להוזיל ולהנגיש אותו לכל חלקי האוכלוסייה. השאלה היא איזה אוכל. סטייקים של בשר בקר הם לא מוצר יסוד שעולה על שולחנן של השכבות החלשות, ולא יהיו כאלה גם אחרי הורדת המכסים.

אם ועדת המזון רוצה לקדם צדק חברתי דרך הצלחת, היא צריכה לדאוג להוזלת הירקות והפירות, להנגיש לציבור מזונות איכותיים כמו קטניות ודגנים מלאים, ולהביא לקיצו את הכשל ההיסטורי, שלפיו הלחם הלבן מפוקח, בעוד הלחם המלא, הבריא, הוא פריבילגיה של השכבות המבוססות יותר.

הורדת מכסים על בשר בקר ויבוא עגלים חיים מוכיחה כי לא כל הורדת מחירים עושה צדק באמת, לפעמים דווקא ההיפך.