הדיקטטורה של הרחוב

עכשיו ממתינים כולם למוצא פיה של המועצה הצבאית העליונה בקהיר. האם הקצינים האלה, שידעו ככל הנראה על המהלך המצרי המתרקם להפסיק רשמית את הזרמת הגז לישראל, יתפסו עמדה מנהיגותית, או בחולשתם יניחו לדיקטטורה של הרחוב להוביל גם את המשבר הזה.

אין לקנא בחברי המועצה, ובראשם שר ההגנה מוחמד חוסיין טנטאווי, שנאלצים לקבל מדי יום החלטות קשות בידיעה כי הבוס שלהם הודח והוא עומד למשפט, וספק אם מישהו יוכל להגן עליהם מחר מפני גורל דומה.

ביום חמישי הודיעו חברת הגז הלאומית המצרית והרשות המצרית לגז על הפסקת הזרמתו של הגז הטבעי לישראל. בהודעה נמסר כי הסיבה למהלך היא עיכוב התשלומים שמגיעים מישראל, כמחויב בחוזה. אמש פורסם הסיפור בישראל, ומיד טיפס לראש החדשות בשתי המדינות.

מהלך טקטי בסבך משפטי

בשיח הציבורי שהתפתח במצרים ביממה האחרונה צומצם היבט מרכזי בפרשה. מאז החלו החבלות בצינור הגז, בפברואר 2011, פחתה ההזרמה לישראל עד לאפס. עובדה זו הניעה את השותפים הזרים בחברת EMG להגיש תביעת נזיקין נגד ממשלת מצרים בשווי 8 מיליארד דולר.

ההודעה המצרית על הפסקה רשמית של ההזרמה, אם כן, היא מהלך טקטי בתוך סבך ההתדיינות המשפטית. אבל הסכם הגז אינו חוזה מסחרי בלבד, אלא התקשרות בעלת משמעויות מדיניות וביטחוניות ארוכות טווח. את זה יודעים היטב גם הגנרלים בקהיר, ולכן ספק אם לא ידעו מראש על המהלך של ראשי משק האנרגיה.

את נחיצותו של ההסכם לייצוב כלכלתה המעורערת של מצרים מבינים הקצינים היטב. גם בצמרת "האחים המוסלמים" מעריכים את משקלו החשוב לקופה המדולדלת. מצרים זקוקה להסכם לא פחות מכפי שישראל זקוקה לגז שהוא מניב. כלכלתה מעורערת ומצויה על עברי פי פחת. בעקבות ההפיכה, הידרדר מצב הביטחון האישי במצרים ושיעור הפשיעה עלה. התיירות ירדה בכשליש, והמשקיעים אינם מגיעים. יצוא הגז אמור היה להיות אמצעי הכנסה קבוע ובטוח, וגם אמצעי אסטרטגי ראשון במעלה להגביר בישראל את התלות במצרים, בנוסף על התלות הישראלית בשיתוף הפעולה המצרי בסיני.

והנה לנגד עינינו, שני הערוצים האלה מתערערים. בראיון שהעניק באחרונה לעיתון מצרי אמר עומר סלימאן, לשעבר ראש המודיעין הכללי שפיקח על ההסכם, כי בחתימת ההסכם קיבלה מצרים לידיה שליטה על 40% מהחשמל הישראלי. התבטאותו לא זכתה לתשומת הלב הראויה בישראל, אבל יותר מכך - היא לא נקלטה על-ידי מעצבי דעת הקהל בקהיר, המתחרים על הזכות לחבל בהסכם.

מאז ההפיכה, זה יותר משנה, מתנהל בקהיר מסע ציבורי סוער לביטול הסכם הגז עם ישראל, שאותו מובילים פוליטיקאים ופרשנים למיניהם. לכל אחד מניע משלו: אחדים מבקשים להתחשבן עם חוסני מובארק ומאשימים אותו ואת בניו בלקיחת שוחד לכיסיהם.

אחרים משוכנעים באמת ובתמים כי הגז נמכר לישראל במחיר שערורייתי, וכי קופת המדינה מאבדת הכנסות שמגיעות לה בדין. הם מוחים על כך שהישראלים נהנים מגז מוזל עוד לפני תושבי כפרים בדלתא, המשוועים לאספקת חשמל סדירה. מקהלה שלישית נהנית מהכותרות השמנות שמבטיח העיסוק בסוגיה.

רצון העם המצרי

כל האמצעים כשרים להשגת המטרה. ערוץ אל-ג'זירה ראיין אמש מקהיר את איברהים זהראן, מומחה לסחר נפט. זהראן הסביר בלשון מלומדת כי לידתו של ההסכם בשיחות לבביות בין עומר סולימאן לאריאל שרון, ולכן ממילא תוקפו מוטל בספק. לא הפריעו למומחה המצרי התמונות ששידרה אל-ג'זירה בעודו מתראיין, המציגות את שר התשתיות דאז, בנימין בן אליעזר, חותם על ההסכם יחד עם עמיתו המצרי סאמח פהמי.

אחד המועמדים המובילים במרוץ לנשיאות, עבד אל-מונעם אבו אל-פתוח, בירך על ההודעה. "זהו רצון העם המצרי", הוא קבע.

בקהיר של ימינו, גם השיח הפופוליסטי הוא כלי ניווט בתהליך קבלת ההחלטות של המועצה הצבאית. הקצינים אנוסים לעתים לקבל החלטות תחת לחץ, ומתקשים לבטא את עמדותיהם במציאות של דעת קהל מוטה, שמחריפה בימים של מערכת בחירות.

תוך חודשים מעטים, מבטיחים הגנרלים, יימסר השלטון לנשיא שייבחר בידי העם. אין לדעת מי תהיה האישיות שתיבחר, ומה תהיה מערכת היחסים שלה עם הפרלמנט, שרובו נשלט בידי התנועות הדתיות.

עתידה הקרוב של מצרים ייקבע לפי דינמיקה פנימית ומארגי כוחות שעדיין מצויים בתהליכי התהוות, שאותם מעטים יכולים לחזות. רגוע זה לא יהיה, ולפי אחד התסריטים, עשויה מצרים להיקלע לסחרחרת יעקובינית. איש לא יוכל להבטיח אז שקול ההיגיון יגבר בה על קול ההמון.

הכותב הוא הכתב לענייני ערבים של גלי צה"ל