אגדה חב"דניקית: סיפור על אמונה ויהלומים שיכול לקרות רק בישראל

הסיפור הזה יכול להתרחש רק בישראל: משפט סתום שאמר הרבי מלובביץ' לפני 25 שנה הפך לחברה בורסאית שעוסקת בחיפוש יהלומים בקישון ■ הזוי? כן, אבל רק עד שבוחנים את הממצאים הגיאולוגים מהחפירות הראשונות

אם מתעלמים לרגע מתמונת הרבי מלובביץ' - מול דלת הכניסה ובגודל טבעי - משרדי חברת "שפע ימים" באזור התעשייה של עכו נראים כמו עסקים כרגיל. משמאל רוכנות נשים על מיקרוסקופים, מגלגלות בעזרת פינצטה שבבי חצץ מצד לצד. מימין, מכונות ענק מפרידות מוץ מתבן ומייצרות פסקול חיוני של עבודה. בהמשך, חדר ישיבות ספון עץ. מסביב לשולחן נאספים קודקודי החברה ובורקסים. אבל לפני שמתחילים, אני ממהרת לשירותים. מולי עוברת סמנכ"לית התפעול ורד טולדו. "חייבת פיפי", אני מתנצלת. "קטנים", היא מתקנת עם חיוך, מקפידה על הז'רגון הנקי של החרדיות להפרשות הגוף.

כי לא משנה עד כמה שפע ימים תתאמץ ללבוש פסון עסקי יומיומי, אין לה דרך, והיא גם לא רוצה, להסתיר את מוצאה החב"דניקי, האמוני. זה שנולד בעקבות שניים-שלושה משפטים מעורפלים שאמר הרבי מלובביץ' ב-1988, ושמריחים כמו הבטחה למרבץ היהלומים הראשון באדמת ישראל.

כן, יהלומים. פה לא רחוק. וכל זאת רק מפני שאבי טאוב, המנכ"ל, בחר להיסמך על דבריו של הרבי מלובביץ'. הסרטון שמתעד את אותה נבואה נראה שחוק ומעונן משימוש. נראים בו הרבי וראש עיריית חיפה דאז, אריה גוראל, שמשוחחים על הא ועל דא. הרבי, בעברית במבטא יידשאי מלעילי, מצהיר כדלקמן: "זהו העניין של חיפה, שיש לו ים, ושם יש עמק, ובעמק נמצאים אבנים טובות ומרגליות. והקדוש ברוך הוא עשה דבר פלא, הוא הטמין אותן בעומק הארץ, ועל כל פנים בעומק הנהר". זהו. 18 שניות חורקות שרוב האנשים היו מריצים קדימה. לא טאוב.

"בכל יום ראשון נהג הרבי מלובביץ' לחלק דולרים לצדקה. כל יום ראשון אלפי אנשים, ביניהם גם שרים, חברי כנסת וראשי ערים, עלו אליו לרגל", מבאר טאוב את ההקשר. "זה לא היה הביקור הראשון של גוראל אצל הרבי. היו ביניהם שיחות. בעיקר על חינוך וארץ ישראל. בין השאר הייתה גם הפגישה הזו".

בווידיאו רואים שהם עומדים. זאת אומרת שההבטחה של הרבי למרגליות באזור חיפה הייתה חלק משיחה בדרך החוצה?

"לא, לא. הרבי תמיד עמד".

טולדו: "אנשים היו מתפעלים איך איש בגילו עומד על הרגליים שעות על גבי שעות. מחלק דולרים ומברך".

טאוב: "אישה זקנה שאלה אותו פעם איך יש לו כוח. הוא אמר, 'כשסופרים יהלומים לא מתעייפים'".

אני רואה שהיה לו עניין עם יהלומים?

"היה לו עניין עם אבנים טובות. במובן הרוחני".

אז איך התגלגלה השיחה עם גוראל לעניין האבנים היקרות במפרץ חיפה?

טולדו: "הם דיברו על חינוך ילדים, ואאוט אוף דה בלו"...

טאוב: "גוראל אמר לרבי שמה שהוא אומר 'מאוד עמוק', והרבי ענה ש'אין להתרשם מדבר שהוא עמוק', ומשם המשיך ואמר 'זהו העניין של חיפה, שיש לו ים', וכו'".

ובאותה נקודה מישהו חשב שיש פה משהו קונקרטי שכדאי לבדוק?

יו"ר שפע ימים שמעון הייבלום מצטרף לשיחה: "לא. אף אחד לא עשה עם זה כלום במשך שנים".

אז מתי העניין צץ שוב?

טאוב: "ב-1994 בערך. חב"דניקית מלוד הפנתה את תשומת ליבי להקלטה".

זאת אומרת שנחשפת למידע הזה ממש בסמיכות למותו של הרבי מלובביץ'.

דממה. חדר הישיבות מתכסה במבוכה. שלושת המרואיינים שמולי מחליפים מבטים בינם ובין עצמם. לוקח לי זמן להבין שנכנסתי לשדה מוקשים, ואני מנסה לתקן.

כי הוא לא מת?

טולדו: "אנחנו לא אומרים".

אבל רציתי לברר אם כשנחשפת לווידיאו הזה לראשונה, זה היה אחרי או לפני. אם היית יכול לחזור ולהתייעץ עם הרבי על דבריו או לא. אז איך אומרים? אחרי מה?

טאוב: "אחרי ג' תמוז".

בתחילת השבוע שוב יצאו הטרקטורים לגדות נחל קישון (לא באזור המזוהם שבו צללה השייטת, אם תהיתם). לאן בדיוק? טאוב מבקש שלא אפרט. זה נשמע מעט הזוי, בטח בהתחשב בנסיבות שבהן החברה הזו הוקמה, אלא שיש מספר חיזוקים לכך שהיא לא לחלוטין מנותקת מהמציאות.

היילבלום, היו"ר, שהרזומה שלו לא מחשיד אותו בתמהוניות (סמנכ"ל בנק משכן, מנכ"ל בנק כרמל, מנכ"ל בית ההשקעות צמיחה ומנכ"ל סולל בונה), מספר איך הגיב כששמע לראשונה על שפע ימים: "זה היה לפני שנתיים. קיבלתי טלפון מעו"ד איתן גפן ממשרד גורניצקי, ששאל אותי אם אני רוצה להיות יו"ר חברה ציבורית שעוסקת בחיפוש יהלומים ואבני חן. אמרתי שזה נשמע הזוי, אבל אני לא אומר לא. ביקשתי ללמוד את החברה ומהר מאוד השתכנעתי שזה מאוד אמיתי. וככל שהימים חולפים אני יותר ויותר משתכנע".

היילבלום מתכוון לממצאים ולחוות הדעת הגיאולוגיות שכבר הונחו על שולחנו, ולפני שנעמיק בהם צריך לומר כמה מילים על יהלומים ועל מקורם: היהלום הוא למעשה מינרל המורכב מפחמן בלבד, שנוצר עמוק באדמה, וליתר דיוק: יותר מ-150 קילומטרים פנימה, היכן שהטמפרטורה הממוצעת גם בחורף מגיעה לכאלף מעלות.

איך בכל זאת מגיעים היהלומים למלטשת ה.שטרן? בהתפרצות געשית, בתוך סלעים מאגמטיים המכונים קימברלייט, שעולים בהתפרצות הזו אל המעטפת של כדור הארץ. בלי קימברלייט, אין יהלומים. סלעי קימברלייט כאלה, יחד עם עוד מגוון אבנים טובות כמו גרנט, ספיר ורובי, נמצאו במהלך העשור האחרון על-ידי שפע ימים באתרי הקידוחים שלה. סימנים הכרחיים בדרך לאוצר הגדול.

בחצר של שפע ימים נחות כמה גבעות קטנות של אדמה, שהגיעו מהקידוחים של החברה, ועכשיו הן נבדקות. רישיון החפירה שלה פרוס על פני 660 אלף דונמים באזור גדות הקישון, עמק זבולון, עמק יזרעאל, הכרמל, רמות מנשה ומגדל העמק. בגושי הבוץ שכבר לוקטו מקווים בשפע ימים לאתר אינדיקציות שיעידו על קרבתם למרבץ יהלומים. קצת כמו משחק חם-קר: ככל שיימצאו יותר מינרלים נלווים, כך יידעו שהם בדרך הנכונה.

בשלב הראשון מנפים את האבנים החוצה. בהמשך מעבירים את הע*פרה - כך מכונה האדמה המסוננת - בתוך מגוון מכונות ובורות ספיגה שמשקיעים את המינרלים הכבדים, ואלה מגיעים למעבדה. שם מתחיל המיון הטלסקופי. אחת העובדות נותנת לי להציץ: על הצלוחית מאות פירורים של אדמה חומה ובתוכם בוהק לו גרגר אדום. גרנט. היא שולפת אותו ומניחה בשקופית, שמתעדת מאיזו חפירה הגיע. בקידוחים קודמים כבר נמצאו 76 מיקרו-יהלומים (יהלומים קטנים מכדי שיוכלו לעבד אותם), המינרל הנדיר מאוסנייט וכמה סלעי קימברלייט, שבאחד מהם נמצא יהלום.

עשרה קידוחים לאורך הקישון

טאוב, 60, פגש את היהלומים עוד בילדותו בנתניה. "עיר היהלומים לשעבר", הוא מציין, "פעם היו שם כל המלטשות, עד שהודו לקחה את הבכורה". גם לאבא של טאוב הייתה מלטשה, והבן הרחיב את הפעילות לתחום התכשיטנות. בדרך הוא הפך לחב"דניק. לפני כן היה בן טיפוסי לציונות הדתית, "בני עקיבא", הוא מקצר את התיאור.

השילוב בין פעילותו הכלכלית והשקפתו הדתית הפך מועיל כשהרבי מלובביץ' גייס אותו בשנות השמונים לנסיעות סודיות אל מעבר למסך הברזל. "חבר ואני היינו נוסעים לברית המועצות במסווה של אנשי עסקים והיינו קונים שם יהלומים".

מה הייתה המטרה האמיתית של הנסיעות?

"לתחזק את המחתרת החב"דית אחרי כל שנות הקומוניזם. עברנו מעיר לעיר וחיזקנו את אנשי הקשר. הק.ג.ב רדף אחרינו כל הזמן. נעצרנו שלוש פעמים. שוחררנו בגלל שהייתה לנו ויזת עסקים".

במהלך אותן שנים פגש טאוב את הרבי מלובביץ' כמה פעמים. באחת ההזדמנויות, מספר טאוב, "הרבי אמר לי שאני צריך לעסוק בכרייה או במכרות".

הוא הסביר למה?

היילבלום: "הרבי לא מסביר. הוא אומר".

כל זה מבהיר מדוע היה טאוב כתובת מתבקשת לאותה חב"דניקית מלוד, שב-1994 סיפרה לו על דברי הרבי מלובביץ' לאריה גוראל. "היא הראתה לי סטנוגרמה של השיחה, ואמרה לי לעשות עם זה משהו. לקח לי חמש שנים עד שהקמתי את שפע ימים ב-1999".

ושמרת על קשר עם אותה אישה?

"היא בעלת מניות בחברה".

יש לכם הסבר לדברים שאמר הרבי מלובביץ'?

טולדו: "לא שואלים שאלות. הרבי קבע שיש באזור חיפה מאגר של אבנים טובות, וכשהרבי קובע עובדה, אין טעם להתווכח".

אלא שהדרך ליהלומים רצופה באין-סוף ביורוקרטיה. "תחילה היה צריך לעשות בחינה מעמיקה של הצד המשפטי - אם בכלל אפשר לחפש יהלומים בישראל, ואיזה היתרים צריך", משחזר טאוב. "חיפשתי גיאולוגים. לאחי ז"ל היה משרד עורכי דין בירושלים, והוא טיפל בכל הצד הסטטוטורי. ב-1999 רשמנו חברה בשם שפע ימים, שם שנלקח מהברכה לשבט זבולון, והתחלנו לבקש רישיונות ממנהל אוצרות הטבע".

טולדו: "הביורוקרטיה בתחום מבוססת על פקודה מנדטורית. לא מהיום".

היה אי-פעם ניסיון כרייה של אבנים טובות ויהלומים בארץ?

טאוב: "לא. גם לא חיפוש".

אז איך הגיבו לפנייה שלכם?

"בהלם. אבל הם התעשתו מהר. אמרו לעצמם, יש פה אנשים שרוצים לזרוק כסף, אז למה לא, שיחפשו יהלומים. זה היה שנים רבות לפני שמצאו פה גז. עשינו סקר גיאולוגי, לראות אם יש סיכוי. ואחרי שקיבלנו רישיון עברנו לשלב הקידוחים. עשרה קידוחים לאורך אפיק הקישון".

דה בירס שפשפו את העיניים

גם ורד טולדו לא נולדה חב"דניקית. למעשה, היא לא מגדירה עצמה כחב"דניקית. "אני הולכת לפי השולחן ערוך", היא מטעימה. בגיל 44, עם בעל, פאה ושלושה ילדים, היא לא מצליחה לכסות על האישיות ההיפר-אקטיבית שלה. גם היא גדלה בנתניה. היא גמרה תיכון, שירתה במבצעים של חיל האוויר, ועם שחרורה החלה לעבוד כמרכזנית במפעל של טאוב והחלה בתהליך של התחרדות.

אבל טולדו היא לא אחת שתישאר במרכזייה. היא הפכה לפקידה, ומשם למזכירה אישית של טאוב, וכשהוא הקים את שפע ימים היא עברה איתו, התמנתה לסמנכ"לית תפעול, ותוך שנים ספורות אימצה את הלינגו הגיאולוגי עד תום, זורקת מילים כמו "גופים מאגמטיים" בשעה שהיא ממוללת רגבים בחיפושיה אחרי איזה מינרל אינדקטורי.

"יש לה השכלה ים תיכונית", צוחק היילבלום מהבדיחה של עצמו. וטולדו בתגובה מבקשת להצניע את נוכחותה בכתבה. כאילו זה אפשרי.

"מה שעשינו זה לקחת את דברי הרבי - ואודרוב", היא פותחת, "מבלי שיש לנו שום מידע על מה שקורה מתחת לפני האדמה".

האם כשבאים לגייס כסף למיזם כזה, שנולד בהקשר כזה, נתקלים בהרמות גבה?

טאוב: "לפני שיצאנו לבורסה היו לנו 18 בעלי מניות שהצטרפו ב-1999 והם איתנו עד היום".

כולם חב"דניקים?

"לאו דווקא חב"דניקים, ולאו דווקא דתיים, אבל כולם עם איזשהו קשר לרבי".

ומלבדם, נתקלתם בסקפטיות?

טאוב: "הרבה".

היילבלום: "אני נפגש עם הרבה אנשים ורובם מרימים גבה. אבל כשאני מתחיל להסביר מה זה ומה מצאנו, ועל חוות הדעת, ומראה צילומים של הממצאים, אז הגבה יורדת למטה".

הממצא הראשון שאישש את שאיפותיהם לא הגיע ביום אחד. באותם ימים עוד לא הייתה להם מעבדה והם נשענו על מעבדות חיצוניות.

"כבר מההתחלה מצאנו מינרלים נלווים למרבצי יהלומים ומיקרו-יהלומים", משחזר טאוב. "ואז באיזשהו שלב ב-2003 ורד יצרה קשר עם דה בירס (תאגיד בינלאומי לכרייה וסחר ביהלומים), כי רצינו גושפנקה בינלאומית. המטה של דה בירס בלונדון הפנה אותנו למשרדים בדרום אפריקה, כי בעיניהם אנחנו חלק מיבשת אפריקה, וכך התחיל הרומן בינינו.

"דה בירס ביקשו דו"חות גיאולוגיים ודוגמאות של יהלומים ומינרלים שמצאנו. בהמשך גם הגיעה לפה משלחת מטעמם, שביקשה להיות מנוטרלת מהשפעה - הם אפילו לא רצו שנבוא לאסוף אותם משדה התעופה. הם לקחו מורה דרך ומכונית וסיירו ברחבי ישראל כדי לבדוק את הרכבי הקרקע והמסלע. הם ירדו לים המלח ולמכתש רמון, ביקרו גם ברמת הגולן. אחרי שלושה ימים של סיורים הם הגיעו אלינו.

"הם נכנסו למעבדות והראינו להם את הממצאים. הם אמרו: 'הכול טוב ויפה, קיבלתם הבטחה מהרבי שלכם, אבל אצלנו יש ספר, ושם כתוב שצריך למצוא את הקימברלייט ושצריך לאתר את מקור ההתפרצות'. ורד הראתה להם על המפות את רכס הכרמל, שבו יש 12-13 מוקדים מגמאטיים".

ידוע לכם למתי מתוארכות ההתפרצויות הגעשיות האלו?

"המוקדים האלה היו פעילים לפני אלפי שנים", משיב טאוב, עוצר לרגע ומוסיף: "הגיאולוגים מדברים על מיליונים".

טולדו ממהרת להבהיר: "אבל אנחנו לא משתמשים במונחים שלהם".

טאוב: "הכול בבריאת העולם. (הוא ניגש למפה על הקיר ומצביע על אחת הנקודות) עלינו עם המשלחת לגוף הזה פה. הם זיהו סלע קימברלטי, ולקחו אותו למעבדות שלהם. אחרי כמה שבועות הם חזרו אלינו ואמרו, 'מצאנו את הקימברלייט, אתם במשחק'. אחר כך הגיעו לכאן עוד שלוש-ארבע משלחות, אחת מהן לקחה מדגם של 270 קילו בחבית. לפני כן, הגיאולוג הראשי שלהם אמר לוורד, 'אם נמצא פה יהלום זה יהיה נס'".

טולדו: "ואז הוא מתקשר ואומר 'לא תאמיני, מצאנו יהלומים'. זה היה...", היא מחפשת מילה ללא הצלחה, "שמחתי בשבילם יותר מאשר בשבילי".

עם מסמכים חתומים מטעם דה בירס ניגשה שפע ימים לרשות ניירות ערך וביקשה להיסחר בבורסה. הרשות התנהלה בחשדנות וביקשה לערוך את הבדיקות בעצמה. שפע ימים חיכתה עד שנמאס לה ואז רכשה את השלד הבורסאי "אלוני מיתר". ברגע האחרון חזרה אליהם הרשות והודתה שהכול נראה תקין; אבל שפע ימים כבר הייתה כל-כך עמוק בעסקה עם אלוני מיתר עד שהחליטה להתקדם בדרך זו. לפני כחודש הם החלו להיסחר בבורסה ועכשיו הם שוקלים אם לצאת להנפקה ומתי.

מורשתו של אלן רופ

מוסף G פנה לשפע ימים כבר לפני כמה חודשים במטרה לתאם ראיון עם בכירי החברה. אלא שאז, באופן מפתיע, הלך לעולמו הגיאולוג הראשי שלה, אלן רופ (אביו של החזאי דני רופ). רופ האב חבר לשפע ימים בתום קריירה ארוכה כגיאולוג במכרות בדרום אפריקה. אחרי פרישתו לפנסיה שמע רופ על המיזם היומרני, ואחרי פאזת הספקנות ההכרחית נשבה גם הוא בהתלהבות של המייסדים.

מותו של רופ משפיע על החברה איכשהו?

היילבלום: "קיבלנו את זה קשה מאוד. אלן רופ היה בעל מקצוע מהמעלה הראשונה".

טאוב: "וגם חבר קרוב".

היילבלום: "למזלנו הרב, גם קודם היינו קשורים עם גיאולוגים מחו"ל. כרגע אנחנו מחפשים מחליף כי אנחנו רוצים שיהיה מישהו בבית. אבל למצוא מישהו עם ניסיון כמו של אלן, זה לא פשוט".

ההישענות שלכם על הנבואה של הרבי מלובביץ' גם יכולה להיות מסוכנת מבחינה תיאולוגית. אם לא הייתם מגלים מאומה, זה עלול היה ליצור משבר אמוני, לא?

טאוב: "זו סיטואציה היפותטית. זה היה מביא אותי למחשבה שאולי טעיתי בהבנת הנבואה. מצב כזה לא מתקבל על הדעת".

טולדו: "אצלי אין שאלה כזו".

חב"ד ידועה כמי שתחת המטרייה שלה מסתופפים לא מעט אנשי עסקים: טוביה לוסקין, לב לבייב, פרופ' שלמה קאליש, שהוא גם חבר בדירקטוריון שלכם. זה קשור להשקפה של חב"ד?

טאוב: "כל מי שמנית הם אנשי עסקים כבר 30 או 40 שנה, במקרה הם גם חב"דניקים. אולי ההבדל היחיד הוא שהיום מדווחים על הכול בתקשורת, אז זה יוצר אשליה שיש פה משהו חדש".

בתפיסה הדתית המקובלת, אולי אפילו הסטריאוטיפית, מקובל להעמיד את הרוח מעל החומר. ואילו אתם עסוקים כולכם בחומר. איך אתם מיישבים את זה?

טאוב: "הכול חייב להיות בטבע. הטבע בגימטריה זה אלוקים. הקב"ה הוא שסידר את הכול. זה שמצאנו פה קימברלייט היכה בהלם את כל הגיאולוגים, שתמיד חשבו שזה בזלת".

טולדו מרחיבה: "כן, המיפוי הגיאולוגי של ישראל החל בתקופת המנדט והם מיפו את הקימברלייט כבזלת. למה? כי הגיאולוגים חיפשו בזלת, אז הם מצאו בזלת".

וזו הסיבה לכך שאף אחד לא חשב לחפש פה יהלומים לפני שפע ימים?

היילבלום: "עמך בכלל לא חושב בכיוון. הם אף פעם לא התעניינו בתנאי הקרקע ובפעילות געשית ובמינרלים. ותחשבי על זה שלפני חמש שנים, אם היית אומרת למישהו שיש נפט בישראל, או שהוא היה משקיע, או שהוא היה פורץ בצחוק".

טולדו: "ונפט מחפשים פה עוד מקום המדינה".

יכול להיות שיש יהלומים בעוד מקומות בארץ?

היילבלום: "אם היה, היינו שם".

טאוב: "היום גם מחפשים אורניום במקומות ליד ערד וזהב ליד אילת".

היילבלום: "הכול כתוב. ארץ זבת חלב ודבש".

עד היום גייסה שפע ימים 14 מיליון דולרים באמצעות בעלי המניות שלה. טאוב טוען שבהשוואה לחברות מקבילות בעולם הם מאוד חסכוניים. השאלה היא מה יהיה בשלב הבא. אם יהיה כזה. מה יקרה אם אכן יתגלה אותו מרבץ יהלומים מנצנץ.

"השלב הבא יהיה הקמת מכרה", אומר טאוב. ההוצאה הראשונית להקמת מכרה היא כבדה. מכמה מיליונים עד כמה עשרות מיליונים. שפע ימים תצטרך אז לגייס כסף נוסף או להכניס שותף. אולי דה בירס. בינתיים היא מתפללת שכשהרגע הזה יגיע, לא יפילו עליה איזו ועדת שישינסקי שתשנה את הכללים.