מאסטר וויסקי: הכירו את האיש שכתב את "התנ"ך של הוויסקי"

אחרי 3 דקות אני כבר מאוהב.

ג'ים מורי (Jim Murray) מזמין אותי לחדר האחורי. הוא פותח את התיק שלו. מאחורי הלפטופ מסתתרים טלסקופ יקר להחריד של סברובסקי, משקפת איכותית של צייס, מגדיר לציפורי ישראל מתורגם לאנגלית ומגדיר ציפורי המזרח התיכון שאיני מכיר, ואני רושם לעצמי מיד לשים עליו יד לטובת בני הצפר.

כן, ג'ים מורי הוא צפר. והוא גם כתב את התנ"ך. לא של הציפורים, של הוויסקי. ולא, זו לא הערכה אישית מצדי לספר שלו. מי אני בכלל. זהו פשוט שמו של הספר: Jim Murray Whisky Bible. לא פחות. אחרי עיון קצר, וגם אחרי אחד קצת יותר ארוך (אני מכיר את המדריך הזה - זהו בכל זאת מדריך, לא באמת תנ"ך, אפילו לא אנציקלופדיה) אפשר בהחלט להגדיר את הספרון הקטן-גדול (אמנם ספרון כיס, אבל 384 עמודים!) כמדריך האולטימטיבי לוויסקי.

יותר מ-4,500 בקבוקי וויסקי ממאות מזקקות מכל פינה ברחבי הגלובוס, כולל וויסקי מברזיל, מהודו ומניו זילנד, מופיעים במדריך. 1,200 בקבוקים חדשים טועם מר מורי בשנה, ועוד לפחות 200 טעימות חוזרות של מה שכבר טעם בשנים קודמות. ואת הכול הוא יורק, כדי לא למות, כמו שהוא אומר. תנ"ך זו אולי מילה גדולה, במיוחד במדינת היהודים, אבל אין ספק שזהו המדריך הכי מקיף שיש, וזה אחלה שם בשביל למכור משהו. ואת זה מר מורי יודע לעשות. למכור. בייחוד את עצמו.

זה גם השלב - סדנת הוויסקי שהוא מעביר לכתבי האלכוהול המקומיים בצהרי שלישי במסעדת קורדליה ביפו - שבו אני קצת נרגע מההתאהבות קצרת המועד שלי בצפר המושבע ובגורו הוויסקי העולמי הזה. מורי נובח עלינו, לא מרשה לבלוע, רק לירוק, לא מרשה לדבר, בקושי לנשום, ומצווה עלינו לבחור את הדג החביב עלינו, ואז להכניס קצת וויסקי לפה, לעצום עיניים, לפתוח את הפה ולעשות כמוהו. כמו הדג. תנועות עם הפה. הכול כדי לחוות את הוויסקי כמו שצריך. נו טוב, מי אמר שהחיים קלים.

נולדתי מבקר וויסקי

מורי הגיע לישראל כאורחה של טמפו, יבואנית הוויסקי בלנטיינ'ס בישראל. הוא מטעים בארבעה סוגי וויסקי מהפירמה המוכרת והנמכרת הזו, ולא מפסיק להלל אותם בכל רגע נתון. "לא באתי למכור שום דבר", הוא אומר כל-כך הרבה פעמים, עד שאתה מתחיל לחשוד בו שזה בדיוק מה שבא לעשות, סומך על הנידחות היחסית של ארצנו שלא תפגע ביושרה המקצועית המפורסמת שלו.

בירור קצר מעלה שהאיש נקי מכל חשד. בלנטיינ'ס אפילו לא יודעים שהוא כאן. לו הייתי נוסע לאנגליה בשליחות יקבי כרמל, הייתי מפוטר למחרת בבוקר. נראה שאני באמת פרובינציאלי.

שעה קלה אחרי ההדרכה המאלפת, גם אם קצת מבאסת - תהרוג אותי, מר מורי, אבל אני עדיין מעדיף את הבלנטיינ'ס שלי עם קרח, והרבה; וגם אין לי סבלנות וזמן לחמם את הכוס חמש דקות לפני שאני שותה, שלא לדבר על ההתעקשות הבלתי אפשרית שלך שאירק את השלוק שלי בכל פעם למרקקה התורנית - אני מתיישב לשיחה קצרה עם המאסטר.

כל החומות נופלות. אני מתאהב מחדש באיש שרק לפני שעה הכרתי. לא נורא. עד החתונה זה יעבור.

- איך לכל הרוחות הופכים למבקר וויסקי?

"נולדתי מבקר וויסקי. מילותיי הראשונות היו, כנראה, 'זה לא איילה (וויסקי מהאי הסקוטי איילה, Islay) כל-כך טוב...'. טעמתי לראשונה וויסקי כשהייתי בן 11 או 12. היה לי דוד שרצה כנראה לראות אותי נחנק. הוא מזג לי קצת וויסקי, וכמו אוליבר טוויסט חזרתי וביקשתי עוד".

- אתה זוכר איזה וויסקי זה היה?

"כן, טיצ'רס".

כאן ממשיך מורי בהסבר איך הפך לעיתונאי וויסקי: "נעשיתי עיתונאי כבר בתיכון, בגיל 14. הרווחתי כסף מכתיבה על ספורט; כדורגל, קריקט. בגיל 15-16 הייתה לי כבר תוכנית טלוויזיה על ספורט בערוץ אזורי ב-Northamptonshire. אחר כך הפכתי לעיתונאי 'אמיתי' של חדשות. המשכתי בזה עד אמצע שנות ה-80 (מורי בן 54 כיום), אבל ידעתי כבר בתחילת שנות ה-80 שיום אחד אהיה עיתונאי וויסקי, משהו שלא היה קיים אז.

סוג של שליחות

"כבר בחופשה הראשונה בחיי, בגיל 17, נסעתי ברכבת לסקוטלנד, ושם טיילתי בטרמפים. בין השאר הייתי נחוש לבקר במזקקה; ביחידה שקיבלה אותי, טליסקר. שם טעמתי וויסקי ישר מהחבית. וטליסקר ישר מהחבית זה חומר די מפוצץ. אהבתי את זה. באותו ערב כבר כתבתי Tasting Notes (רשמי טעימה)".

- ולא העדפת להישאר עיתונאי "אמיתי"?

"הייתי מספיק. תסכל אותי לראות שכתבי יין כותבים גם על וויסקי כאילו הם מבינים בו וכאילו יש להם זכות לכתוב עליו. זה לא כך. ובכן, מותר שתהיה להם דעה, אבל בין זה לבין לשפוט אותו...?! אני מזמין אותך לבקר במרתף היינות שלי. יש לי יינות מצוינים מבצירים כמו 1961 מהיקבים הכי טובים. אני אוהב יין, אבל אני לא מבין בו מספיק בשביל לכתוב עליו".

- רק מבקרי יין כתבו אז על וויסקי?

"לא ממש כתבו על וויסקי בכלל. רק לעתים מזדמנות, וכן, רק כתבי יין".

- אתה המצאת את המקצוע שלך?

"כן. אז, לפני עשרים שנים, עברתי ממצב שבו הרווחתי יופי של כסף (מורי כתב באובזרבר, בסאנדיי טלגרף ובעוד עיתונים נחשבים) למצב שבו אני מממן את המקצוע-תחביב שלי. כי רציתי לכתוב על וויסקי דווקא. רציתי שיהיה דבר כזה, מישהו שכותב רק על וויסקי".

- זו כמובן שאלה בנאלית, אבל מה צריך כדי להפוך לכותב וויסקי כמוך?

"לא עישנתי סיגריה מימיי. זה כנראה עוזר. תשמע, הייתה פעם תחרות טעימת וויסקי, ואמרתי לאשתי אז שאם אזכה אעזוב הכול ואהפוך לכותב וויסקי. אני אלך ואוכיח שאני ראוי. הלכתי, והגעתי למקום שני. הפסדתי בנקודה אחת לרואה חשבון... ולא בצדק. לא היה צריך לזהות את חברות הוויסקי, רק את הסוג הכללי, אבל זיהיתי בכל זאת. השופטת שאלה אותי שוב ושוב אם אני לא עובד בשביל המזקקה הזו".

- אתה נשמע כל הזמן כאילו אתה בסוג של שליחות; כמו ב"אחים בלוז".

"לגמרי. אני רוצה שאנשים יבינו ויהנו מוויסקי כמו שאני נהנה ממנו, במקום סתם לדחוף לו קרח", אמר והחווה בראשו לעבר כוסי המלאה בלא פחות מבלנטיינ'ס בן 17 שנה ובהמון קוביות קרח. לבנטיני חסר בושה שכמוני.