אבי ניר: "כשאנחנו מפתחים תוכנית, אנחנו חושבים איך היא תבלוט בחו"ל"

בסמטאות יפו אפשר לראות בימים אלה צוותי צילום של רשת "שואו טיים", מתרוצצים ומצלמים את העונה הבאה של "הומלנד" בכיכובה של קלייר דייינס. בינתיים על גדות אגם באילינוי, משלימה רשת CBS את צילומי העונה הראשונה של "3" ובלונדון, רשת ITV2 מתלבטת לאילו מעמד ישתייכו גיבורות הגרסה הבריטית של הסדרה, שנכנסת כעת לתהליכי ליהוק. במוסקבה, משלימים ממש כעת את כתיבת העונה הרביעית של "רמזור", כלומר העונה החדשה תעלה ברוסית עוד לפני שהיא תשודר בעברית.

רק לפני שנתיים הייתה קשת, שמוכרת לנו כזכיינית ערוץ 2, אורחת בפסטיבל הטלוויזיה מיפ. אנשיה ובראשם קרן שחר, מנהלת קשת פורמטס, הזרוע הבינלאומית של החברה, הציגו בקושי פורמט וחצי שזכה להתעניינות, בעיקר במדינות אירופה. היום הפכה החברה לשם נרדף לטרנד הישראלי הלוהט בשוק הטלוויזיה העולמי, כשמאחוריה כבר חמש סדרות פרי פיתוחה ששודרו על המסך בארצות-הברית ועוד שתיים שנמצאות בהליך פיתוח - בהן גם "פלפלים צהובים". כחמישה פורמטים אחרים נמצאים בתהליכי מכירה משתנים.

מנכ"ל קשת, אבי ניר, אומר בשיחה מיוחדת עם "גלובס" כי מדובר בחלק מתהליך אסטרטגי שהחל לפני ארבע שנים וסלול עוד חמש שנים קדימה, לפחות. מבט ארוך טווח, שהוא פריבילגיה בשוק הטלוויזיה המסחרית בישראל. "קשת היא באמת חיה קצת יוצאת דופן בשוק העולמי, כי בדרך-כלל חברות התוכן העולמיות בוחרות להתמקד באחד משני התחומים: מתוסרט או לא מתוסרט", אומר ניר. "בקשת התחברו שני צירים מקבילים. לפני כארבע שנים החלטנו להפוך את הדרמה לכלי מהותי בלוח השידורים שלנו. כלומר, להתייחס אל הז'אנר כדרך להביא את הצופים למסך מחד, ומאידך גם לצאת לעולם. בעניין הזה חיפשנו, ואנחנו עדיין מחפשים, יוצרים עם אמירה חזקה וברורה. יוצרים מוכשרים, עוברים וחוצים יבשות. זה לא דבר שקורה מהיום למחר".

בד בבד, קשת משקיעה ביודעין בפורמטים שאולי לא יאריכו ימים על המסך הישראלי, אבל חייבים לעבור את טבילת האש אצלנו לפני שייוצאו לחו"ל. כזה הוא "בת השכן", שיעלה בקרוב על המסך או השעשועון "50 דברים שחייבים לדעת". שני פרקים בלבד וכמעט שנתיים של עבודת פיתוח. "התוכנית התחילה מקונספט א', הגיעה לקונספט ד', ובדרך הלכו גם כמה מיליוני שקלים", אומר ניר.

ובכל הזמן הזה אתם נערכים לכך שזה מיועד לייצוא?

"גם לייצוא. זה חייב לעלות בלוח השידורים שלנו ולהצליח. זה חייב להיות משהו שיהיה טוב על המסך שלנו. כשאנחנו מפתחים תוכנית, אנחנו חושבים, האם כשמישהו בעולם יראה אותה, היא תבלוט החוצה, בתוך שלל השעשועונים, או הפורמטים? האם היא אחרת?".

פיילוט בישראל

זו בעצם מהות ההתעוררות במסחר הפורמטים בעולם והעניין המוגבר בישראל. עולם הטלוויזיה, שנפגע משינויים כלכליים וטכנולוגיים, רוצה פחות ופחות הצלחות לא בטוחות. מסך הטלוויזיה בסלון באופקים ובחדרה הופך להיות מעבדת הניסויים של הטלוויזיה בניו-יורק ובלונדון. "העונה של '3' בארץ הייתה מבחינתי עונת הפיילוט, ובארצות-הברית אנחנו עושים עכשיו את העונה הראשונה שלנו", אומר עמי גלאם, מנהל תחום הבידור בקשת, שמדלג בימים אלה בין הסט האמריקני של "3" ובין ביתו בישראל.

שלב ההפקה של הגרסה הישראלית שזכתה להצלחה בארץ, כלל "מאות משמרות עריכה, 15 גרסאות לפני הגרסה הסופית ואף עצירת צילומים לשבוע באמצע. מבחינת האמריקנים זה לא קיים. הם פשוט מצלמים. זה המהות של לקנות פורמט, כי את כל הטעויות שעשויות להיות להם, אנחנו כבר חווינו על בשרנו".

גלאם נחשב למפיק בפועל בהפקה האמריקנית מטעם קשת, שמעגנת בחוזיה את השותפות המלאה שלה בכל הפקה. מדובר באחד הלקחים הברורים מניסיון העלאת גרסה של "רמזור" ברשת פוקס. אז, החופש להתרחק מהפורמט המקורי היה גדול מדי והגרסה האמריקנית כשלה. בכלל, עבודה בשוק העולמי אינה תמיד ורודה וקשת גם ידעה אכזבות עם סדרות כמו "בקרוב אהבה" ו"האקס המיתולוגי" שירדו במהרה מהמסך.

מה למדת מהאמריקנים בשיטת העבודה?

"גיליתי שאנשי טלוויזיה הם אנשי טלוויזיה באשר הם, וכולם מחפשים דרך לספר את הסיפור. המעורבות של CBS בהפקה המשותפת שלנו עם חברת מג'יקל אלבס היא גדולה וזה העביר אותי שיעור מאוד חזק ביחס לאופן שבו אנחנו עובדים פה. גם אנחנו לא מוותרים ולא מרפים בשום פרט".

מחר (ו') ייערך בתל-אביב יום עיון בהשתתפות בכירי רשת שואו טיים והפקת "הומלנד", שהפכה להיות הסדרה החביבה על הנשיא אובמה. האירוניה היא שלמרות הניחוח הבינלאומי העז, קשת עדיין מאוד ישראלית בשיטות העבודה - היא לא בנתה אופרציה מורכבת ויקרה של אנשי צוות לטובת הפעילות בעולם, אלא ממשיכה להסתמך על מעט אנשים שפשוט עובדים הרבה יותר היום. למעשה, שני אנשים בקשת עובדים רק בזה, ובראשם קרן שחר. ניר עוסק בכך לדבריו ב"שליש משרה", ולא אחת משמש כאיש מכירות. הוא, רן תלם, סמנכ"ל התוכן של הזכיינית, וגלאם, נודדים בעולם בין ההפקות.

יש פה שינוי פסיכולוגי בעבור קשת. מחברה שנאבקת בשוק מאוד מצומצם ומוגבל לחברה פעילה בזירה של המון גופים על תשומת לב של קניינים. איך הארגון השתנה?

"קודם כל יש עלייה חדה במודעות לבעיות ספלינג באנגלית", ניר צוחק, "אני חושב שהארגון עוד אפילו לא מבין את העניין הזה. אפילו היוצרים שעובדים אתנו מבינים את זה לפעמים לפני הארגון. עדיין אין הרבה אנשים שעובדים בזה פה, ובכל זאת, אתה פוגש בשינוי הזה כשעולה פרק אחד או שניים של תוכנית שאנחנו רוצים שתהיה אבטיפוס. אז מקדישים לפרקים האלה את כל המאמץ, כי יודעים שיכול להיות שזה ייתן פירות. לכן, לפעמים, הקצאת המשאבים בין סדרה של 30 פרקים לסדרה של שלושה פרקים נראית קצת משונה, אבל כשאתה מסתכל על כל העולם כעל הטריטוריה שלך, אז אתה מבין".

אם קשת לא הייתה הזכיינית הבכירה בישראל, אולי כל זה לא היה קורה?

"אנחנו מקרה די נדיר בעולם. הרוב בעולם הן חברות הפקה. אבל השליטה שלהן בשרשרת הערך היא על מקטע מסוים. השליטה שלנו יותר גדולה".

כך, קשת בחרה לנקוט שיטת פעולה חריגה בשוק הבינלאומי. היא נוכחת בכל התהליך - החל מהפיתוח, דרך השותפות בהפקה והשידור על גבי הפלטפורמה שלה ולבסוף גם בשיווק ובהפצה.

מהיכן מגיעים המקורות התקציביים לפעילות הזאת?

"ההתרחבות הזאת היא חלק מתוכנית אסטרטגית שהדירקטוריון כבר אישר לפני שנתיים. המקור מגיע מאותם כיסים". ניר, מסכים להגיד שיש הזרמה ייעודית של בעלי המניות לטובת ההיבט האסטרטגי הזה. "זה לא שאנחנו מייצרים פה עשרות תוכניות לעולם", הוא אומר.

עד כמה הפעילות הבינלאומית הזאת היא חלק מרכזי בהכנסות של קשת?

"חלק קטן. באחוזים בודדים".

עדיין אתם רואים בזה מנוע צמיחה?

"כן. בתוכנית חמש שנתית כן. אנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע, אבל לא יודעים איך נגיע לשם. אנחנו יודעים שאנחנו רוצים להגיע למקום הרבה יותר משמעותי בעבודה הזאת".

קבעתם יעדים?

"כן. אבל זה תלוי - זה בסוף לא עניין שיווקי, זה עניין של תכנים. איזה תכנים יהיו לנו ואיך נוכל להוציא אותם לעולם. יש לנו את הגישה היום לעולם ואת השם, אבל אנחנו בסוף צריכים את היוצרים. יש לנו את התנור, אנחנו צריכים את המרכיבים של העוגה".

כשהחלוצים המקומיים בתחום הסחר בפורמטים, כמו אבי ארמוזה, למשל, שממשיך לעשות חיל, החלו בעבודתם בחו"ל, הרקע הישראלי נשאר במכוון באפלה. באחרונה, לא מעט בזכות קשת, הישראליות יצאה מהארון ולא רק שהיא אינה מפריעה למכור את הפורמטים, היא מוסיפה אטרקטיביות. הוכחה לכך היא עלייתה, לראשונה, של הגרסה דוברת העברית של "חטופים" על המסך ברשת סקיי בבריטניה, מעוז הטלוויזיה האיכותית אך גם מקור החרם התרבותי על ישראל. הדבר הביא לכותרת ב"גארדיאן" - "ארץ חלב, דבש וטלוויזיה מצוינת".

"אני רואה כמה שונה היחס כלפינו היום מלפני כמה שנים", אומר גלאם, "מהמדינה עם הגמלים לחוד החנית של הטלוויזיה. אתה רואה איך מחכים לפורמטים שלנו".

יקראו את הכתבה ויגידו קשת עושה חיל בעולם ומצבה נהדר, אז למה היא לוקחת פורמט כמו 'נשואים פלוס' ושמה אותו בפריים טיים שלה?

"כשאנחנו מפתחים דרמה מקורית לוקח לנו הרבה זמן להביא אותה לשלבי הפיתוח השונים עד שהיא מגיעה למסך. אתה כותב תסריטים וחוזר על תסריטים. זה לוקח הרבה שנים. אם הרגולציה הייתה מאפשרת לנו לקחת את המחויבויות ולפרוס אותן על פני שנים, חד-משמעית היינו עושים 100% ישראלי. הגענו לנקודה שאמרנו לעצמנו שאו שנתחיל להוציא סדרות לא מוכנות או שנצטרך לקחת תסריטים מן המוכן. אז לקחנו סדרה מעניינת, עם שחקנים טובים וחברת הפקה טובה. כשאנחנו רוצים לעמוד במחויבויות שלנו אין לנו ברירה. אני חי בשלום עם זה".

עמי, אתה לא חושש שכל ההתלהבות מישראל, אינה אלא טרנד חולף?

"חובת ההוכחה עדיין עלינו. בשורה התחתונה, כשעולה סדרה בחו"ל, לא ידוע אם זה יצליח או לא. זה יכול להתרסק לחלוטין. הדלת לישראלים כבר פתוחה, עכשיו צריך לעבוד קשה".

"השוק קצת מתאושש"

קשת, כמו הזכייניות האחרות, ספגה מהלומה לא קלה בקיץ האחרון. "השוק קצת מתאושש", אומר המנכ"ל אבי ניר, "אבל עדיין זה לא התאוששות שיכולה לפצות על החודשים הקשים. אלה חודשים טובים אבל לא טובים ברמה שאתה אומר 'וואלה, מילאנו את כל בורות המים שהתרוקנו בקיץ השחון ועתה אנו צוברים מאגרים חדשים'. המבנה הבסיסי של שוק הטלוויזיה המסחרי בישראל כשהוא פוגש את שוק הפרסום הישראלי יוצר בעיה כרונית מובנית. שכשהזמנים קשים היא קריטית וכשהזמנים טובים היא סבירה. לא יותר מזה".

אתה חושש מעוד קיץ כזה?

"אתה לומד בתחום הזה לא לחשוש. דברים קורים ואז צריך להתמודד".