על חופו של ים הדמעות

"כוכב נולד", ג' 21:00, ערוץ 2

יש תחומים בחיים שבהם הרקורד שלך לא משנה כלל. בספורט, למשל, נהוג לומר שאתה שווה תמיד כמו המשחק האחרון שלך: כשאתה עומד על קו העונשין שניות לסיומו של משחק צמוד, או ניגש לבעוט פנדל מכריע - הניסיון שצברת הוא רלוונטי רק אם תצליח לתרגם אותו לביצוע מושלם של המהלך המכריע. אחרת, לא משנה מה כתוב לך ברזומה, מה שמשנה הוא שנכשלת.

משום כך, ערב עונת העשור שלה (מונח קצת מטעה עבור כל מי שמנסה לחשב בן כמה היה כשכבשה נינט את ניצנים לחופו של ים-הדמעות. זה היה ב-2003, לפני תשע שנים בדיוק), נמצאת "כוכב נולד" בעמדה שממנה אסור לה לפספס, אחרת תיאלץ לראות איך מוניטין של תשע שנים נעלם בן-לילה.

זו לא עמדה פשוטה, גם לאחת ההפקות המנוסות בישראל, זאת שכבר צלחה משברים כמו אמנים שזייפו את גילם, הצבעות כפולות, קשר לכאורה בין אחת השופטות לארגוני פשיעה ועוד. התקופה שבין העונה הקודמת לזו שתיפתח הערב, הייתה מורכבת במיוחד: הגמר הגדול בשנה שעברה נערך במקביל לשיאה של המחאה החברתית שהסיטה ממנו את הפוקוס, וכשהפוקוס חזר, האיר אור הזרקורים את מרגלית צנעני דווקא, ושלח את אנשי ההפקה להגן על טוהר מידותיה של התוכנית.

עם חלום וגיטרה

אם זה לא מספיק, הרי שגם המזל שיחק לידי המתחרה הישירה "דה ווייס" - הקשיים של המתחרה לגייס חסויות, התגלו כברכה במסווה: אחרי דחיית ההשקה, עלתה התוכנית בחודש ינואר הקסום של הטלוויזיה המסחרית בישראל, זה שבו הגיע הרייטינג של תוכניות הריאליטי לסביבות ה-40%, והכיסאות המסתובבים של "דה ווייס" הסתחררו להם כלפי מעלה, מה שהציב את "כוכב נולד" לקראת עונה חדשה כשהיא צריכה להתמודד לא רק נגד עצמה, כרגיל, אלא לראשונה גם נגד מותג מתחרה על אותה הנישה.

שני דברים ייחדו בעיני את "כוכב נולד" לאורך העונות. הראשון הוא המקום ה"כמעט-נאיבי" שהיווה את נקודת המוצא שלה: "לא נפסיק לשיר", מעין תחרות של שירה בציבור שהחלה כאנדרדוג מושלמת ועלתה לגדולה. הקו הזה, איפיין את "כוכב נולד" לאורך השנים, גם כאשר נגעה בשמיים. העובדה שבקדימונים לקראת העונה הנוכחית הודגש ההיבט של הזמר העברי, מוכיחה שגם בהפקת התוכנית מתייחסים לכך כערך מוסף: עם כל הכבוד לשרית חדד המתויגת כ"מזרחית" ולאביב גפן בנישת "הרוקיסט הזועם" אצל המתחרים, הרי שאצלם גם משה פרץ וגם גידי גוב, אמורים להיות מיינסטרים, במובן הטוב, כמעט אבוד, של המילה.

הדבר השני הוא מקצועיות ההפקה. אחת מנקודות השבר לאורך העונה של "דה ווייס", הייתה כאשר הצופים נחשפו לשתי תוכניות שונות שהוקלטו באותו היום. אפשר היה לראות את זה על-פי לבושם של המתחרים והשופטים. לכאורה מדובר בפרט זניח. למעשה מדובר במשבר אמון קטן בינם לבין הצופים. מאותו הרגע, נגרעו מעט המספרים היפים של "דה ווייס". במובן הזה, "כוכב נולד" עד כה הייתה מותג מוביל בתחום נאותות ההפקה. צריך לקוות שהעובדה שהעונה שבפתח תכלול פחות שידורים חיים משולבים בהצבעות סמס של הצופים, לא תהיה בעוכריה.

עיקר חינה של תוכנית הריאליטי הוותיקה ביותר בישראל, היה ונשאר גובה העיניים: זכתה בה כבר חיילת מעיירת פיתוח בדרום, רוקיסט שהשתמט מצה"ל, רוקרית צעירה שמתויגת כ"רוסייה", צעירה ממוצא אתיופי, דתי שרק הלך והתחזק מתוכנית לתוכנית, חרד"ל מופנם, מג"בניק שהפציע לאחרונה מחדש ב"הישרדות" - כל גוון של החברה הישראלית, כמעט, בא לידי ביטוי במהלך שנותיה של "כוכב נולד". העובדה שמנחה התוכנית, צביקה הדר, יודע שעם כל הכבוד לטאלנטים שבחבר השופטים ועל הבמה, לעולם לא ישמעו אוזניו צלילים ענוגים מאלה שעולים מיציעי "וסרמיל", היא בדיוק הגשר הנחוץ לילדים שמגיעים עם חלום וגיטרה לפסוע עליו בדרך אל כולנו.

ואגב זמר: מישהו בכלל שם לב שהלילה ישודר בערוץ 1, חצי-גמר האירוויזיון בשידור ישיר?