חוש הימור

לאינפלציית קורסי שוק ההון הצטרפה לפני חצי שנה "האקדמיה למסחר" של ברק קפיטל, עם הבדל אחד - ברק קפיטל היא לא בית השקעות מסורתי אלא חברת נוסטרו שמשחקת עם הכסף של עצמה ובנתה לעצמה שם בתחום. מבחינתם לא מדובר בקורס אלא במינימום דוקטורט, יעידו על כך שם המוסד, תוכנית הלימודים השאפתנית - 200 שעות לימוד ותרגול שפרושות על פני חצי שנה - וגאוות היחידה שפושה במסדרונות.

"ארז טל למד במחזור השני", לוחשת לי המזכירה בכניסה, "אבל הוא פרש בגלל 'האח הגדול'". היא מעווה פניה בזלזול.

"רוב הקורסים מוכרים אשליות בסגנון - 'איך תעשה משכורת של שנה בשנייה?' ואחרי 10 מפגשים שולחים אנשים לא מוכנים לדרך", אומר המנכ"ל יניב דניאלי, "אנחנו היחידים שמתייחסים למסחר כאל מקצוע".

ויש גם גימיק: בכל מחזור, לתלמיד שיזהר מעל כולם תוצע משרה נחשקת של סוחר נוסטרו בברק קפיטל עצמו. ממש סוחר נולד. חבל, אם היו מספרים לארז טל אולי הוא היה נשאר.

המחיר יקר - 18 אלף שקל. השקעה משתלמת? אם תהיו תלמידים מספיק טובים, תגלו לבד.

שוקי הג'ונגל

מה בעצם הקשר שלי לבורסה? האיום האיראני, כמובן. אחי הקטן, שהתחיל להתחזק, מראה לי פסוקים מהתנ"ך עם המילה אובמה. נבואות הזעם על שנת 2012 מרחפות מעל, וחברים טובים שלי מפתחים שיחות בסגנון "לאן תערוק ובמה תעבוד". עמוק בתוכי תמיד האמנתי שיהיה בסדר, אבל אני כבר לא יודעת אם אני מאמינה לי. הרעיון שיהיה לי מקצוע שלא תלוי במקום ובשפה מרגיע אותי. למשל, פריז ברוקרית. ונגיד שהכל יהיה בסדר, נחמד להבין משהו בתחום הזה, אולי אפילו לעשות ממנו כסף. גם המורה לספרות בכיתה ו' אמרה שיש לי מעו"ף.

בחשש מסוים התיישבתי בשיעור, רק כדי שהחשש יהפוך לפחד. "עולם המסחר זה ג'ונגל, אנשים רוצחים בשביל 10 שקלים", פתח המרצה את השיעור. "סוחרים מתחילים דומים לכבשים, המקצוענים שוחטים אותם". הסתכלתי על הכיתה. 20 איש, בגילאים שונים, נראו מוטרדים. חשבתי שאולי כבר עדיף אחמדינג'אד, אבל אז אחד התלמידים הרים יד ושאל במבטא חמוד בשביל מה אנחנו פה. "אתם פה בשביל ללמוד איך להיות זהירים ולחשוב מחוץ לקופסה", ענה המרצה וניסה להרגיע בדימוי פסטורלי: "השוק הוא כמו הים - פשוט תנו לו את הכבוד".

לבחור שהרים את היד קוראים דרן, בן 45 שעלה מדרום אפריקה. כשסבו נפטר, המוות שלו נכתב בפרוטוקול הבורסה ביוהנסבורג היות שהוא היה הסוחר הפרטי הגדול ביותר שם. אבא של דרן הוא סוחר יום ורק דרן עוסק בנדל"ן. "הגיע הזמן להתחבר למסורת ולהבין על מה הם מדברים", הוא אומר. "נראה לך שתעסוק בזה?", שאלתי. "לא יודע", הוא ענה, "כרגע זה קצת מפחיד אותי".

לשיעור הבא הגיע מרצה שמיד מצא חן בעיניי. "נשים יותר טובות במסחר!", הוא הכריז. "אתן לא פועלות מאגו, אתן מצוינות במולטי טסקינג וזה שיש 4 נשים בכיתה זה הרבה!". זה הרבה? חשבתי.

"זה הרבה", אמרה לי בהפסקה אילונה, בלונדינית מהממת בת 29. אילונה היא סוחרת מט"ח, שבתפקיד האחרון שלה הייתה אישה יחידה בין כמעט 20 גברים. "ברור שלנשים באמת יש יתרון, ההיגיון שלנו בריא יותר". "למה באת דווקא הנה?", שאלתי. "סוחרת נוסטרו זה כיוון שמאוד מעניין אותי". "למה דווקא ברק קפיטל?", שאלתי. "הם בית הנוסטרו הכי גדול בארץ, פה מקבלים את הפרקטיקה".

המרצה הבא אכן היה פרקטי ופשוט תקף את כולם - חברים, שכנים ותקשורת. "כשהשכן וחבר שלך קונים מנייה, צריך לצאת - זה כמו פירמידה", אמר והוסיף: "התקשורת משקפת את הכסף הטיפש. המומחים הכלכליים משרתים את בעלי השליטה שרוצים למכור מניות". התחלתי לחשוד בשכנה שלי ובנחמיה שטרסלר. אמנם השכנה לא לקחה ממני טיפים למניות, אבל היא כן לקחה 2 ביצים. ונחמיה? יכול להיות שהוא מרח אותי כל השנים האלה? ושלא יעבדו עליכם עאלק.

בשבועות שאחרי התמסרתי ללימודים שהלכו והתעמקו. מושגים מעולם המסחר השתרבבו לחיי היום-יום. כשהתווכחתי עם חברה אמרתי לה שהיא מדברת מפוזיציה, לידיד רווק הסברתי שיש בחורות ללונג ויש בחורות לשורט, וכשעומר יצא עם חברים זיהיתי ארביטראז' והודעתי לו שמחר אנחנו הולכים לראות קומדיה רומנטית.

אבנים ומקלות מול F-16

באקדמיה למסחר לא מסתירים את העובדה שהשוק בתקופת שפל, ושזו אפילו לא הבעיה העיקרית שלו. בשלוש השנים האחרונות, כמו ב"שליחות קטלנית", רוב השוק נשלט על ידי מכונות. יש אפילו מכונות שנלחמות במכונות. מתמטיקה טהורה ומהירות תגובה כבר בקושי קיימות, והסוחר הפשוט נאלץ להיות יצירתי יותר ויותר. "השוק מאוד השתנה. את באה עם אבנים ומקלות מול 61-F וזה לא פשוט", אומר אחד המרצים, "מצד שני, המוח האנושי הוא המערכת המתוחכמת ביותר, וכל עוד למכונות אין בינה מלאכותית אפשר לנצח". חשבתי שעל הנתון הזה בדיוק סמכו האנשים ב"שליחות קטלנית".

כבר חודשיים שאני שם. המון מידע. קצת סחרחורת. ימים יגידו אם אסחור במשהו חוץ מבתעודת סל של כל פולנייה - רגשות. בינתיים השתפרתי בעיקר בפוקר, ואני מקווה שאף איראני - אחמדינג'אד או מופז - לא ירסק לנו את המניות.

לא להרים ידיים

תמיד קינאתי באלימות של אמריקה. מלחמת כנופיות, ירי בבתי ספר, קוקואים שחוטפים ילדים. מסתובבים שם רוצחים כמו ההוא מ"שתיקת הכבשים" שהם תוצר של חברה שבעה, משועממת, נטולת דאגות קיומיות. בישראל רוב מעשי הרצח היו תוצאה של פיגועים, של מלחמה שאנחנו נמצאים בה מאז ומעולם, של מצבנו העגום על הפלנטה. מדי פעם התרחש גם רצח על רקע סכסוך, שוד או אלימות במשפחה. תמיד זה היה עצוב וכמעט תמיד בנאלי. לא סתם רצח נהג המונית דרק רוט ב-94' או פיצוח רצח הנער אסף שטיירמן ב-96' זעזעו את המדינה. אלה פשעי מותרות שאנחנו כעם שורד לא מורגלים בהם, נערים? רוצחים? סתם כך? לא אצלנו.

אבל בשנים האחרונות משהו קורה. אולי אלה הפיגועים שפחתו, אולי תחושת הביטחון שעלתה, אבל צ'אקרת האלימות שלנו נפתחה. נערים רוצחים סתם, או כמעט סתם, או כי ביקשו מהם שקט, או כי הם שתו, או כי הם שתו ואז ביקשו מהם שקט. חלק רק מרביץ וחלק רק מתעלל בחיות דוגמת חתול ופלמינגו. פעם חשבתי שאלימות כזו היא אינדיקציה לחברה נורמלית, אבל זה מרגיש לי פסיכי על כל הראש. נשאר לקוות שכמו סטארבקס, זה לא יתפוס.

מדורת השבט

התמכרתי לתוכנית הזו עם גיא זו-ארץ ואנה ארונוב. לא "רוקדים עם כוכבים", השנייה, זו שמחזירה אותי לתיכון. בשני השבטים למנהיג קוראים איתי. בשבט דאנג - מדובר באיתי שגב שמנהיג שבט סטלן, שהתחרות היחידה בו היא מי ינחית פאנץ' יותר טוב. הם יושבים כל היום במחששה, מסתלבטים על בוקי, ילד הכאפות החמוד של השכבה, ופולים כינים מתלתליה של יוליה.

לעומת זאת, על הברזלים יושב שבט טיניום הערסי בהנהגת איתי תורג'מן. איתי חבר של אנה הרוסייה השווה, והסגנית שלו זו הג'ברית ענת הראל שלקחה שנה שעברה אליפות בהטלת מוט ובהערות פולניות. איתי הוא ילד קקה, ולכן משפיט את הפחות מקובלים בשבט - את הראל זמר הטקסים שהודח, את פרסטר שתמיד גונבים לו את הסנדוויץ' ואת עזאם X2, הילד הדרוזי המג'נון. לפחות פרסטר הוחלף בעסקת השבויים, ועזאם? טוב, הוא רגיל. התקווה שלי היא ענבל גבריאלי השאקלית מהכיתה הטיפולית, אבל העיפו אותה אחרי ששיחקה באש. בינתיים היא הולכת לאקסטרני בשם "אי התקווה", וכולי תקווה שהסוף יהיה טוב והמקובל של השכבה יסיים כלוזר.