במאית מאיראן זכתה בפסטיבל סרטי הסטודנטים על סרטה "Iran in transit"

הבמאית האיראנית - גזאלה גולבקש אומרת בראיון בלעדי ל"גלובס": "אולי אנצל את הביקור אצלכם ללמוד יותר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני" ■ צפו בקטע מהסרט האיראני

אני בוחנת אפשרות להרחיב את הסרט הראשון לסדרת סרטי תעודה, שתבחן את מהות מושג המולדת והבית של אנשים באזורים שונים בעולם, ואולי אנצל את הביקור אצלכם ללמוד יותר על הסכסוך הישראלי-פלסטיני כבסיס לפרויקט המשך", כך אומרת הבמאית גזאלה גולבקש שסרטה התיעודי "Iran in transit" זכה בתחרות האלטרנטיבית במסגרת הפסטיבל ה-14 לסרטי סטודנטים, שיתקיים בתל-אביב בתחילת יוני.

עשרות יצירות קולנועיות מרחבי העולם נשלחו לוועדה האמנותית של האירוע, שבחרה בסרטה של היוצרת ממוצא איראני - שגדלה בניו-זילנד, כזוכה.

לצפייה בקטע מהסרט איראני

גולבקש, השוהה בימים אלה בלוס-אנג'לס, תגיע לראשונה בחייה לישראל לקבל את הפרס תוך שהיא מתכננת את צעדיה הבאים כיוצרת בהתהוות.

"זו הייתה הפתעה גמורה לגלות שזכיתי בפסטיבל סרטי סטודנטים ישראלי", היא אומרת בראיון טלפוני ל"גלובס". "מפיקה שהכרתי בלוס-אנג'לס שמעה על הפסטיבל שלכם והמליצה לי לשלוח את הסרט. אהבתי את הרעיון מאחורי האירוע והסכמתי, והדבר הבא שגיליתי זה שאני נוסעת לישראל. זה אחד היתרונות הבולטים בלהיות יוצר סרטי תעודה. אולי לא תרוויח הרבה כסף אבל תראה עולם".

שיעור מולדת

משפחתה של גזאלה גולבקש עזבה את איראן כשהייתה בת שש לטובת ניו-זילנד. כשהייתה בת 13, הגיעה לשם לביקור מולדת, ו-16 שנה אחרי חזרה לביקור נוסף חמושה במצלמת וידיאו ובהחלטה לתעד את המפגש המחודש עם הרחוב האיראני העכשווי ואת השפעותיו על גיבוש זהותה כמהגרת. התוצאה היא כאמור "Iran in transit", שכמו הסרט העלילתי עטור התהילה וזוכה פרס האוסקר "פרידה" מאפשר לצופה המערבי הצצה לחיי האנשים הפשוטים במדינה הנתפסת בעיני רבים (בעיקר בארץ) כאיום העכשווי הגדול ביותר על העולם בכלל ושל התרבות המערבית בפרט.

"ברור לי שחלק מהעניין שמעורר הסרט קשור לצורך של המערב לדעת יותר על איראן מעבר להצהרות מתלהמות של פוליטיקאים משני הצדדים", היא אומרת. "בלי קשר לדעה האישית על מה שחוויתי בביקור, והמסקנות שאליהן הגעתי, אני חושבת שהסרט מציג בסופו של דבר את האיראנים כאנשים רגילים כמוני וכמוך. העניים שונאים את הממשלה, העשירים שונאים את הממשלה, ובין לבין - כולם מנסים לשרוד מיום ליום. אני מודעת לעובדה שבישראל יש חשש גדול מאיראן, ומקווה שצפייה בסרט תעזור לכם להבין שהאיראנים לא שונים מכם בהרבה כבני אדם".

- בתחילת הסרט את מתייחסת לביקור כאל "חזרה הביתה".

"במהלך הביקור באיראן ניסיתי לסגור לעצמי את הפינה הזו ולברר אם שם באמת ארגיש בבית. בלי לספק יותר מדי פרטים - זה לא קרה, אבל אני מכירה לא מעט מהגרים איראנים מניו-זילנד שחוו ביקורי מולדת דומים ואצלם החיבור המחודש הזה כן התממש. התברר לי שתחושת שייכות ומולדת היא אישית מאוד ומשתנה מאדם לאדם. הניסיון להחדיר אותה בנו נידון מראש לכישלון".

- אישה צעירה דוברת אנגלית, המסתובבת ברחובות באיראן ומצלמת, זה מן הסתם מראה לא שכיח. היו ניסיונות לעצור אותך, ואולי אף חמור מזה?

"לא. הפעם היחידה שבה ניידת משטרה עצרה אותי ובדקה את הניירות שלי הייתה, למרבה האירוניה, אחת הפעמים הבודדות שבהן לא לקחתי איתי את המצלמה".

צרו איתנו קשר *5988