"אי-החוקיות בהסכמי מכירת הווילה בארסוף זועקת מכל פינה"

בנימין כהן טען בתביעה נגד הזוג ריכטר כי בן-דודה של יהודית, עו"ד יעקב הרכבי, שמכר לו את הווילה, טען כי היא בבעלותו ■ בתביעה שכנגד טוענים הריכטרים: "כל אדם בר-דעת היה חייב לדעת שתנאיה של העסקה טובים מכדי להיות אמיתיים"

"אי-החוקיות שבהסכמים שכרתו עו"ד יעקב הרכבי ובנימין כהן ביחס לזכויות בבית שלנו בארסוף, זועקת מכל פינה. כל אדם בר-דעת היה חייב לדעת שתנאיה של העסקה טובים מכדי להיות אמיתיים, וכי אין מדובר בעסקה כשרה".

כך טוענים בני-הזוג קובי ויהודית ריכטר, בעלי חברת מדינול, בכתב תביעה שכנגד בסך 5 מיליון שקל, שהגישו באחרונה לבית המשפט המחוזי מרכז בפתח-תקווה נגד כהן והרכבי. זאת, בתגובה לתביעה שהגיש נגדם כהן, ובה הוא טוען כי עו"ד הרכבי, בן-דודה של יהודית ריכטר, מכר לו את הווילה בארסוף בטענה כי היא בבעלותו.

בתביעה, שהוגשה גם נגד שותפיהם של הרכבי לפרשת מכירת הווילה - אחותו של כהן, מרים יעקובי; בעלה, עמירם יעקובי; וגיא בצלאל - מבקש הזוג ריכטר מבית המשפט כי יצהיר כי הוא הבעלים היחידים והבלעדיים של הווילה בארסוף, וכי המשכנתא שנרשמה על שמו של כהן על הנכס אינה חוקית.

לדברי הזוג ריכטר, "בהתקשרויות בין הנתבעים נפלו שורה של פגמים, ופשטה בהם אי-חוקיות המחייבת את ביטולם מכל וכל".

לטענתם, מקורם של הכספים, בהם עשו כהן והזוג יעקובי (שמציגים את עצמם כמיופי-הכוח של כהן) שימוש לטובת מתן הלוואה להרכיב - אינו חוקי, וגם עסקת המכירה של הבית לכהן אינה חוקית.

עוד טוען הזוג ריכטר כי בשל רישום המשכנתא והערת האזהרה על ביתם, נמנעה מהם היכולת החוקית לעשות שימוש בבית. לדבריהם, כהן, הרכבי ושותפיהם גרמו להם לנזקים כלכליים, בשל הצורך להיעזר בעורכי דין ויועצים כדי להגן על זכויותיהם בבית.

בטוחה להשקעה

תחילת הפרשה באביב 2008, אז יצר עו"ד הרכבי קשר עם כהן וניסה לשכנעו להשקיע במיזם נדל"ן ברומניה, שאותו יזם הרכבי ביחד עם שותפים, בהם בצלאל. לפי התביעה שהגיש כהן, הרכבי הסביר לו כי הוא אינו יכול לקבל מימון לעסקה ברומניה, והציע להעמיד כבטוחה להחזר ההשקעתו של כהן את הווילה בארסוף. לדברי כהן, הרכבי הסתיר ממנו באותה עת כי הווילה שייכת לזוג ריכטר ואמר לו כי היא שייכת להרכבי ואף רשומה על שמו.

כהן טוען עוד כי עורך דין מטעמו בדק את נסח הטאבו של הווילה, "שאכן שיקף את הצהרתו של עו"ד הרכבי, שלפיה הוא הבעלים הבלעדי של הנכס". לפי תביעתו של כהן, לאחר שהשתכנע כי הווילה שייכת להרכבי וכי מדובר בהשקעה כדאית, הוא התרצה והלווה להרכבי 5 מיליון דולר, שאמורים היו לשמש לרכישת מיזם הנדל"ן ברומניה.

כהן טען עוד כי בחוזה ההלוואה שנערך במאי 2008, באמצעות הזוג יעקובי, הוסכם כי להבטחת השקעתו של כהן יעמיד הרכבי כבטוחה משכנתא מדרגה ראשונה, לא מוגבלת בסכום, על זכות הבעלות הרשומה שלו בווילה בארסוף.

הסכם ההלוואה הבטיח לכהן עוד כי אם הסכומים שהלווה לא ישולמו לו בהתאם להסכם - הוא יוכל לממש את המשכנתא על הווילה, או לרכוש אותה, דרך ויתור על החוב. בהמשך, נטען בתביעה, הפר הרכבי את הסכם ההלוואה בדרכים שונות, וכהן החל לפעול למימוש ההסכם ולהעברת הווילה לבעלותו.

בפברואר 2009 התקשרו כהן והרכבי בחוזה משלים, שבו הוסכם כי לשם פירעון חובו, הרכבי ימכור לכהן את הווילה בארסוף תמורת 7 מיליון דולר, על דרך ויתור על החוב. לדברי כהן, הרכבי חתם על הסכם למכירת הבית וכן על טופסי דיווח לרשות המסים, כדי לאפשר את ביצוע ההסכם. בהמשך, ולאחר שהרכבי לא הצליח לשלם את החוב, רשם כהן, באמצעות בא-כוחו, הערת אזהרה על הבית לטובת כהן.

"חסר הגיון מסחרי"

בתביעה שכנגד יוצא הזוג ריכטר למתקפה נגד הרכבי, כהן ושאר הנתבעים. לדבריהם, ההתחייבות של הרכבי למכור לכהן את הנכס שבבעלותם נעשתה "בחוסר תום-לב, תוך עושק חמור ובניגוד לתקנת הציבור".

באמצעות משרד עורכי הדין מיתר, ליקוורניק, גבע & לשם ברנדווין ושות', טוען הזוג ריכטר כי "בניגוד למהותם האמיתית של ההסכמים, ניסו הצדדים להסוות את מטרתם, והכתירו אותם כ'הסכמי שותפות עסקית', ככל הנראה על מנת להימנע מתשלומי מס".

לדברי הזוג ריכטר, הסכם המכר שערכו כהן והרכבי אף הוא חסר כל היגיון מסחרי וכלכלי. "אין זה סביר ומתקבל על הדעת שעורך דין מנוסה ימכור נכס בבעלותו הנקייה, פנינת נדל"ן ייחודית שאין כדוגמתה בשוק, בתמורת חסר, הנמוכה מאוד משוויו הריאלי (10 מיליון דולר לדבריהם), תוך הותרת חוב בן כמה מיליוני דולרים לכהן. המסקנה המתבקשת היא אחת ויחידה - הנכס אינו של עו"ד הרכבי, והוא אינו רשאי למוכרו", נטען בתביעת הזוג ריכטר.

לטענת הזוג ריכטר, כהן והזוג יעקובי "ידעו בבירור כי קיימות בעייתיות בזכויות הנטענות של הרכבי בביתם. דגלים שחורים של אי-חוקיות ריחפו סביב הנסיבות שהובילו לעסקה ותנאיה. דא עקא, שהאפשרות לרווחי-עתק קלים ומהירים סימאה את עיניהם".

עוד טוענים הריכטרים כי שיעור הריבית עליו הסכימו הנתבעים בהסכם ההלוואה - ריבית שנתית של כ-100% ובהמשך כ-150%, "איננו חוקי, וספק אם ניתן למצוא כמותו בשוק השחור, העברייני. לא קיימת הצדקה לקבלת הלוואה בתנאים דרקוניים כאלה, כאשר לכאורה בבעלותו של הרכבי נכס 'נקי' שהוערך על-ידי שמאי ב-10 מיליון דולר. כנגד נכס כה יקר ניתן לקבל בקלות הלוואה בתנאים נוחים בהרבה, בכל מוסד בנקאי".