לפי קאנט, אי-תשלום מס הוא מעשה לא מוסרי ולא ראוי. דעתי כדעתו

בפעם הבאה שאתם "נהנים" מאשפוז במסדרון, או מקטרים על כביש משובש, נסו לחשוב לכמה מזה אחראי התשלום שעשיתם בלי קבלה

לפני זמן מה קראתי בעיתונים על פרשת חשבוניות פיקטיביות והעלמות מס בסכומים אסטרונומיים. לרגע (קצר) אפילו האמנתי שאולי מישהו יעשה סוף-סוף משהו בנושא החשוב הזה. אבל אז התפכחתי ושקעתי במחשבות על הסוגיה החשובה הזאת. מה בעצם היקף העלמות המס? ואולי זהו הפתרון למצוקות שעמן מתמודדת כיום המדינה ולהעלאת המסים הצפויה בקרוב?

הקשתי "חשבוניות פיקטיביות" בגוגל. רצה הגורל והראשון ברשימה היה עמוד של גלובס ועליו לא מעט כותרות: חשד: הונאת מס ענקית בענף הדלק בהיקף של 3.5 מיליארד שקלים; אישום: עוסקים מענף העץ הוציאו חשבוניות פיקטיביות ב-169 מיליון שקלים; חשד: בני זוג מקיסריה העלימו מסים במיליון שקלים; חברות העוסקות בסחר במתכות הורשעו בעבירות מס שונות בהיקף של כ-350 מיליון שקלים; אישום: בעל חברת כוח אדם הוציא חשבוניות פיקטיביות בכ-100 מיליון שקלים.

אתם שמים לב לסכומים? וזהו מבחר אקראי לחלוטין של כותרות מהחודשים אחרונים. מה קורה כאן? איזה שיעור מסך גביית המסים מהוות העלמות מס?

בשבועות האחרונים ישנה סערה לא קטנה סביב ה"רווחים הכלואים" - מיליארדים שעליהם חברות ענק לא שילמו מס במסגרת תכנוני מס יצירתיים במיוחד, ועתה יקבלו הנחה בתשלום ויוכלו להעבירם לחו"ל. הסכומים הללו אסטרונומיים, אבל אני בכל זאת בוחר לעסוק בהעלמות קטנות יותר של אזרחים מן השורה, שכן אני נוטה לחשוב שישראלים רבים פשוט לא מודעים באופן מלא למעשיהם, ושינוי התנהגותי יכול לתרום באופן מיידי ומהיר. אבל לפני שאסביר נערוך דיון פילוסופי קצרצר.

האימפרטיב הקטגורי

האימפרטיב הקטגורי הוא רעיון של עמנואל קאנט, הטוען כי על מנת להחליט אם מעשה כלשהו ראוי אם לאו, עליך לבדוק שני דברים - האם היית מוכן שהמעשה יהפוך לכלל אוניברסלי, ומהו חוסנו הלוגי של המעשה.

בואו נבדוק אם מותר, לפי העיקרון של קאנט, להפר הבטחות. קודם כול עליי לבדוק אם הייתי מוכן שכל בני האדם יפרו הבטחות. אם התשובה שלילית (המניע לתשובה השלילית הוא לרוב פחד מהנזק שעלול להיגרם לנו, אך האם זה מניע ראוי?) אזי חובה עליי לקיים הבטחות והדיון הגיע לקצו. מצד שני, גם אם אני מוכן שכולם יפרו הבטחות, אין זה מכשיר את הפרת ההבטחות שכן קאנט עומד להצביע בפנינו על בעייתיות לוגית: אם הכול מפירים הבטחות, המילה "הבטחה" מאבדת את משמעותה. במצב כזה סעיף ב' אינו מתקיים, ולכן חובה עליי לקיים את כל ההבטחות.

מתוך הדוגמה הזאת קל לנחש שהרבה מאוד דברים שהיינו שמחים לנסות ולעשות לא יעברו את המסננת של האימפרטיב הקטגורי של קאנט.

פרידריך ניטשה, שמעולם לא הצטיין בעידון ביקורותיו, סבר שקאנט פשוט יצא מדעתו ולא חזר אליה. "מה זה משנה מה יקרה אם כל בני האדם יעשו כמוני? מה אכפת לי מעקביות לוגית?", הוא תהה. לפי ניטשה, התנהגות ראויה, בדומה למעלה טובה, חייבת להיות המצאה שלנו שהיא גם צורך אישי עמוק. לדידו, מעשה יהיה טוב באמת - למשל אם כיבדת את הוריך - רק אם אינך יכול לנהוג אחרת, רק אם אינך עושה שקר בנפשך, ולא משום שהתעמקת ברעיונותיו של קאנט, עשית את בדיקת האוניברסליות והעמידות הלוגית ואז החלטת לכבד את הוריך.

קאנט טוען להגנתו שניטשה טועה ומטעה. ניטשה, לדעתו, שוגה באופטימיות יתרה. הרי לא לחינם כיבוד ההורים נחשב למצווה כה קשה, מתן צדקה בסתר לא בא באופן טבעי (על-פי התלמוד הנותן צדקה בסתר גדול ממשה), ולבנו לרוב אינו מלא חמלה כלפי יתר הברואים. ואם נוסיף כאן קטגוריה נוספת, הרי איננו אוהבים גם לשלם מסים.

תשלומי מס

לשלם או לא לשלם מסים? הנה שיחה קצרה בנושא:

א': "לא תאמין איך עבדתי על מס הכנסה. אגורה לא שילמתי להם השנה, ואני אפילו חושב שאצליח להוציא מהם החזרים על השנה שעברה, שגם בה דפקתי אותם בגדול".

ב': "בושה וחרפה! מי שלא משלם מסים אינו נבדל במאום מן הגנב. אין זה משנה אם הכנסת יד לכיסי, או לכיס המדינה. גניבה זו גניבה זו גניבה. תאר לעצמך מה יקרה אם כולם יעשו כמוך. האין אתה מכיר את משנתו של קאנט? המדינה שלנו, שהיא גם ככה ענייה, תפשוט יד ורגל, חולים ישכבו בפרוזדורים ללא טיפול נאות, עם הזמן בתי החולים ייסגרו, קצבאות זקנה לא ישולמו, המשטרה תפוזר, אנדרלמוסיה תהיה בכל מקום, סבל ואלימות ישלטו בכיפה...".

על-פי קאנט אי-תשלום מסים הוא מעשה לא מוסרי ולא ראוי. דעתי כדעתו. ניטשה אכן אופטימי מדי - אין לאף אדם כמעט (את היוצא מן הכלל צירפתי בציטוט השבועי) צורך פנימי עמוק לשלם מסים. רוב האנשים אוהבים לשלם מסים בערך כמו שהם אוהבים לעשות טיפולי שורש ללא הרדמה.

וכאן אנחנו מגיעים לעוד נקודה חשובה. לא פעם יוצא לי להיתקל בסיטואציה כזו:

יוסי: כמה אמרת שזה עולה?

בעל המקצוע: עשרת אלפים שקלים.

יוסי: חכה רגע. אביא את פנקס הצ'קים שלי.

בעל המקצוע: לא, לא. לא הבנת אותי. זה המחיר במזומן. אם אתה רוצה לרשום צ'ק, אני חייב להוסיף מע"מ. זה כרוך בתוספת של עוד 1,650 שקלים. עדיף לשלם במזומן. יותר טוב לי, ועדיף גם לך.

הסיפור הזה מוכר לכל ישראלי. בעל המלאכה יכול להיות צבעי, מוסכניק, זמר חתונות, רופא, ובעצם מה לא. יוסי שותף לדבר עבירה באותה המידה כמו בעל המקצוע. הוא עוזר לא רק להתחמק מתשלום מע"מ, אלא גם להעלים מעיני מס ההכנסה את כל ההכנסות מהעבודה הזו. הרי אין סיכוי שבעל המקצוע הולך לדווח על המזומנים שקיבל. תחשבו כמה מקרים כאלה מתרחשים מדי שנה. ואולי אם כולם היו משלמים מס אמת, היה אפשר להוריד את גובה המסים? אולי יכולנו לחמוק מההעלאות המסים המאיימות עלינו עתה?

בפעם הבאה, כאשר יציעו לכם לשלם במזומן, אנא הביאו בחשבון את המשמעות ואת ההשלכות שיש לזה גם ישירות עליכם. אולי תחסכו בקטן אבל תשלמו בגדול במגוון השירותים שאתם מקבלים מהמדינה. בפעם הבאה שאתם נוהגים על כביש משובש, "נהנים" מאשפוז במסדרון בית החולים או סתם מקטרים על הכיתה הדחוסה שבה לומד הילד, נסו לחשוב לכמה מזה אחראי התשלום שעשיתם בלי קבלה במוסך. תשלום מס אמת באופן גורף ותיעולו לאפיקים הנכונים יחסוך, אולי, את מצעדי ההתרמות למיניהם, ויאפשר טיפול נכון והולם למגוון בעיות, אשר נכון להיום חסרות את התקציב הדרוש.

הכותב הוא דוקטור למתמטיקה ולהוראת המדעים ומומחה לתורת המשחקים

haims@globes.co.il