טרנד חדשני: איקאה "האקינג" - עיצוב מחתרתי ללהיטי הריהוט

ביום חמישי שעבר עמדתי מול PAX, ותחושה ברורה של חוסר ביטחון ובלבול החלה לזרום במהירות במורד עמוד השדרה שלי. לעזאזל, הוא העמיד בפניי כל-כך הרבה בחירות. הוא הציע לי להיות חום או לבן או שחור או שקוף. גם לא היה אכפת לו להיות בשבילי עמוק או צר או גבוה, ובהתמסרות מוחלטת לכל גחמה שלי הוא יכול היה להיות עוד מיליון ואחד דברים שרק אני יכולתי להחליט לגביהם. וזה היה נורא ואיום אפילו לפני שהבנתי שגם אחרי שאקבל את כל ההחלטות הללו לא אוכל להימנע מהתמודדות עם הדילמה המשתקת ביותר ש-PAX העמיד בפניי: למלא או לא למלא אותו ב-SKOOB.

PAX הוא סוג של ארון בגדים מודולרי, והמפגש המערער בינינו התרחש בקומה השנייה של הסניף הראשל"צי של איקאה. SKOOB, אגב, הוא שמן של כמה חתיכות מתקפלות של בד פלסטי קשיח שנפתחות לקופסאות אחסון קטנות לגרביים, לתחתונים והשד יודע למה עוד. כך שמצאתי את עצמי מוותר על הלחץ ועברתי להסתכל על איזה HERNES חסר ייחוד שעמד בפינה. וזה קצת הרגיע אותי.

אבל כשמדובר באיקאה, זהו אירוע יוצא מן הכלל שמעיד על הכלל: הרהיטים שהרשת מציעה ללקוחותיה ב-332 החנויות שפרוסות ב-38 מדינות ברחבי העולם בדרך כלל לא מעמידים אותם בכל-כך הרבה דילמות. להפך. הסוד שמאחורי ההצלחה הכבירה של הרשת השבדית (ב-2010 מכרה הרשת מוצרים ב-23.1 מיליארד דולרים והרווח הנקי שלה הסתכם ב-3.41 מיליארד דולרים), הוא דווקא הפשטות יוצאת הדופן. זה לא משנה אם תיקנו באיקאה ארון ספרים, כוננית או מיטת תינוק, תמיד תקבלו חוברת דקה של הוראות ברורות להפליא שיאפשרו לכם להרכיב את המוצר בקלות יוצאת דופן.

כל חור נקדח בדיוק לאותו עומק שאליו נקדח החור שלידו. כל בורג או תופסן או אום יהיו זהים לגמרי לאלה שמקבלים מיליוני לקוחות אחרים שרכשו את ה-BILLY או את ה-PAX או את ה-HERNES שאתם בחרתם. בניגוד לאנשים שמבקרים אצל נגר ומנהלים איתו דיאלוג שבסופו הספה או השולחן או הארון מתקצרים או מתארכים, מועמקים או מוגבהים, באיקאה הכול ידוע מראש. איקאה קבעה שכך הרהיטים שלה ייראו וכך הם יורכבו, וזהו. לא רוצים? לא צריך.

אבל דווקא חוסר הגמישות הזה וההומוגניות התרבותית שמוצריה מייצגים הולידו בשנים האחרונות פרקטיקה יוצאת דופן.

כמו איקאה עצמה, גם האנשים שעוסקים באותה פרקטיקה פרוסים על-פני כדור הארץ כולו. עם זאת, תפיסת העולם שבה הם מחזיקים מהווה ניגוד מוחלט לרוח המגוונת, אך חסרת הייחוד שנושבת משבדיה. IKEA Hackers (ההאקרים של איקאה) משתמשים במוצרי הרשת כחומרי גלם זולים לבניית יצירות אישיות. לפעמים הם עושים את זה מסיבות פרקטיות, לעתים כאמצעי להבעה עצמית, ומדי פעם אפילו כאקט אמנותי או אידיאולוגי, אבל בכל מקרה הם חותרים בכך תחת תפיסות הגלובליזציה, ההשטחה וביטול האינדיבידואל שהענקית הכחולה-צהובה מייצגת.

דמיון, כישרון והרבה זמן פנוי

הרעיון של קרלוס פינטו מהמבורג מייצג את אחד ה"האקים" הפשוטים ביותר שניתן למצוא באתר - אחת הפלטפורמות האינטרנטיות המרכזיות שמוקדשות לתחום. פינטו רצה אהיל מעניין מעל שולחן העבודה שלו, ולא יכול היה או לא רצה להוציא הרבה כסף על עיצוב של מישהו אחר. אז הוא עשה משהו פשוט למדי. הוא חיבר חוט חשמל שאותו השחיל לתוך כבל בד כתום אל מנורת DIODER פשוטה מאיקאה, ואז החל לבנות סביבה אהיל צבעוני שעשוי מכ-500 אבני לגו. התוצאה לא מדהימה במיוחד ביופייה, אבל בהחלט מדגימה מה כל אחד יכול לעשות עם מעט זמן פנוי, דמיון וכמה מוצרים זולים.

מחיר זול הוא מן הסתם אחד הפקטורים המרכזיים במה שהופך מוצר כלשהו של איקאה למטרה טיפוסית של האקרים. כך למשל אפשר למצוא באינטרנט המוני דוגמאות לקערות עץ לסלט מדגם BLANDA MATT, שהפכו בתהליך פשוט למדי לרמקולים ייחודיים.

ליז, למשל, זכתה להיכנס לרשימת ההאקרים הטובים ביותר של ikaeahacker.net ל-2009 בזכות השימוש הלא שגרתי שהיא עשתה בשתי כונניות BILLY: היא חיברה אותן זו לזו באמצעות צירים, ואז העלתה אותן על גלגלים נמוכים. לאחר החיבור, שני התאומים הסיאמיים נפתחו כמו תיבה והפכו לפינת תפירה מוקפת מדפים. לאחר תום העבודה סוגרים כוננית אחת על השנייה, ומייצרים בתוך רגע מלבן סגור שתופס הרבה פחות מקום בחלל.

אהרון וקורין בל עשו משהו קיצוני בהרבה. משאריות של מיטת MYDAL, יחידת אחסון TROFAST, רגלי שולחן VIKA OLEBY ומעמד בקבוקים מסוג GORM הם בנו בחצר ביתם לא פחות מלול תרנגולות קטן. המגירות הלא עמוקות של ה-TROFAST, למקרה שתהיתם, הפכו לביתן החדש של המטילות.

האישה הצעירה שמאחורי ikeahackers.net מכנה את עצמה ג'ולס, אבל שמה האמיתי הוא מיי-מיי יאפ. מדובר בקופירייטרית שמתגוררת בקואלה למפור במלזיה, ובאופן נוח למדי יש לה סניף של איקאה במרחק 15 דקות נסיעה מהבית. ג'ולס פתחה את הבלוג הפופולרי שלה במאי 2006, כמקום שבו האקרים של איקאה יוכלו להחליף רעיונות וחוויות. איקאה מעולם לא פנתה אליה בטענות, במחמאות או בהצעות לשיתופי פעולה.

"אני חושבת שאנשים עושים האקינג למוצרים של איקאה ולא של חברות אחרות כי קל לטפל במוצרים שלהם", היא אומרת בראיון ל-G. "אפילו בלי לעשות האקינג של ממש אתה יכול לערבב ולחבר כל מיני אלמנטים בגלל הסוג של הסטנדרטיזציה של המוצרים שלהם. האקינג פשוט לוקח את היכולת הזו צעד נוסף הלאה".

הבלוג מתעדכן לעתים תכופות מאוד ("אני מקדישה לו בין שעתיים לשלוש שעות עבודה"), ולצד התמונות וההסברים המפורטים של תהליך העבודה של ההאקרים הוא גם מפנה את עשרים אלף המשתמשים הייחודיים שנכנסים אליו מדי יום היישר לעמוד הבית של איקאה. שם הם יכולים לראות את הפריטים שבהם נעשה שימוש, ולראות כמה השעשוע שהם שוקלים להיכנס לתוכו יעלה להם. כמחציתם מגיעים לאתר מארצות הברית. השאר הם בעיקר אירופים ואוסטרלים.

רמת הרעיונות והביצוע, כמו שניתן לשער, משתנה. לצד רעיונות חצי אפויים של אנשים שנאלצו לעשות משהו לא סביר כדי לדחוס שולחן אוכל לתוך פינה צרה במיוחד, אפשר למצוא פריטים יפהפיים שניתן להניח שלא מעט אנשים היו משלמים עבורם מאות, ואולי גם אלפי דולרים. דמיון, כישרון וזמן פנוי הם המשאב העיקרי של רוב ההאקרים.

"אני עושה האקים פשוטים בעצמי. רק לאחרונה לקחתי שרפרף FROSTA והפכתי אותו לשולחן קטן שחיברתי לספה. הסיבה שעשיתי את זה הייתה כי נשברה לו רגל אחת, וזה נראה לי בזבוז לזרוק אותו בגלל זה. וחוץ מזה הייתי צריכה מקום להניח עליו את כוס הקפה שלי כשאני יושבת על הספה".

ומה אומרים באיקאה?

דניאלה רוזנר, דוקטורנטית בת 31 מבית הספר למידע באוניברסיטת ברקלי, חוקרת זה כמה שנים את תופעת ההאקרים של איקאה. "גיליתי שהתחום הזה קיים כשבסביבות 2007 התחלתי לחקור את הצורות שבהן אנשים בונים ומהנדסים מוצרים משלהם מחומרים יומיומיים", היא מספרת בראיון טלפוני מסן פרנסיסקו. "היה לי מעניין מאוד לראות את התהליך שבו חפצים, שיוצרו באופן המוני כמו אלה של איקאה, משמשים בידיהם כחומרי גלם כדי לקרוא תגר על תרבות הצריכה".

על-פי ההגדרה הרחבה - זו שחורגת מתחום המחשוב - האקרים הם אנשים שמנהלים אינטראקציה עם חומרים שונים ומשונים על מנת להשתמש בהם לצרכים אחרים מאלה שהם נועדו להם. "עקבתי אחרי אנשים שהתעניינו בטכנולוגיות חדשות ובעיצוב מסוג שונה, והמוצרים של איקאה פשוט היו מבחינתם מעין סוג מוזר של חלל שחיבר בין העולם התאגידי לעולם העצמאי", מספרת רוזנר. "הבנתי שהאקינג של מוצרי איקאה מאפשר לי להבין טוב יותר כיצד עולם מלאכת היד והיצירתיות הופך לדבר רב לאומי, במידה רבה כמו התאגיד עצמו. במידה מסוימת, המוצרים של איקאה מזכירים את הקוביות של לגו - זה מוצר זהה שניתן לקנות בכל מקום בעולם ושאפשר לעשות בו כל דבר. מה ששונה פה זה שהאינטרנט אפשר לאנשים לחלוק את היצירות שלהם עם המון אנשים אחרים ולתת ולקבל השראה".

כמו תחום העיסוק שלה, גם מסלול הקריירה האקדמית של רוזנר עצמה מערב כמה עולמות תוכן שונים שחוברים זה לזה במובן האקדמי, הגיאוגרפי והיצירתי. היא בעלת תואר ראשון בעיצוב מבית הספר לעיצוב של רוד איילנד, אחד המוסדות הנחשבים בארצות הברית בתחום; את התואר השני שלה, במדעי המחשב, היא קיבלה מאוניברסיטת שיקגו במרכז היבשת; את הדוקטורט שלה, שיעסוק בשימוש לא שגרתי בחומרים, היא תקבל בשנה הקרובה מאוניברסיטת ברקלי, אחד המוסדות המייצגים ביותר של רוח החוף המערבי.

"בשש השנים האחרונות הרבה דברים השתנו בתחום האקדמי של אינטראקציה בין בני אדם למחשבים ולעיצוב", היא עונה בתגובה לשאלה כיצד מקבל הממסד האקדמי את העניין שלה בהאקרים של איקאה. "כשעמיתי ג'ונתן בין ואני פרסמנו את המאמר שלנו על האקרים של איקאה ב-2010, הוא ללא ספק נתפס כמשהו מוזר ויוצא דופן, אבל אני חושבת שמאז דברים השתנו. קודם כול, התפרסמו כמה מאמרים אקדמיים בתחום. בנוסף, גם האנשים שעוסקים בפרקטיקה הזו, מספר האתרים שמוקדשים לאיקאה האקינג ומספר המדריכים בסגנון 'עשו זאת בעצמכם' ושמתפרסמים כל הזמן באינטרנט הלכו והתרבו עם הזמן. אני חושבת שזה תחום שיש טעם להתעסק בו ולחקור אותו, כי הוא מעודד חדשנות. בשנים האחרונות נראה לי גם שהממסד האקדמי מבין את זה ומעריך את זה.

"יש טווח רחב של סיבות לעשות האקינג של איקאה", אומרת רוזנר. "דיברתי עם אנשים שהיו צריכים פשוט להתאים את המוצר שהם קנו מאיקאה לחלל המחיה שלהם. זה גרם להם לחתוך או לנסר, אבל יש אנשים שעושים את זה כסקרנות או מתוך יצר אמנותי, ואת זה אפשר לראות בכל מיני מקומות באינטרנט. אבל לפעמים התהליך עצמו משנה יותר מהמוצר הסופי. יש האקרים שעושים את זה למטרות פרקטיות, והאקרים אחרים מקבלים את המוטיבציה שלהם כתוצאה מהתחושה שהם פועלים כדי להחזיר לידינו את הכוח שאובד לנו מול מוצרים הומוגניים וגנריים מדי".

- ומה יש לאיקאה לומר על כל זה?

"הם ללא ספק יודעים על האקרים של המוצרים שלהם. לאחרונה, למשל, הם אפשרו לאנשים גישה לתהליכי העבודה של המעצבים שיצרו חלק מהמוצרים שנמכרים בחנויות שלהם. עם זאת, באופן רשמי מעולם לא הייתה התייחסות של איקאה להאקרים - לא לטוב ולא לרע".