הלקח מפרשת אולמרט

על-פי הפילוסוף היווני היראקליטוס (המאה השישית לפני הספירה), אהוד אולמרט, האדם, אינו אשם. לא במעטפות המזומנים, לא בדירות, לא במחדל לבנון וגם לא בדבקותו בכסא. על-פי הראקליטוס, אחד הפילוסופים היותר רלבנטיים ומפוכחים, האחריות לפועלו של אדם היא על אופיו. אפשר לומר, בהקצנה, שהתנהלותו של אדם אינה בת-שליטה, מכיוון שהיא נכפית עליו על-ידי אותו דמון דומיננטי הקרוי אופי.

צריך דוגמאות? - אנחנו רואים זאת בכל מקום, כל הזמן. שני אנשים שהם בעלי אותם כישורים, השכלה, רקע, הכל - למרות זאת, אחד מהם מצליח במעשיו, והשני הוא כישלון מוחלט. כי בכל זאת, יש להם דבר אחד שאינו משותף, וזה האופי. זה לא אומר, כמובן, שלכישורים וכל השאר אין חלק בגורלו של אדם - אבל זה כן אומר שבסופו של יום, מה שקובע הוא האופי.

אהוד אולמרט כמובן אינו יוצא מן הכלל, אבל אולי המקרה שלו כן בולט במיוחד, בגלל הקוטביות של שני צדדיו. אדם בעל כישרונות גדולים - עם אופי כל-כך קטן. ראוי לשררה בזכות כישרונותיו - אבל לא לגדולה, בגלל אופיו.

ההודעה על הכרעת הדין מדגימה זאת היטב. היתה לאולמרט הזדמנות של אולי פעם בקריירה לעשות מעשה שייזכר, שיותיר חותם, שיהיה מרומם ומרגש. מה יצא מזה?

לא הוגנת ולא אחראית

"אפנה את מקומי בצורה הוגנת, מכובדת ואחראית" - אמר ולמעשה, עשה זאת בצורה לא הוגנת, לא מכובדת ולא אחראית - ובעצם גם לא פינה את מקומו. ללכת "בצורה הוגנת, מכובדת ואחראית" זה להתפטר לאלתר. כי להישאר בשלטון במשך כמה חודשים נוספים בתור מי שהיה - קשה לתאר חוסר אחריות גדול מזה במדינה עם הבעיות שלנו. אם גם קודם לכן היו לאולמרט בעיות של סמכותיות, הרי שמעכשיו ועד תום כהונתו, ודאי שהוא אינו יכול לקבל החלטות מהותיות, כאשר כאלה נדרשות לא מחר, אלא עכשיו.

אז למה אולמרט לא עשה זאת? - הנה כאן ניכרים בבירור טביעות אצבעותיו של שדון האופי השולט בו. הסיבה, ככל הנראה, היא ציפי לבני. אם אולמרט היה הולך עכשיו, לבני היתה מתמנית במקומו, בתוקף היותה המשנה לראש הממשלה. לפוליטיקאי שמתכונן לפריימריס על ראשות מפלגתו, כהונה של כמה חודשים כראש הממשלה היא מקדמה רצינית, אולי מכריעה. וקו האופי של העסקן הקטן, שלא לומר הקטנוני, פשוט לא איפשר לאולמרט לעשות את הדבר הנכון. למרות שאמר שהאינטרס של המדינה חשוב לו מכל - נראה ש"להכניס" ללבני חשוב לו יותר.

הדחה, לא התפטרות

אולמרט דיבר על החלטתו לא לרוץ בפריימריס של קדימה. החלטה? כאשר הוא יודע שהדבר היחיד הממתין לו בפריימריס זו השפלה? כאשר הוא יודע שמסכת החשדות נגדו עוד לא מוצתה, וצפויים דברים חדשים? גרר לפרשיותיו גם את בני משפחתו - הוא, ולא המשטרה והתקשורת; כלומר, כאשר ברור לו שימיו הפוליטיים ספורים בכל מקרה? זו התפטרות, זו? או שמדובר, למעשה, בהדחה?

כסיל או חתרן?

בדרך הטבע מדברים עכשיו הרבה על הלקחים שצריך ללמוד מפרשת אולמרט. יש המעלים את ההצעה להימנע מחקי ראיות, או שמא הפעלת השפעות על עדים? הרי ראש ממשלה שלא יעשה הכל כדי לחמוק מחקירות בסוף כהונתו, צריך להיות אידיוט. כלומר, האלטרנטיבה במקרה כזה היא בין ראש ממשלה כסיל, לבין ראש ממשלה החותר נגד מערכת אכיפת החוק.

המנהיג הבא: הקריטריון

מה שכן צריך ללמוד זה את תורת הראקליטוס: האדם הוא האופי - המנהיג הוא האופי. מה שחשוב במנהיגות זה לא הגנרליות של האדם, לא הפוליטיקאות, לא ההישגיות, לא הנאומיות, לא התחמנות. מה שקובע הם תכונות האופי. לו זה היה הקריטריון לבחירתנו היינו חוסכים מעצמנו את בנימין נתניהו, אהוד ברק, וכמובן אולמרט.

עכשיו השאלה, האם נחסוך לעצמנו את אולמרט הבא, או משהו בדומה לו. שלושה הם המועמדים הריאליים: בנימין נתניהו, שאול מופז - וציפי לבני. עכשיו תחליטו - ואל תבואו לבכות אם לא תחליטו על-פי האופי של המועמדים.

שכן צריך ללמוד זה את תורת הראקליטוס: האדם הוא האופי - המנהיג הוא האופי. מה שחשוב במנהיגות זה לא הגנרליות של האדם, לא הפוליטיקאות, לא ההישי. מה שחשוב במנהיגות זה לא הגנרליות של האדם, לא הפוליטיקאות, לא ההישגיות, לא הנאומיות, לא התחמנות. מה שקובע וכמובן אולמרט.

עכשיו השאלה, האם נחסוך לעצמנו המועמדים הריאליים: נתניהו, שאול מופז - ולבני. עכשיו תחליטו - ואל תבואו לבכות אם לא תחליטו על-פי האופי של המועמדים.

matigolan@globes.co.il