מה משותף לשמאל ולחרדים?

היום כולם מוכנים לוותר על שטחים, ההבדלים הם בעיתוי, בתנאים ובנסיבות

אתמול (ה') אני קורא כי "מחקר חדש שערך לאחרונה מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מלמד כי הפער בין החינוך החרדי לבין החינוך הממלכתי, בכל הנוגע ללימודי יסוד, מתחיל בגיל צעיר יותר, וכי מדובר בפערים עצומים".

זה לא שהצעירים החרדים לומדים פחות שעות מהחילונים, בכמה מקרים ההיפך הוא הנכון. אבל בשעות הרבות שהם לומדים, הדגש הוא על התורה ונספחיה, ולא על ההשכלה ועיקריה. כאמור, זה לא חדש, אבל בכל פעם זה נעשה יותר גרוע. למה? בגלל התרבות חלקם של החרדים באוכלוסייה. ככל שיהיו יותר חרדים חסרי השכלה בסיסית - כך יגדל הפער בין המדינה כולה לבין העולם הנאור והמתקדם.

השקיעה בתוך העבר

זה לא רק העניין של הגדלת הפער בין המגזר החילוני לחרדי בתחום ההשכלה. המשמעות של "בחזרה לעבר" היא גם כלכלית, ביטחונית, תרבותית - למעשה בכל הכיוונים. זה נובע מכך שכוחם של החרדים רב בשלטון, והשפעתם על הנעשה במדינה גדולה בהרבה ממספרים כאלה ואחרים. ואם נרצה לחזור מהעבר לעתיד, זה יהיה הרבה יותר קשה ככל שהזמן יעבור מבלי שנעצור את השקיעה לתוך העבר.

אחת הבעיות הקשות היא שאת החרדים עצמם, לאנשי החינוך שלהם, זה לא מדאיג. קשה לנסות להידבר איתם, מכיוון שכמעט לא קיים אצלם המושג של "חשבון נפש". כל התלבטות מובאת אל הרב, ועל פיו יישק דבר. כי דבר הרב הוא בעצם דבר האלוהים, מכיוון שאותו, את האלוהים, אי אפשר לשאול. בגלל היעדרו של "חשבון נפש" נאלצים צעירים חרדים רבים, כבר מהגיל הרך, לינוק את טעם החיים שכבר אינם קיימים, החיים בעבר הרחוק, הישן, העתיק והמחניק.

מחיר ההווה

החשבון שהחרדים כן מנהלים הוא עם החילונים. הם עושים לנו את חשבון החיים שלנו, החינוך, הנטיות, האהבה לאמנות וספרות וכיו"ב - תחומים שהמנהיגות החרדית, בשמו של האלוהים, אוסרת על הציבור שלה לעסוק בהם.

הציבור פוחד להשמיע את קולו, גם כאשר יש לו מה לומר. כלומר, נגזר עלינו לראות איך יותר אזרחים הופכים להיות יותר בורים מבחינת לימודי הליבה והקידמה. לפחות עד שהמנהיגים החילונים יפסיקו לשתף פעולה עם המגמה של המנהיגות החרדית, ויחדלו ממכירת עתיד המדינה תמורת ההווה הפוליטי שלהם.

חרדים שמאלנים

סקר המתפרסם ב"הארץ" מצביע על מגמה דומה לזו של דבקות החרדים בעבר שכבר אינו קיים. בכותרת לסקר נאמר כי "רוב הציבור מחזיק בעמדות שמאליות, אבל סולד מהשמאל". הנה לכם דוגמה למה שכתבתי על הקושי לעשות הכללה בציבור החילוני.

מה זה "עמדות שמאליות", ומי זה "השמאל"? כשאומרים "עמדות שמאליות", האם מתכוונים לוויתור על כל שטחי ארץ ישראל? על חלקם? על כל או חלק מירושלים? ויתורים טריטוריאליים היו פעם מאפיין של מה שקרוי שמאל. היום כולם מוכנים לוותר. ההבדלים הם בגודל, בעיתוי, בתנאים, בנסיבות. בקיצור - אין מאפיין.

והשמאל - מי זה? מה זה? אני מכיר שמאל של אנשים חושבים, ושמאל של אנשים אטומים, כמו שיש אצל החרדים. יש קיצונים, מתונים, וגם בתוך תת-הקבוצות הללו יש ניואנסים. כך שגם בעניין הזה אין מכנה משותף, אין מאפיינים. יש תפזורת. נותרו גם פה וגם שם פירורי אנשים המגדירים את עצמם על-פי מושגי העבר. כל השאר כבר מזמן נמצאים במקומות אחרים, כפי שמוכיחה המפה הפוליטית והחברתית.

לכן "השמאל", ממש כמו "עמדות שמאליות", קיימים בעיתונים ובסקרים, לא במציאות. ולכן צריך להתייחס אל סקרים כאלה כאל סוג של בידור, לא עיתונות, בוודאי לא תמונת מצב.

matigolan@globes.co.il