נתניהו ושני האיראנים

נתניהו הכריז מלחמה על אחמדיניג'אד ומופז, והלחימה היא באמצעות פטפטת

שני עניינים מונעים שינה מעיניו של ראש הממשלה בחודשים האחרונים: הגרעין האיראני, והאיראני שעומד בראש קדימה. המאבק שמנהל נתניהו בשתי החזיתות בו זמנית, העלה השבוע עוד מדרגה את הפטפטת חסרת הגבולות על תקיפה ישראלית באיראן ואת הניסיונות לפצל את הניוטרונים של קדימה.

נראה שראש הממשלה הכריז מלחמה על האיראנים באשר הם: אלו שבטהרן, ואלו שבכוכב יאיר. אלא שבמקום לטרפד את היכולות הגרעיניות של איראן, הפגיעה היחידה שנרשמה השבוע היא באפשרות של פרישת שבעה חברי כנסת מקדימה.

פרישתו של ח"כ אבי דיכטר היתה אמורה להיות משולה להודעה לעיתונות של נתניהו כי הוא נכשל בפיצול קדימה, אבל עם האוכל בא התיאבון, ומבחינת ראש הממשלה ושר הביטחון, דיכטר הוא רק סנונית שמבשרת את בוא האביב. בימים האחרונים צצה יוזמה חדשה של בכירים בעצמאות שמנסים לזנב במפלגה הפצועה והמדממת ולשכנע חברי כנסת מקדימה להמיר את דתם. לברק ולעצמאות עוד אין ממש מנדטים, אבל הם כבר מחלקים מקומות. ייתכן, דרך אגב, שאת אחד מהם יאייש דיכטר.

כשמנדט אחד בלבד מפריד בסקרים האחרונים בין קדימה לעצמאות ישנם כמה חברים מסיעתו של מופז שקופצים על המציאה ומשתפים עם היוזמה פעולה. בשיחות טלפון ליליות מנסה המתווך התורן לשווק לחבריו לסיעה את העצמאות כחלופה, כשהפעם התוכנית היא בלי קומבינות, בלי שביעיות, אלא באמצעות פנייה למופז שישחרר מקדימה את מי שיבקש בהסכמה וברוח טובה. דווקא אלו שמעוניינים להישאר בקדימה מציעים ליו"ר לקבל את ההצעה ולהתחיל לבנות את המפלגה מההתחלה. כרגע עוד לא מוכרים בעצמאות תיקים וגם לא הבטחות, אבל מחפשים כל הזמן מה להציע.

גורם ההפתעה

אפשר לומר לזכותו של דיכטר הרבה דברים. שהוא אדם ישר, נקי, פטריוט אמיתי ובעל רקורד ביטחוני מפואר: הוא היה ראש שב"כ מצוין שהצליח להפחית את כניסת המחבלים המתאבדים מאיו"ש, הוא זה שפירק את תשתיות הטרור בגדה ולחץ על הקמת גדר. אז איך לעזאזל האיש הזה, שהוציא מאות מבצעים חשאיים במו ידיו, במהלך שלומיאלי אחד כמעט ופספס את הזדמנות חייו לשוב לשולחן הממשלה. איך חשב הביטחוניסט המשופשף שיצליח לחמוק באישון לילה לביתו של ברק כשעשרות מפגינים צובאים על דלתות הבניין?

במעונו הקודם של שר הביטחון, במגדלי אקירוב, זה לא היה קורה. שם היו תנאים, שם היה סטייל. אורחיו של ברק היו יורדים ברכב לחניון, וכשזה היה נסגר על יושביו, היו ממשיכים במעלית לקומה ה-31. במגדל החדש שאליו עבר, נאלצים בלית ברירה המבקרים לעבור בלובי כאחד האדם.

זו לא היתה הפעם הראשונה שמגיע דיכטר לדירתו של ברק. בשני בערב כשנצפה דיכטר נכנס לבניין, העסק כבר היה סגור והח"כ מקדימה רק בא להשיב בחיוב להצעה להתמנות לשר. הכל החל כמה ימים קודם לכן, כשדיכטר גמר אומר בליבו לעזוב את קדימה, השאלה רק היתה לאן, להקים סיעת יחיד, או לפרוש לגמרי מהכנסת. משהתברר שהחיפושים אחר השר להגנת העורף נתקלים בקשיים, שיגר דיכטר באמצעות מי ששיגר, מסרים לאוזניים הנכונות שהוא על סף פרישה מקדימה. שידורי המורס האלו פתחו את הערוץ עם שר הביטחון ובשבת פנה ברק לדיכטר ושם את ההצעה על השולחן.

הקשר בין ברק לדיכטר הולך שנים אחורה, כשאי שם ב-1972, צפה מפקד סיירת מטכ"ל דאז בתרגיל של פקודיו. "תביאו לכאן את הג'ינג'י הזה", ביקש ברק לאחר שהתרשם מאחד מחייליו שהסתער ללא רחמים עם המאג. הגינג'י הזה מצא חן בעיניו. לימים נשמר הקשר, ושניהם עלו בסולם הדרגות עד שבשנת 2,000 מינה המפקד לשעבר את החייל לראש השב"כ.

עד יום שני בערב, הצליחו שר הביטחון וראש השב"כ לשמור את המהלך מתחת לרדאר. התקשורת התמקדה במועמדים לתפקיד ששמם עלה בשיחות בין שר הביטחון לראש הממשלה אבל היו גם כמה טרמפיסטים ומועמדים מטעם עצמם.

בשלישי בבוקר, לאחר שאמר איי דו, פגש דיכטר את יו"ר הכנסת, רובי ריבלין במפגש לטרון, ועל מכסה מנוע של מכונית, חתם וסגר את שש שנותיו בקדימה, ואולי גם פתח עידן חדש.

נכון לעכשיו דיכטר מרוויח מכל העולמות. הוא שדרג את מעמדו מבלי לפצל את קדימה ולהיות חלק מקומבינה, הוא יוכל לקדם מהלכים ולהתרכז בעבודה, ויש לו סיכוי לא רע לחזור גם בכנסת הבאה, ודאי יותר טוב מזה שהיה לו קודם.

רק תבונה פוליטית חסרה לו. להיכנס לנעליו של השר להגנת העורף בעיתוי הזה זה עוד פחות מוצלח מאשר לקחת את תיק הפנים חודש לפני השריפה בכרמל או את תיק הביטחון לפני מלחמת לבנון. אולי מבחינתו של דיכטר, כשהאפשרות היא בין גרוע לגרוע יותר, זה הרע במיעוטו. מעניין אם זה מה שיאמר אחרי המלחמה לוועדות החקירה.

ראש ממשלת הילדים

לא רק האיראנים יעברו בקרוב את נקודת האל-חזור. נתניהו כל כך התאהב בדיבורים על תקיפה באיראן, שנראה כי גם הוא מתקרב אל אותה הנקודה שממנה יהיה לו קשה לסגת מהברברת האינסופית ומהדברים הבוטים שאמר.

בהתחלה זה עוד עבד אבל עכשיו זה נראה יותר כמו מנגנון להשמדת היחסים עם ארה"ב. פעם ההתבטאויות הפומביות על הגרעין האיראני הצליחו לגייס את העולם ולהטיל סנקציות על איראן, אבל השבוע הכל התהפך. אם עד עכשיו ישראל התוותה את הקו התקיף, בשלב הזה כבר אף אחד לא לוקח אותה יותר ברצינות. הדבר היחיד שנתניהו הצליח לעשות זה להבהיר לאמריקאים שהוא בוחש עמוק בתוך הפוליטיקה שלהם ולעורר על עצמו ביקורת קשה.

על אף שנפרד מהגבס, סביב נתניהו נראה שהכל צולע כרגיל: השבוע נחשף ב"וואלה" כי מטה ההסברה הלאומי משותק. אמנם הקשקשת ברשת נשמעת למעלה מחצי שנה, אבל עד לרגע זה לא הופנמה הביקורת שחטף מטה ההסברה בדוח המבקר על המרמרה ולא התקיים אף לא דיון אחד על איראן, שלא לומר תדרוך כתבים מדיניים בנושא.

מה כן עושים שם? בשבוע האחרון יצאו לא פחות מארבע הודעות לעיתונות שעסקו בפגישות שקיים נתניהו עם ילדים: הוא נפגש עם ילדי העובדים במשרד ראש הממשלה ולא ויתר על תמונה, לחץ את היד לעולים צעירים לפני גיוס, אירח את הילדה רחל אטיאס שאיבדה את בני משפחתה בתאונת דרכים בצפון ולא שכח לצרף טקסט על הקשר המיוחד שנרקם בין הילדה לרעייתו, והצטלם עם ילדי גנים ברחובות.

ילדים זה שמחה, אין כל ספק, אבל הם גם לומדים בגן שכלב נובח לא נושך. מה צופן לילדים האלו של קיץ 2012? האם עבורם זה יהיה קיץ גורלי? האם רה"מ מבין שמדובר בחיים ובמוות ולא בעוד תעלול פוליטי ?השאלה אם הוא כבר החליט אם הוא עושה מלחמה או רק רוח.