"אלנבי", פרק אחרון, א' 22:00
אם חלילה יהיה זה היום האחרון לשידורי ערוץ 10 (אני אישית לא מאמין, אבל בשעת כתיבת שורות אלה, האיום בסגירתו של הערוץ עדיין תלוי ועומד), הרי ש"אלנבי" תהיה אחת הכתוביות היפות על מצבתו. כבר מזמן איני זוכר סדרה ישראלית שסחפה אותי כך שציפיתי לפרק הבא שלה, למרות סוג של התנגדות "עקרונית" כמעט לעלילה.
ערב הפרק הראשון ציינתי שאחד הדברים שהפריעו לי הן בספר והן בסדרה, הוא היעדר מוחלט של אופטימיות ומנת-יתר, לפעמים תרתי-משמע, של הרס עצמי כמעט אצל כל גיבורי הסדרה. אלא שדווקא העיבוד הטלוויזיוני, היה בעיניי פחות מחניק מהמקור הספרותי. לא קל לתרגם יצירה ספרותית לסדרת טלוויזיה (אם כי מוכרחים לציין שזה הופך קל יותר בדור האחרון של הסופרים שגדלו בילדותם על טלוויזיה, ושרובם "כותבים טלוויזיה" כבר במעמד כתיבת הספר עצמו), קשה שבעתיים הוא לתרגם לטלוויזיה מקור שמתעד לא מעט סצנות מין בוטות שאליהן אפשר להתייחס בטלוויזיה רק במרומז (תודו שזה קצת מוזר: סצנות האלימות הקשות מותרות, אבל המין הפלסטי אבד בתרגום), ובכל זאת, התוצאה היא סדרה בלשית מרשימה.
מה הפך את "אלנבי" לכזאת? כמובן שעלילה מרתקת ולא שגרתית, וכמובן שגם משחק טוב ואמין, במיוחד של אביב אלוש (כבר לא תגלית, ועדיין מפתיע מחדש), ושל רומי אבולעפיה (שאחרי תלאות רבות הצליחה לשרוד את המעבר מנערת-פלא לשחקנית בוגרת). אבל מה שעשה את "אלנבי" לסדרה שהייתה יכולה לעלות בקלות בכל ערוץ טלוויזיה, הוא ההפקה המוקפדת: הארט, הצילום, העריכה - נעשו כולם ברמה הגבוהה ביותר. לפיכך, ה"חבל" היחיד שמלווה את הפרק האחרון שלה, הוא על כך שהיא מסתיימת.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
