ישראל צריכה לשלוט בגז שלה

כניסת גזפרום, הנחקרת כחשודה באירופה, עוד תתגלה כחיבוק דוב

‏ ‏1. ‏‎‎ללקק דבש או להיכנס למלכודת‏ דבש? זו השאלה הקשה שעומדת בפני יזמי קידוח "לוויתן" (נובל, קבוצת דלק ורציו) בבואם לנהל מו"מ מול ענקיות האנרגיה העולמיות, וגזפרום מרוסיה בראשן, על כניסה לשותפות בקידוח. זו השאלה שתכריע את הביטחון האנרגטי של ישראל בעשורים הבאים. ‎‎

‏2. ‏‎‎בהנחה שעתידו של קידוח "לוויתן" מותנה בכניסתו של כסף גדול של ענקית אנרגיה בינ"ל, מגיעה מדינת ישראל לרגע ההכרעה: או שהיא משליכה את עתיד הגז הטבעי שלה, או שהיא מתערבת ונכנסת לבעלות. ראוי למקבלי ההחלטות - בנימין נתניהו, יובל שטייניץ ועוזי לנדאו - להיכנס לתמונה מיד, וגם להכניס את נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, שיכול להביא את המימון למהפכת הגז הגדולה. ‎‎

‏3. ‏‎‎כניסה אדירה כזו של ענקית הגז הטבעי גזפרום ל"לוויתן" עלולה להתברר כחיבוק דוב, שאי אפשר יהיה להיחלץ ממנו. לפני כמה ימים נודע כי הנציבות האירופית חוקרת את התנהלותה של גזפרום בחשד להתנהגות אנטי תחרותית, כלומר שהיא מנצלת לרעה את מעמדה הדומיננטי באירופה בשוק אספקת הגז, ופוגעת בזרימה חופשית של הגז במדינות האיחוד.

‏‏ זה שנים שגזפרום מנסה לחסום כל אלטרנטיבת גז אחרת לאירופה. למען המטרה הזו היא בנתה את הצינור הצפוני, שעוקף את אירופה מצפון ונכנס הישר לגרמניה, ופועלת כיום להקמת צינור דרומי, שאמור, אם יוקם, לחסום פרויקט מעבר גז מהים הכספי לאירופה, דרך טורקיה. ‎‎

‏4. ‏‎‎חסימת אירופה מכל הכיוונים היא כנראה הסיבה העיקרית לרצון של גזפרום להתחבר ל"לוויתן". כך היא תוכל להבטיח מעבר גז בצינור למדינות דרום אירופה. מה זה יעשה ל"לוויתן"? מה זה יעשה לביטחון הזרימה השוטפת, ההכרחית והבטוחה של גז טבעי לישראל וקליטתו המסיבית בתחבורה והתעשייה?

‏‏5. ‏‎‎האם אפשר יהיה לפתח את "לוויתן" ללא שותפים ענקיים? נראה שלא. זה גדול אפילו על נובל ועל תשובה. האם נכון למדינת ישראל שעתיד האנרגיה שלה יהיה תלוי בגחמות ואינטרסים של זרים? גם נראה שלא. אם כך, זה אומר שאו שהמדינה תחזיק בקידוח, או שתתחייב מראש לקנות במרוכז את כל הגז הטבעי שינבע ולחלק אותו בעצמה.

‏אפשרות שלישית היא להקשיב ליוסי רם, יזם ותיק בתחום הגז הטבעי, שאינו פועל בישראל ואין לו ( לצערו) כל קשר למפתחי קידוחי "תמר" ו"לוויתן". "אין שום ספק שהתמורה הגבוהה ביותר לגז היא בשוק הישראלי", הוא אומר ל"גלובס" היום, "שום פרויקט ייצוא לא ישאיר בידי היזמים את התמורה שהם יקבלו בישראל. אלא שהשוק מוגבל בגודלו מצד אחד, ומצד שני כל הניסיונות להגדיל את צריכת הגז בארץ במעבר מאסיבי לשימוש בתחבורה ובתעשייה, נבלמים על ידי הרגולטורים, ומשרד האוצר בראשם.

‏‏‏"צודקים הטוענים כי המדינה חייבת להשאיר בידיה רזרבות משוריינות גדולות בהרבה ממה שנאמר ב'מסמך צמח'. מאידך גם צודקים היזמים הטוענים למצוקה במימון. יש רק דרך אחת לפתרון המצב: רכישת המאגר באמצעות בנק ישראל. מדינת ישראל באופן מסורתי מחזיקה רזרבות מט"ח גדולות לאין שיעור מהמקובל בעולם, ביחס לגודל השוק. אין שום מניעה להחזיק חלק מהרזרבות במוצר ולא בכסף מזומן, כל עוד המוצר לא מתכלה ויכולת האחסון שלו סבירה, כמו מאגרי גז.

‏‏‏"היוון הערך האלטרנטיבי של מאגר "לוויתן" מחייב השקעות בסדרי גודל סבירים והגיוניים ביחס לכמות הרזרבות שמחזיק בנק ישראל. אם הוא ישקיע 5 מיליארד דולר, הוא יבטיח את עתיד הרזרבה האנרגטית של המדינה להרבה עשורים קדימה. וזו גם תהיה העסקה הכלכלית הכי טובה שבנק ישראל עשה עד היום". ‏‎‎‏

צרו איתנו קשר *5988