ארז קומרובסקי גילה את פוטנציאל הכרוב האדום - יש מתכונים

פתאום הבנתי שאת הכרוב האדום הזנחתי כל חיי כטבח בוגר ■ הפעם אני לא מוותר לעצמי. לא בורח כמו תמיד אל ירקות הליבה שלי. הכרוב האדום ייכנס השנה לקנון הבישולי שלי

ערימות של חסידות בשמיים וחצב בודד אחד מפואר שפרח לו בערוגה מספרים לי שהעונה מתחלפת. פתאום הקולרבי חזר, ואיתו הארטישוק הירושלמי. אצל הירקנים יש ערימות כרוב אדום. מעניין אם החסידות מביאות ילדים בכרוב אדום, או רק בירוק. או שבכלל הסיפור הזה לא נכון?

והנה עוד סימן של סתיו: מעל ביתי חונה לו קומנדקר, ובכניסה ליישוב ים מכוניות של מילואימניקים. בעיתונים היה כתוב שיש תרגיל אוגדתי, ובמציאות התרגיל הזה נראה כמו אוברטורה למלחמה שעושים לפני שבא החורף. תמיד בסתיו הסיפור הזה מתחיל.

לא שיש לי פרנויה, אבל לא פשוט לנסוע לחדר כושר כשצריך להזדחל מאחורי נושאי גייסות וקני תותחים מאיימים. מוזר לנסוע לקנות חלב בכפר הסמוך חורפיש, ולראות אוהלים של מפקדות זמניות בתוך מטעי הזיתים. המוני חיילים מסתובבים לנו בתוך הנוף. אני מרים את הראש לשמיים ורואה את העגורים ואת השקנאים נודדים, בורחים מהקור המתקרב. מתעודד טיפ-טיפונת שהגיע הזמן שיבוא כבר הקור ויצנן קצת את הצהרותיו הלוחמניות של הבנימין שלנו. אנחנו פה עושים תרגילים, והם שם מסיעים טילי שיהאב בכיכר העיר. עושים שרירים. מנפחים זרועות. מהמרפסת שלי עם הנוף ועם החסידות הסיפור הזה נראה תמוה.

ואם כבר מדברים על קונספירציות, אז פתאום חזרו הזבובים בהמוניהם. בלתי נסבל כמה שהם מעצבנים. המוני זבובים מזמזמים באוזניי ומתאספים מסביב לפירורי עוגות השמרים והלחמים, כמו מריחים גוויות. אבל האמת היא שהזבובים האלה לא באו בגלל בנימין שלנו או בגלל כושר הנבואה של הרב פינטו, שגם הוא מבין דבר או שניים בגוויות כלכליות. הזבובים באו בגלל ערימות הקומפוסט שיורדות עכשיו לערוגות, בגלל זבל העופות. זה שאני שומט השנה לא אומר שלא צריך לפנק את האדמה לפני בוא הגשמים.

וככה יצא שהזדחלתי לי בשקט מאחורי הקומנדקרים, חושב על הא ועל דא, ומתלבט מה אגיש לערב החג. בא לי לעשות משהו חדש וטעים שיפתיע גם אותי טיפ-טיפונת, שיעשה לי הרגשה של התחדשות. מסביב יהום הסער, ואני מתעסק לי בזוטות. ואז, תוך כדי שאני מזדחל ומעביר בסך את סך הירקות שלא בישלתי בזמן האחרון, פתאום ירד לי האסימון והבנתי שבעצם מכל הירקות כולם הכי הזנחתי את הכרוב האדום. ואני לא מדבר על הזנחה קצרת מועד, ואפילו לא על הזנחת הגזר, שרק בזמן האחרון פיצחתי את הקוד הקולינרי שלו והצלתי אותו מהשעמום שסבל במרקי העוף.

פתאום הבנתי שאת הכרוב האדום הזנחתי באופן גורף וסיסטמתי כל חיי כטבח בוגר. חמישה ספרים הוצאתי עד עכשיו, ואפילו לא מתכון אחד של כרוב אדום? אפילו החוביזה נכנסה לספרים שלי. גם העולש והעכוב זכו לעדנה במטבחי. אבל בכל מה שנוגע לכרוב האדום - דממת אלחוט. מוזר, דווקא עם הכרוב הלבן יש לי רומן ארוך שנים. אני צולה אותו בטבון, ממלא את עליו באורז ובטלה, מחפש בשווקים את הכרוב השטוח שבא בחורף, כובש אותו ומחמיץ. אבל הכרוב האדום לא מצליח להיכנס אפילו לסלט ירקות. לבד הוא נותר על מדפי הירקנים, כרוב שאין לו הופכין. בודד בערוגות, גדל וגדל עד שהוא מגדל עמודי תפרחת, נעקר ונזרק לתרנגולות.

אבל ערימות הכרוב האדום אצל הירקן, לא רחוק מחדר הכושר שלי, שכנעו אותי סופית שהפעם אני הולך לטפל בו. הפעם אני לא מוותר לעצמי. לא בורח כמו תמיד אל ירקות הליבה שלי. הכרוב האדום ייכנס השנה לקנון הבישולי שלי, גם אם אצטרך לעמוד במטבח שעות ארוכות. וככה אספתי לי כמה ראשי כרוב אדומים יפים, והובלתי אותם לביתי, הופך וחופר במוחי מה אעשה בהם שעדיין לא עשיתי עד היום.

היה לי ברור שלהמיר מתכון כרוב לבן בכרוב אדום זה חוכמה קטנה מאוד. זה לא הפתרון. היה לי ברור שאני רוצה לבשל אותו, אבל לא היה לי מושג איך. אני, שבישלתי מלפפונים פיליפיניים וחצילונים תאילנדיים ירוקים, שהתעסקתי בכל מיני עלים וירקות אזוטריים, עמדתי בוש ונכלם מול ערימת הכרוב האדום שעל השיש, ונתקפתי חרדה קיומית בנימינית כזאת. ממש חיכיתי שתהיה בת קול בשמיים ושיבוא שיהאב רעיוני מבריק וייכנס בכרוב האדום. ואחרי שחלפה שעה, הבנתי אפעס שפשוט צריך להתחיל לחתוך אותו. להתחיל ולראות מה יצא. ולא לחכות שתבוא האאוריקה.

הרי אני טבח שמבשל מהבטן, ספונטני כאילו. אני לא טבח שמתכנן מתכונים בראש ואז מבצע. לא טבח אינטלקטואלי. העשייה משחררת אותי במטבח, ולא המחשבות. אז נטלתי סכין, פצעתי את הכרוב האדום הראשון שלי זה שנים ארוכות, והתמסרתי לו. תענוג גדול.

מתכונים

סטייק כרוב אדום בחמאה, דבש וליים

מתכון פשוט ומהיר שמוציא מהכרוב האדום הזה פצצות

חומרים: 1 כרוב אדום פרוס לפרוסות עבות, 2 כפות דבש הדרים, מיץ מליים או מליים וחצי לפי הטעם, 75 גרם חמאה מזוקקת (מכינים מ-100 גרם חמאה רגילה), מלח ים גס ופלפל לבן גרוס לפי הטעם.

הכנה: מחממים מחבת שטוחה ורחבה מאוד. מוסיפים לתוכה את החמאה ואת פרוסות הכרוב, וצורבים בזהירות משני הצדדים מבלי שהפרוסות יתפרקו (הופכים עם מרית רחבה). אחרי כמה דקות מוסיפים את הדבש ואת הליים, ובוזקים מלח ופלפל לבן לפי הטעם. מחכים שהדבש יתקרמל מעט ומגישים.

כרוב אדום מוקפץ עם אפרסקים

חומרים: 1 כרוב אדום בינוני, 4 אפרסקים גדולים לבנים מוצקים (לא רכים מדי), 3 כפות חומץ בלסמי איכותי ומרוכז, 1 כף שטוחה גרגירי פלפל אדום כתושים, שליש עד חצי כוס שמן זית עדין, מלח ים גס לפי הטעם.

הכנה: חותכים את הכרוב לרצועות בינוניות דקות (מוציאים את הגזע הלבן), חותכים את האפרסקים לשמיניות לאורכם. מחממים מחבת שטוחה ושמים בה את שמן הזית ואת הכרוב. מקפיצים במשך 2-3 דקות. מוסיפים את הבלסמי. אם הכרוב לא מתוק דיו אפשר להוסיף מעט סוכר קנים (ואם אין, סוכר דמררה בהיר) בלי פחד. מוסיפים את הפלפל האדום הכתוש. מוסיפים את המלח ואת האפרסקים. מקפיצים עוד כמה דקות ומגישים מיד. אפשר להוסיף עלי רוזמרין אחדים, למי שאוהב.