בין שלל הדיווחיים שנשלחו לבורסה במהלך רצף החגים וימי המסחר המקוצרים, נבלעה ידיעה קטנה אודות הדוחות הכספיים של חברת דואר ישראל. לא מדובר בעוד תמרור אזהרה למשקיעים, זה ניתן כבר במארס השנה, כאשר על רקע ההרעה במצבה הפיננסי של החברה הורידה מידרוג את דירוג האג"ח של הדואר ברמה אחת ל-A2.
הפעם מדובר בלא פחות משלט חוצות בוהק. דואר ישראל היא חברה ממשלתית מקרטעת שסובלת מעלויות כוח אדם גבוהות, ו-ועד עובדים דומיננטי שמקשה על צעדי התייעלות בה. יתרה מכך, ההתפתחויות הטכנולוגיות והזמנים המשתנים הרחיקו ממנה עוד יותר את הצרכן הישראלי שיכול כיום להסתדר גם ללא שירותי הביול של הדואר.
והדבר בא לידי ביטוי במספרים: החברה מציגה הפסד רבעוני של של 6.4 מיליון שקל (שגדל לכדי 23 מיליון שקל בנטרול רווח חשבונאי), שווי יתרות הנזילות שלה ירד מכ-297 מיליון שקל ל-194 מיליון שקל, והתזרים השלילי במחצית 2012 עומד על 12.15 מיליון שקל - יותר מכפול מהתקופה המקבילה אשתקד.
כל אלה גרמו לראשי החברה לצאת בקריאות "הצילו" לעבר משרד האוצר. "ההפסד ברבעון הזה, נוסף על ההפסדים הקודמים, עלולים לסכן את יציבות החברה בשנים הבאות", אמר יו"ר הדואר, ששי שילה, עם פרסום הדוחות, והמנכ"ל חיים אלמוזנינו הוסיף ש"בלי התערבות של הממשלה כבעלים ביישום ובמימון תוכנית הבראה, מספר השנים שניתן יהיה להמשיך כך - מוגבל".
האינטרס של שילה ואלמוזנינו ברור, יש להם תמריץ להיראות מסכנים, מכיוון שהם רוצים לאלץ את המדינה, שסירבה בעבר לממן פרישת עובדים ותיקים, לעשות זאת כעת.
"תספורת" ידועה מראש
כאן יכול הקורא לשאול, מה בעצם אכפת לי מהדואר. עדיף שהוא יקרוס מאשר שמשלם המסים יצטרך לממן מכספו עוד חברה ממשלתית כושלת. בטח כשברקע עסוק שוק ההון בהסדרי חוב של עשרות מיליארדי שקלים. אלא שישנן 400 מיליון סיבות לכך שדואר ישראל צריך לעניין גם את שוק ההון, או ליתר דיוק את הגופים מוסדיים שקנו במארס 2010 אג"ח בהנפקה של החברה תמורת 400 מיליון שקל. אלה אג"ח ללא ערבות ממשלתית, שאינן מגובות בביטחונות, שאין להן קובננטס, וכמה עצוב, הן מסתמכות על עסקי הדואר המקרטעים.
מדובר על אג"ח פרטיות שאינן רשומות למסחר, ולכן אינן נגישות לציבור. את תשלומי הקרן החל הדואר להעביר באוקטובר 2010, והם מבוצעים פעמיים בשנה עד 2021. לטענת שילה, על אף התזרים השלילי והפסדי החברה, לא נשקפת סכנה להחזר תשלומי האג"ח בשנתיים-שלוש הקרובות. או במילים אחרות, כדאי שתתחילו לדאוג עכשיו כי ב-2014-2015 כבר לא יהיה כסף.
המוסדיים יכולים להמשיך ולספר לעצמם שזה לא כמו אגרקסקו (יצואנית התוצרת החקלאית שקרסה מבלי שהמדינה, בעלת השליטה בה, העניקה לה או למחזיקי האג"ח שלה רשת ביטחון). או כפי שהם אמרו לנו באוגוסט האחרון, "צריך להסתכל גם על שווי הנכס, ולא רק על הבעלות. מדובר בין היתר בגובים הראשיים של המדינה, ובאמצעי העברת מידע חיוני לציבור".
זה יכול להיות נכון בתיאוריה, אבל בפועל הסבירות ל"תספורת" מסוג כזה או אחר על החוב של חברת הדואר הולכת ועולה, על רקע המצב הנוכחי במשק וההתפתחויות הפוליטיות, שמביאים לכך שהזרמת כספים לחברת הדואר לא ממש עומדת בראש סדר העדיפויות של מקבלי ההחלטות.
לאור כל זאת, הסיפור של הדואר נראה נכון להיום כמו כרוניקה של "תספורת" ידועה מראש: האוצר, אם יתערב, יעשה זאת רק ברגע האחרון, כשהחברה כבר תפסיק להעביר את תשלומי החוב, והמוסדיים? אלו, כרגיל, יתעוררו מאוחר מדי כשהם כבר עמוק בתוך "תספורת" שסידר להם שוב הטייקון הכי גדול במשק, המדינה.
דואר ישראל
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
