בסין נוסד עמק הסיליקון של ישראל: היזמים נוהרים לצ'אנגג'ו

צ'אנגג'ו, רק 50 דקות ברכבת המהירה משנחאי, רוצה להיות עמק הסיליקון של סין ■ חברות ישראליות כבר גילו את הפוטנציאל והחלו לנהור לעיר

במרחק 180 קילומטר משנחאי, עם רכבת מהירה ששועטת במהירות של 350 קמ"ש, אוטוסטרדות אינסופיות, הרבה ידיים שעובדות בזול, נחישות ובעיקר כסף - ראשי העיר התעשייתית צ'אנגג'ו מנסים לפתות תעשיינים ישראליים שחולמים על השוק הסיני. התשתיות וחללי העבודה שם כבר ערוכים לקליטת הידע והחדשנות שיבואו מבחוץ, ימלאו את החומר האדיר ברוח ובמהות, שיניעו את קווי הייצור. זהו, מבחינת הסינים, כרטיס מעבר הכרחי מהמקום שבו מרכיבים את האייפון האמריקני למקום שבו ימציאו את הלהיט הטכנולוגי הבא שירתק ויקסים את העולם.

כשמידת ההצלחה במילוי תפקידם הציבורי נמדדת במספרים ובסכומי כסף, אין פלא שראשי העיר צ'אנגג'ו מוכנים ללכת רחוק כדי לעודד השקעות זרות ולקרוץ לטכנולוגיה הישראלית. גם כשמיתון גדול אורב מעבר לפינה, ניכר שאף אחד שם לא ממהר להדק את החגורה בדרך למימוש המטרה הגדולה, להפוך את צ'אנגג'ו - עיר שמונה כ-4.6 מיליון תושבים - לעמק הסיליקון של סין.

עיר הסטודנטים

בינתיים, המיליארדים נשפכים שם על בניית תשתיות ייצור; קמפוסים ענקיים להכשרת מהנדסים; רכבות מתקדמות וגורדי שחקים למגורים, שמגדירים בכל כמה שבועות מחדש את קו הרקיע של העיר. רבים מהם עוד ריקים, ועדיין, עגורני ענק מזדקרים מכל פינה, בונים עוד, אולי כי צריך להעסיק את ההמונים, אולי כי צריך להקדים מענה להגירה של עשרות מיליונים בשנה מהכפרים אל המרכזים העירוניים.

ב-2011 עלה לראשונה מספר תושבי הערים בסין על מספר תושביה הכפריים. שנחאי יקרה, וצ'אנג'גו אמורה להיות עבורם תשובה טובה, שפויה.

"הממשל של צ'אנגג'ו מעודד כניסת חברות זרות, ומציע לאלה שיבואו לעיר תמריצים מרחיקי לכת", מצהיר בחגיגיות סגן ראש העיר, פאנג גוגיאנג, בפני עיתונאים ישראליים, שבאו לשאול שאלות, וקיבלו הצהרה ארוכה על מעלותיו של האזור ועל כמיהתו לחדשנות. "בשנים האחרונות בוצעו כאן אלפי השקעות זרות, בהיקף כולל של 19 מיליארד דולר, כשהיקף הסחר עם העולם הסתכם ב-28 מיליארד דולר בשנה. אנחנו מקבלים ומקדמים בברכה חברות היי-טק וחדשנות ישראליות שיגיעו לעיר. הן לא ימצאו כאן רק עידוד ותמריצים, אלא גם מודל פעולה ייחודי שמותאם לחברות ישראליות קטנות ובינוניות".

בסין לא מפסידים זמן, ואם הממשל מכתיב צורך - המחוזות מיישרים קו. כשמישהו קבע שחסרים מהנדסים והנדסאים שיאפשרו את הגשמת החזון הכללי, להיות מעצמה טכנולוגית מובילה, המוזות עבדו שעות נוספות וההצעות זרמו. ראשי העיר צ'אנגג'ו היטיבו לזהות את ההזדמנות, הרימו את הכפפה והקימו עבור הממשל פיילוט ייחודי לקריה מיוחדת לחינוך טכנולוגי, שתכשיר את המוני המהנדסים, שאמורים לענות על הביקוש. אלה, מבטיחים בעיריית צ'אנגג'ו, יישאו על כתפיהם את עול המחקר והפיתוח בחברות התעשייתיות באזור, ויהיו עתודה מקצועית רלוונטית לחברות המערביות שיבואו ויתבססו בו.

כ-80,000 סטודנטים לומדים בצ'אנגג'ו, באים לקמפוס האדיר מכל כנפות סין, קמפוס בגודל עיר ישראלית בינונית. עשר האוניברסיטאות המובילות במדינה פתחו שם שלוחות. הממשל משתתף בשכר הלימוד, מעמיד מענקים ומלגות, סטודנטים בעלי כישרון לא ימצאו את עצמם מחוץ לכיתות אם כיסם ריק מפרוטה. בעיריית צ'אנגג'ו מאמינים שרבים מבין בוגרי הקמפוס יבחרו לגור בעיר בתום לימודיהם ויניעו צמיחה.

חממה לישראלים

צבי שלגו, איש עסקים ישראלי שגר בשנחאי, עומד זה 12 שנה בראש PTL GROUP שמתמחה בשירותי ניהול של חברות מהמערב שמבקשות להתערות בשוק הסיני, ופועלת גם בבייג'ין ובג'אנגג'ו. שלגו מציג עצמו ככרטיס הכניסה של חברות מערביות לשוק הענק, שמי לא מכיר אותו מתברבר בו בקלות.

באזור הסחר של המחוז ווג'ין, אחד מחמשת המחוזות של צ'אנג'גו, הוא הקים חממה תעשייתית שאמורה לאפשר נחיתה רכה ליצרן הישראלי שמכוון לשוק המקומי והמורכב. כשהוא מסייר בין סדנאות ההכשרה של הקמפוס הטכנולוגי הענק, הוא רואה בעיקר את המענה של סין לצורך של היצרן הישראלי המבולבל: "בישראל כבר אין חינוך טכנולוגי וכאן יש תעשייה שלמה של הכשרת מהנדסים. זה אחד הגורמים שיביאו לכאן תעשיות ישראליות: מהנדסים שמרוויחים הרבה פחות ממה שמרוויח מהנדס בישראל".

מהנדס צעיר בסין משתכר כ-600 דולר, השכר הממוצע של פועל ייצור הוא 200-300 דולר. כשיש כאלה בהמונים, וברקע שוק אדיר שצומח ב-7.5% בממוצע בשנה, מה הפלא שבהתאחדות התעשיינים ובמכון הייצוא הישראליים נכנסים ללחץ?

"אני לא גורם לחברות ישראליות לברוח לסין", מסביר שלגו, "הן ממילא חושבות על סין. אני רק גורם לכך שהן יצליחו כאן. ישראל מנסה להגדיל את היצוא שלה לאסיה, אבל זה לא יקרה בלי שהחברות הישראליות יפעלו כאן. מי שרוצה למכור לסינים צריך לייצר בסין. זה לא אמור להשפיע לרעה על שאר הפעילות של החברות בארץ".

פורטפוליו החברות שפועלות בחממה של קבוצת PTL, שרשומה כחברה סינית כולל את מטריקס ואת זרוע ההדרכה שלה, ג'ון ברייס; אפימילק מקיבוץ אפיקים, שמתמחה בפיתוח וביצור מערכות חליבה ממוחשבות לרפתות; ליקורד שמקבוצת מכתשים-אגן, שנמכרה לכימ'ציינה הסינית; טוטנאור, שעוסקת בייצור מכשירי סטריליזציה ועוד.

את הניהול, הסידורים ההכרחיים מול רשויות הממשל בסין, את שירותי הנהלת החשבונות והפקת דו"חות לרשויות המס מקיימת קבוצת PTL עבור החברות עצמם, שמצדן, פנויות לנהל רק את הליכי היצור בתמורה לתשלום של אחוזים מתוך היקף המכירות לשוק הסיני. "אנחנו מנהלים את החברות האלה בפועל, עם ספרים פתוחים, בשקיפות מוחלטת, מלמדים אותן את מלאכת עשיית העסקים עם סין, את התרבות העסקית המקומית", מספר שלגו, "יש חברות שבאות לכאן, רוצות לפעול באופן עצמאי נתקלות בקשיים, מסתבכות, ואז באות אלינו שנציל אותן".

מבחינת עיריית צ'אנגג'ו, המודל העסקי של שלגו עונה לצרכים של חברות ישראליות בסדר גודל קטן ובינוני. היא מציעה להן חבילה אטרקטיבית של פטורים ממס הכנסה וממס חברות למשך שנתיים והחזר של כ-5% מעלות ההשקעה ברכש של מכונות היצור.

בלי קניין רוחני

"הסינים עצמם מודים שכל מה שהם עשו עד עכשיו אינו בר קיימא", מצהיר סגן הקונסול הישראלי בסין, אורן רוזנברג. "המצב שבו הסינים מייצרים הכל עם כוח אדם זול לא יכול להמשיך ולהתקיים, ולכן הם מעלים את היקף ההשקעה במחקר ופיתוח".

אלא שלדבריו, הפוטנציאל האדיר הזה הוא עדיין פוטנציאל על תנאי, בגלל אחת הנקודות הכואבות עבור יזמים מהמערב. "ברגע שיפתרו את הבעיה של הקניין הרוחני, הרבה חברות ישראליות יבואו להשקיע. בשביל זה, צריך שיהיו כאן מנגנוני אכיפה ופסיקות משפטיות. אלא שעד שההנהגה לא תתייצב, לא יתקבלו החלטות בעניין".

אילן מימון, הבעלים של רשת בתי הקפה בשנחאי ושותף בחממה התעשייתית של קבוצת PTL בצ'אנגג'ו, אומר שבעניין הקניין הרוחני אף אחד לא מקבל תעודות ביטוח. מימון מנסה ללמד את הסינים לשתות קפה, ורבים משתייני המשקה שלו הם צעירים מקומיים שכבר נחשפו למערב והתאהבו. "אני הבעלים של מפעל יחיד שמייצר כאן מכונות קפה, ואני רואה איך בכל שנה מנסים להעתיק אותי, מכל הכיוונים. אני עדיין יחיד בשוק הזה ו-70% ממנו באזור שנחאי נמצא בידיים שלי. הטכנולוגיה שאני מעמיד במקרה הזה קשה ובעייתית להעתקה. כל המאמצים לעשות לה הנדסה הפוכה לא צלחו, כי יש לי צוות גרעיני חזק שמבין את החשיבות של שמירת סודות", הוא מתגאה.

שלגו מספר על התעוררות של הממשל הסיני לעניין הקניין הרוחני, שיותר ויותר חברות נענשות על הפרת זכויות. "יש חברה שחיקתה אופנוע של ימאהה ונקנסה ב-2.5 מיליון דולר. זה אמנם סכום מגוחך, אבל צריך להבין את המחשבה הסינית: כאן מעדיפים לשמור על שוק העבודה, על פני ירידה בנפח הפעילות בעקבות החמרת הענישה. גם השקעה בתבניות שיאפשרו יצור של מוצר לא מקורי והעסקת עובדים נחשבת למהלכים שהממשל רואה לנכון להגן עליהם. אבל זה יגמר. יש כאן תהליך שבשנים הקרובות יבשיל, וכללי המשחק משתנים".

אלא שגם בארץ שבה כל החיקויים אפשריים, אי אפשר בלי אייפון ולא מאלה שמוכרים במחירים מגוחכים בקניון בשנחאי. גם כאן המקומיים למדו שבלי להיצמד לטאבלט נוצץ אתה נשאר מאחור, וחברות התקשורת הישראליות כבר זיהו את הפוטנציאל. "בתוך שנתיים-שלוש יתווספו כאן עוד 200-300 מיליון מנויים חדשים לרשת האינטרנט", צופה שלגו. "חברות שעוסקות בתחומים האלה לא יוכלו להרשות לעצמן להתעלם ממספרים כאלה ויצטרכו להתחיל להשקיע כאן ברצינות".

הכתב היה אורח של עיריית צ'אנגג'ו וקבוצת PTL

צרו איתנו קשר *5988