הותר לפרסום: טייקון הדלק קוקו עובדיה נאשם בתקיפה ואיומים

כותלי בית משפט השלום בראשון-לציון כבר שמעו כמעט הכול. זהו בית המשפט שאליו מביאות יחידות המטה של המשטרה, בהן היחידה הארצית לחקירות הונאה והיחידה הכלכלית, את החשודים בחקירות שהיא מנהלת להארכות מעצר. בין היתר "אירח" בית המשפט הזה בשנים האחרונות את הזמרת מרגלית צנעני, את מאמן הכדורגל יובל נעים וגם את כל עצורי פרשת הולילנד.

אבל נאום הגנה כמו שנשא ביום שני שעבר איש העסקים קוקו עובדיה בן ה-63, המכונה גם "טייקון הדלק", לאחר שנעצר בחשד לעבירות סחיטה באיומים (בינתיים כבר הוגש נגדו כתב אישום), דומה שעדיין לא נשמע שם.

"הייתי בסערת רגשות, הבן אדם שיגע אותי... הבן אדם חייב לי 5 מיליון שקל ופתאום אומר: 'אני לא רוצה לשלם, אני משלם רק 50 אלף בחודש, תעשה מה שתעשה'. אני הרמתי את הכיסא, זרקתי על הרצפה", ניסה עובדיה להסביר לשופט מדוע החליט לנסות לפתור סכסוך עסקי שהתגלע בינו לבין אדם בשם שי לרר, על-ידי כך שהטיח בו כיסא (כטענת המשטרה), או זרק את הכיסא לידו (כטענת עובדיה).

"אני מנהל עסק ענק של 35 תחנות דלק, אני עם מחצבות, מפנה אשפה. הבן אדם שיקר אותי, זה פעם ראשונה שקורה לי", המשיך עובדיה. "אין לי עבר פלילי, בניתי עסק שנותן פרנסה ל-800 משפחות, אז למה לסגור את העסק הזה? מה עשיתי? רצחתי? אני עסק שמשלם 30 מיליון שקל בשנה מס הכנסה. שילמתי 100 מיליון שקל למסים", המשיך עובדיה להתחנן על חרותו. "זה עסק שיש לו חובות בבנקים, לספקים, לחברות דלק, לבתי זיקוק, עסק שמגלגל 2.5 מיליארד שקל בשנה. אנחנו יבואנים של משאיות, יהיו לנו בעיות בחו"ל. הפרסום הזה יכול לגמור את כל העסק. מה, אני פושע?"

סכסוך עם הרשויות

השופט מנחם מזרחי לא התרשם יתר על המידה מדברי עובדיה והאריך את מעצרו. עם זאת, השופט אסר את פרסום פרטי הפרשה כולם, מחשש שהדבר יביא לפגיעה קשה מדי בעובדיה, במידה שטענות המשטרה נגדו יופרכו.

ביום חמישי האחרון הגישה המשטרה כתב אישום חמור נגד עובדיה. האישומים הם חמורים ביותר: עובדיה מואשם כי בשתי הזדמנויות סחט את לרר באיומים וכי פעמיים תקף אותו: במקרה אחד - זריקת הכיסא במשרד; ובמקרה נוסף של תקיפתו בביתו. כמו כן מואשם עובדיה כי תקף אדם נוסף בשם יצחק קובי, שלדברי עובדיה חייב לו מיליוני שקלים.

היום (א'), לאחר שסנגורו של עובדיה, עו"ד ליאור אפשטיין, הסיר את התנגדותו לכך, התיר בית המשפט לפרסם את פרטי הפרשה ושחרר את עובדיה למעצר-בית.

כתב האישום שהוגש נגד עובדיה הוא חמור, אבל הוא אינו חושף את כל התמונה. אחד הדברים שאינם מפורטים בכתב האישום הוא העובדה שבין רשויות החוק לבין עובדיה מתנהל מזה זמן סכסוך אזרחי בבית המשפט המחוזי מרכז.

בעתירה מינהלית שהגיש, תבע עובדיה את המשטרה על כך שהיא לא נותנת לו רישיונות להפעיל 3 תחנות דלק בראשון-לציון, בשל מידע מודיעיני המצוי ברשותה. זאת, בשעה שהוא מפעיל 30 תחנות דלק בכל הארץ.

לאחר הגשת העתירה, איפשר השופט רמי אמיר לעובדיה להמשיך ולהפעיל את תחנות הדלק באופן זמני, וקבע דיון לפברואר, שבו יהיה על המשטרה לחשוף בפניו את החומר המודיעיני ולשכנעו בטענותיה. בפברואר יתקיים דיון על רישיונות העסק.

הקשר לפרשת הונאת הדלק

אבל זה לא הכול. ל"גלובס" נודע כי הרקע לסכסוך בין עובדיה לבין לרר הוא פרשת ההונאה בענף הדלק, שהתפוצצה לפני כחצי שנה. באותה פרשה הגישה רשות המסים כתבי אישום נגד 3 מעורבים מרכזיים: יניב קנרש, אברהם אוסקר ודוד מורגנשטרן וחברות שבבעלותם, בגין עבירות מס והלבנת הון בהיקף של כ-1.5 מיליארד שקל. כתב אישום נוסף בפרשה הוגש נגד שלמה אטיאס.

לפי כתבי האישום, הנאשמים ביצעו תוכנית עבריינית מתוחכמת להתחמקות מתשלומי מס בגין עסקאות לרכישת דלק, אותן ביצעו באמצעות החברות שבבעלותם, וכן להלבנת חלק מהכספים.

המתלונן נגד עובדיה בתיק הנוכחי, שי לרר, היה ככל הנראה קשור קשר הדוק לקנרש. לרר מכר לקנרש דלקים במיליונים, והנפילה של האחרון גרמה לו נזק קשה. בין היתר, לרר נשאר חייב לעובדיה כ-5 מיליון שקל, ועקב חוב זה נוצר הסכסוך בין השניים.

"רדיפה מסמרת שיער"

עוד מתברר כי אירוע זריקת הכיסא המתואר בכתב האישום על-ידי המשטרה באופן אחד, מתואר על-ידי מקורביו של עובדיה באופן שונה לחלוטין.

לדבריהם, לרר הגיע למשרדו של עובדיה למשרד ביחד עם איש השוק האפור, והשניים הסבירו לעובדיה כי לרר חייב לשלם את חובותיו לאיש השוק האפור, קודם שהוא משלם את חובותיו לעובדיה. בעקבות דבריו התלהט בין השלושה ויכוח, שהגיע עד כדי "זריקת כיסא באוויר".

עם זאת, לטענת הצד של עובדיה, הוויכוח הסתיים בפשרה, שאליה הגיעו השלושה, והאירוע לא היה צריך להגיע לכתב אישום.

סנגורו של עובדיה, עו"ד ליאור אפשטיין, אומר ל"גלובס" את הדברים בצורה תקיפה וחד-משמעית. לדבריו, התנהלות המשטרה כלפי מרשו היא "רדיפה מסמרת שיער של המשטרה, על מנת להשמיד אדם, להשמיד את עסקיו ולהטיל אימה על כל סובביו".

לטענת אפשטיין, "המשטרה השליכה את עובדיה, אדם מבוגר בן 63, בתנאי כליאה שלא ראויים אפילו לבהמה. הוא כבול למיטה במשך ימים ארוכים ללא סיבה, ומאחורי הכול מסתתר רעיון עיוועווים, שהטלתו מרום מעמדו לתחתיות השאול תגרום לו להישבר ולהעניק לשוטרים ראיות כוזבות בשוק הדלק".

עובדיה מיוצג גם בידי עו"ד אבי לביא.

כתב האישום: "עובדיה הניף את הכיסא והיכה באמצעותו בראשו של לרר"

בשבוע שעבר הגישה היחידה הכלכלית במשטרה את כתב האישום נגד קוקו עובדיה. כתב האישום, שפרטיו הותרו לפרסום היום, כולל 4 אישומים שונים נגד עובדיה ושני מתלוננים, שנפגעו לכאורה מתקיפותיו ואיומיו על רקע סכסוכים כספיים. עובדיה מואשם בעבירות של סחיטה בכוח, סחיטה באיומים, תקיפה סתם ואיומים.

בפריט האישום הראשון מואשם עובדיה כי ב-21 באוגוסט תקף את שי לרר, שהגיע למשרדו באזור התעשייה בראשון-לציון ביחד עם אדם בשם דאוד חורי, כדי להסדיר את חובותיו לעובדיה. לדברי המשטרה, לרר ביקש לפרוס מחדש את החוב בסך 5 מיליון שקל, כך שההחזרים החודשיים יעמדו על סך של כ-70 אלף שקל.

"מיד בסמוך לכך, תקף עובדיה את לרר, בכך שאחז בכיסא, הניפו והיכה באמצעות הכיסא בראשו, ובהמשך לכך היכה באגרופו בראשו של לרר, וזאת על רקע רוגזו, ומתוך כוונה להניעו לשלם את חובו", נאמר בכתב האישום.

בהמשך, טוענת המשטרה, איים עובדיה על לרר כי ירצח אותו והכריח אותו לנסוע עמו למשרדו של לרר בכרמיאל. לפי כתב האישום, העימות הסתיים בכך שלרר פתח את דלת המכונית באמצע נתיבי איילון ונמלט מעובדיה.

באישומים השני והשלישי מואשם עובדיה כי בשני מקרים נפרדים הוא תקף את לרר, סטר לו על פניו ואיים עליו, על רקע הסכסוך הכספי ביניהם.

באישום הרביעי מואשם עובדיה כי בתקרית אחרת במאי 2011 תקף במשרדו אדם נוסף בשל ויכוח כספי. לפי המתואר בכתב האישום, עובדיה היכה באגרופו בצד עינו השמאלית של המתלונן.

שי לרר בחקירתו במשטרה: "אני מכיר את קוקו כמו את כף-ידי, הוא לא צדיק"

"הייתי חייב לקוקו עובדיה, אחרי כל הפריסות, 2.5 מיליון שקל. אני מכיר את קוקו, אני מכיר אותו כמו את כף-ידי, תשמע, הוא לא צדיק", כך אמר שי לרר, המתלונן בפרשת קוקו עובדיה - ושעובדיה נאשם בסחיטתו באיומים ובתקיפתו - לחוקרי היחידה הכלכלית של המשטרה. לטענת עובדיה, הסכסוך בינו ובין לרר נסוב סביב חוב של 5 מיליון שקל.

לרר נשאל על-ידי החוקרים אם נכון כי לאחר שעובדיה תקף אותו לכאורה, לרר שלח לעובדיה שליחים שימסרו לו שהוא לא מעוניין להגיש נגדו תלונה למשטרה על תקיפתו. לרר הכחיש את הדברים.

בהמשך אמר לרר לחוקרים: "אני אגיד לך. ביקשתי מהעורך דין שלי שיילך לעורך דין שלו ויגיד לו: תשמע, אין לך זכות בכלל לבקש עוד מעבר למה ששילמנו עוד, אין לך בכלל זכות לבקש. עכשיו, אהה, יכול להיות שאני טועה, ומה פתאום אתה חייב וזה, אני לא יודע, אני נורא מבולבל'".

גם בהמשך החקירה ניסו חוקרי המשטרה לשכנע את לרר להתלונן נגד עובדיה. "אם אני לא אצליח להגיע איתו להבנות עד השבוע, אז אני אבוא להתלונן מרצוני החופשי", הבטיח לרר. החוקר, רפי רגב, לא התרצה: "לא, זה לא העניין, זה נשמע ממש לא טוב", אמר ללרר.

בהמשך הבהיר לרר לחוקרי המשטרה: "אני רוצה לשלם רק את מה שאני יכול לשלם ביכולות". החוקר שאל את לרר: "בוא נניח שאתה משלם רק את מה שאתה יכול לשלם וביכולות שלך. אז מה קורה?"; לרר השיב: "אני לא אגיש נגדו תלונה".

פרופיל: מפרנס 800 משפחות ומגלגל מיליארדי דולרים

הדברים שאמר על עצמו קוקו עובדיה בן ה-63 בבית המשפט, לפיהם הוא בנה עסק שמפרנס 800 משפחות ומגלגל 2.5 מיליארד שקל בשנה, עשויים להישמע כמו האדרה עצמית מוגזמת, אבל הם אינם רחוקים מהאמת. עובדיה עשה דרך ארוכה עד שהפך לאחת הדמויות החזקות במשק האנרגיה הישראלי.

את דרכו התחיל עובדיה כנהג מכלית שסיפק דלק ביהודה ושומרון. במשך השנים הוא טווה קשרים אישיים עם מי שיהפכו בהמשך לבכירי הרשות הפלסטינית, וביניהם ג'יבריל רג'וב ומוחמד דחלאן. את אמונם הוא קנה בעיקר לאחר שהמשיך לספק דלק גם בתקופות שבהן המצב הביטחוני היה קשה.

הקשרים של עובדיה שיחקו לטובתו עם הקמת הרשות הפלסטינית ב-1994. ההצלחה המרכזית שלו הייתה בהשגת הזיכיון הבלעדי לשיווק דלק וגז לדור אנרגיה (כיום דור אלון), לאחר שנים ארוכות שמונופול משותף של פז, דלק וסונול, שלט בשוק. ב-1996 עבר הזיכיון לאספקת לדור אנרגיה, אז בשליטת שמואל דנקנר, בתיווכו של עובדיה, שהתחלק עם דור ברווחים (50% לכל צד).

ב-1999 התפוצצה פרשת הונאת "הדלק הגדולה", שבמהלכה טענו המדינה והמכס להעלמת מס של 250 מיליון שקל בידי עובדיה ושותפיו באמצעות שימוש בחשבוניות פיקטיביות. לאחר הליך משפטי שנמשך 5 שנים, הסתיימה הפרשה בקול ענות חלושה ובתשלום כופר של 12.5 מיליון שקל בלבד.

בתחילת 2007 ספג עובדיה מכה לאחר שהזיכיון ביהודה ושומרון הועבר לפז. עם זאת, יש לציין כי חברת ההובלות של עובדיה עדיין שותפה בהובלת הדלקים, וזאת בהסכמתה של פז.

עובדיה שומר על קשרים טובים עם הבעלים של חברות הדלק, בהם צדיק בינו, דודי ויסמן ואפילו יצחק תשובה. בנוסף להובלת הדלק, מפעילות החברות שבשליטתו של עובדיה עשרות תחנות דלק ברחבי הארץ, ושותפות בניהול עשרות תחנות נוספות וכן מחצבות ונכסים נוספים.

עורכי הדין קובי ואורי גולדמן, המייצגים את יניב קרנש, מסרו בתגובה כי מרשם אינו קשור כלל וכלל לפרשת קוקו עובדיה ו/או למתלונן בתיק שי לרר.