חרם הקוטג', הגרסה הגרמנית

החלב בגרמניה התייקר, אך מי אשם שם ביוקר המחיה?

לצרכנים הגרמנים יש בעיה. כשהם הולכים לסופרמרקט, הם מגלים כי החלב התייקר החודש ביותר מ- 10%, וכי מוצרי היוגורט, השמנת והגבינה הרכה התייקרו בכ-15%. ואם זה לא מספיק, גם מחיר החמאה זינק בחודש האחרון ב-25% (!), ומחיר הלחם עלה בכ-5%. בשביל רוב הגרמנים, שעבורם לחם וחמאה הם שגרה בארוחות הבוקר, ושקפה בלי שמנת לא ראוי לשתייה, ההתייקרויות הללו פוגעות בנוסף לכיס גם בחוסן הלאומי.

מה שמעניין הוא שלמרות הקיטורים והתלונות של הצרכנים הגרמנים בתוכניות הרדיו ובאמצעי תקשורת אחרים על העלאות המחירים, בינתיים הם מתקשים להצביע על האשמים ביוקר המחיה הגואה.

הם לא יכולים להאשים את המשווקים, כיוון שהתחרות בין רשתות הסופרמרקטים בגרמניה היא בין החריפות ביותר בעולם. הסופרמרקטים בגרמניה הם כל-כך תחרותיים, עד שכאשר רשת וולמארט האמריקנית ניסתה להתפשט לגרמניה, סניפיה פשטו את הרגל בתוך שנים אחדות. וולמארט היא אחת הרשתות שמוכרת לצרכנים האמריקנים מוצרים רבים במחירים הכי נמוכים, אבל עד מהרה היא גילתה כי בגרמניה הרשתות הגרמניות הן זולות ויעילות עוד יותר ממנה.

תחרות בין משווקי המזון

הגרמנים גם לא יכולים להאשים את החקלאים, את המגבלות הרגולטוריות על ייצור חלב או את היעדר המדיניות הממשלתית. זה מספר שנים שהאיחוד האירופי נוקט מדיניות של הגדלת מכסות החלב, במטרה שעד 2015 לא יוטלו בכלל מכסות על חלב. לכן, אם בעבר היה ניתן לטעון כי המחירים עולים כי יש מחסור בחלב, כיום יצרני החלב רשאים לייצר כמעט את כל הכמות שהם יכולים.

הצרכנים לא יכולים להאשים גם את הממשלה בכך שהמחירים עולים בגלל מחסור בסובסידיות. לפי הערכות, בכל שנה כל אזרח גרמני משלם כ-1,000 דולר מסים עבור סובסידיות לחקלאים.

הצרכנים הגרמנים גם אינם מעוניינים לדרוש מהממשלה שתגדיל את היבוא. הגרמנים יכולים גם כיום לייבא בקלות גבינות לבנות ממדינות שכנות, כמו צרפת, הולנד ופולין. אבל בפועל כמעט אין יבוא של גבינות לבנות או של חלב ניגר. רוב היבוא לגרמניה הוא של גבינות קשות יחסית. מתברר כי עבור גרמני גבינת "קווארק" זה הבית, וגבינת קוטג' תוצרת צרפת פשוט איננה מהווה תחליף הולם.

עם זאת, התחרות בין משווקי המזון נותנת לצרכן הגרמני יתרון אחד על הישראלי. בגלל התחרות החריפה בין הרשתות, רשתות שהעלו את מחירי הלחם והחלב, הורידו במקביל את מחירי הקמח והסוכר. כלומר, אם לצרכנים בגרמניה אין די כסף ללחם וחמאה, לפחות יש להם את המצרכים הבסיסיים לאפיית עוגות.

הכותב הוא כלכלן במכללה האקדמית נתניה