לא מצטערים

"ליימלייט", ה' 22:05, ערוץ 8

זו אינה המלצת צפייה במובן המקובל של המילה, אלא יותר פנייה לקהל שלפי הסקרים השונים, הוא מעמודי התווך של קוראי העיתון הזה: אנשים בגיל 40-50, עירוניים, משכילים, או במילים אחרות: אלה שבשנות ה-90 היו סטודנטים בליינים, רגע לפני שתיעלו, כמצוות הקפיטליזם, אנרגיה מינית באנרגיה יצרנית. הערב ישודר "ליימלייט" על סצנת המועדונים בניו-יורק, בערך באותה תקופה. המראות הם מראות ניו-יורק, והלב בוכה על תל-אביב, בתקופה שבה מועדון היה עוד אופציית בילוי אפשרית לאחדים מאיתנו. הימים היו ימי "מסיבות האסיד" והמועדונים היו מפוצצים בהם, כמו גם בכדורי אקסטזי, עד שהיה נדמה שרק החנונים טורחים לשתות אלכוהול. תל-אביב של אחרי ימי מלחמת המפרץ שאבה את השראתה מהתפוח הגדול והסצנה נשארה בחיים קרוב לעשור.

עונה פיננסית

"מאניבול", ו', 16:01, "יס 4"

אין לי מושג איך הגיע סרט הספורט הנחמד הזה, שמבוסס על סיפור אמיתי, דווקא לערוץ סרטי-הפעולה של הלוויינים, אבל סרט טוב, במיוחד ביום שישי אחרי הצהרים, הוא תמיד אורח רצוי בביתי. מעשה במאמן בייסבול שהחליט לא לקרוא את מדורי הספורט בעיתונים, אלא רק את דפי הסטטיסטיקה ולכן לא התרשם משמות גדולים וכוכבים, אלא פעל ליצירת תלכיד של שחקנים אפורים יחסית, על-פי תרומתם לקבוצה. בראש פיט בתפקיד המאמן, עושה עבודת משחק מצוינת שתסחף כל חובב ספורט (ובעצם, גם את מי שלא), במיוחד בעידן של סלידה מאוליגרכים שמטפחים כוכבים עשירים ומפונקים. אם תעצמו עיניים ותרשו לעצמכם לעוף על כנפי הדמיון, תוכלו לראות ברקע לא רק את פיט, אלא אפילו את קריית-שמונה הצנועה שזוכה באליפות עם המאמן רן בן-שמעון.