"כשהדלתות נפתחות, אין דבר כזה מוקדם מדי"

אחרי שדוד פתאל רכש את המלון, היא החליטה להישאר בתפקידה, מהלך ששינה את חייה: בתוך רשת פתאל היא הפכה למנהלת הקבלה בלאונרדו קלאב, ובהמשך קיבלה את האחריות לאירוח הקבוצות שהגיעו למלון; תפקיד שכלל את סגירת העסקה מול ועדי העובדים וסוכני הנסיעות.

"כשחזרתי מחופשת הלידה עם הבכורה מינו אותי לסמנכ"לית לאונרדו קלאב", היא משחזרת, "ואחרי פחות משנה פתחו את קלאב מד. זו הייתה הפעם הראשונה שבה חברה ישראלית מקבלת ניהול משותף עם הצרפתים. זומנתי לשיחה עם המנכ"ל ועם דוד פתאל. הייתי אז בעתודה הניהולית של החברה, קבוצה שעוברת הכשרות ולימודים שמועברים אישית על-ידי פתאל, והם הודיעו לי שאני מקבלת את המלון".

היית רק בת 27. למה דווקא את?

"אולי בגלל היכולות, כוח הרצון. היו לי שאיפות גדולות להתפתח, האמנתי בעצמי וקיבלתי תמיכה מהמנהלים שלי. עשיתי תפקידים רוחביים כדי לצבור ניסיון, שזה קריטי, וכנראה הוכחתי יכולות ניהוליות. תמיד, בכל תפקיד חדש שמציעים לך, יש התלבטות אם זה הזמן הנכון, או אולי צריך להמתין קצת. אני טוענת שכשהדלתות נפתחות תמיד צריך להעז, כי אתה אף פעם לא יודע מתי הן ייפתחו שוב. כשהציעו לי את קלאב מד שאלתי את עצמי אם אני מוכנה, אבל ברגע שנכנסתי לתפקיד זה כבר לא היה רלבנטי. מה שהיה חשוב זה איך אני מצליחה, מה אני צריכה, איזה אנשים יש סביבי - כל הנקודות שיכולות היו לסייע לי".

שילמת מחיר בחיים הפרטיים.

"אני לא יכולה להגיד שאין מחיר. אני לא יודעת מה היה קורה אילו לא הייתי לוקחת על עצמי תפקיד כזה; אבל ניהלתי מלון וחיי משפחה. הכול עניין של ניהול זמן, של חלוקת זמן, סדר עדיפויות".

אחרי הגירושין עברת לגור במלון עם שתי הבנות שלך.

"נכון. אחרי חמש שנים של ניהול קלאב מד, הרשת רכשה את מלונות אזורים, ואני עברתי לנהל את קומפלקס מלונות הרודס. למנכ"ל יש אפשרות לגור במלון. הסכמתי לעשות את המעבר הזה בתנאי שהבית יתנהל כמו בית לכל דבר, למעט העובדה שהבנות עוברות בלובי ועולות אליו במעלית שקופה. לכל אחת היה חדר, עם שולחן כתיבה ועם ספרייה, ואני בישלתי אוכל במטבח. הן לא ירדו לבריכה מתי שהתחשק להן ולא הביאו חברות למלון כדי לשחק עם האורחים. זה לא היה נופש תמידי".

למה לא ניצלת את השירותים במלון כדי להקל על עצמך?

"כי אלה הרגלים לא טובים, לא לי ולא לבנות. כאדם בוגר לי אולי קל להתרגל לשינויים, אבל להן לא".

איך הפרדת בין העבודה לזמן המשפחה?

"זה היה מאוד קשה, כי אתה רואה דברים, ואתה הרבה יותר זמין. כשהכול היה חדש - התפקיד חדש, המנכ"ל חדש - הייתי יותר מעורבת. אבל עם הזמן מספיק היה ליידע אותי בדברים ולא להעביר אותם לטיפולי. ברור שכשאתה גר במלון זה שונה. היום, כשאני גרה עם בן זוגי בשנתיים האחרונות בדירה שכורה, ואני מתניעה את האוטו כדי להגיע לעבודה, זה שונה לגמרי מלפגוש את האורחים במעלית ולדבר עם העובדים בדרך הביתה או למשרד. מצד שני, הזמינות, והיכולת לרוץ לקלח ולהשכיב את הבנות, ואז לרדת לכנס שמתנהל למטה, מקלות מאוד את ההתנהלות".

את כל החגים את חוגגת במלון. זה לא מעיק?

"מתרגלים. אני בחרתי בזה, ואני שלמה לגמרי. עיקר העבודה הוא בקיץ, וצריך לדעת ליהנות מזה".

"הפסיקו להשוות עם טורקיה"

אחרי שנתיים בהרודס קיבלה מגן-אלמוזנינו את המינוי הנוכחי, מנהלת אזור אילת של רשת פתאל, תפקיד שכולל אחריות על עשרה בתי מלון, בהם קלאב מד, שהפך בינתיים ליו קוראל ביץ'.

יש החלטה שאת מתחרטת עליה?

"לא מזמן התחלתי ללמוד משפטים תוך כדי העבודה (היא נוסעת ליום לימודים מרוכז מדי שבוע - ל' ר'), ואולי הייתי צריכה לעשות את זה קודם. ביומיום אני מתעסקת בכל-כך הרבה דברים שקשורים להיבטים משפטיים, שהרגשתי צורך להבין את הדברים לעומק".

איך דוד פתאל מקבל את זה?

"הוא אחד שאפשר ללמוד ממנו בלי הפסקה".

אפילו הוא לא מצליח להוריד את המחירים המופקעים באילת.

"אי-אפשר להשוות את המחירים בארץ לאלה שבטורקיה, במצרים או בירדן, בגלל ההוצאות הגבוהות שיש לנו. חופשה בארצות הברית עולה הרבה יותר. צריך להסתכל על המכלול ועל הווליו פור מאני".

מה הלאה?

"מאז שהפכתי למנכ"לית המלון הכי צעירה בארץ, שואלים אותי מה אעשה כשאהיה גדולה.אבל אני אף פעם לא מתעסקת בזה. חשבתי תמיד איך לעשות את מה שאני עושה הכי טוב, לצבור ניסיון, ואני מניחה שעם הזמן יבואו הזדמנויות".