"אם ישראל תתנהל נכון מול מדינות המפרץ - תמצא שותפים"

"יש עימות טריטוריאלי עתיק יומין בין איראן לשש מדינות המפרץ בנוגע למה שהערבים מכירים כמפרץ הפרסי. ואם יש מדינות במזרח התיכון שישראל יכולה להגיע איתן למכנה משותף כלשהו שמכתיב במידה רבה פעולה מתואמת, הרי שמדובר במדינות האלה - כווית, קטאר, איחוד האמירויות, בחריין, עומאן וסעודיה" - כך אמר פרופ' עוזי רבי, ראש מרכז משה דיין ללימודי המזרח התיכון ואפריקה באוניברסיטת תל-אביב, במהלך דיון בוועידת ישראל לעסקים של "גלובס" שעסק בשווקים הערביים והמפרץ.

שש המדינות הללו הקימו בשנת 1981 ארגון גג (GCC). ברמה ההצהרתית, הברית הוקמה על רקע היחסים המיוחדים בין המדינות ובשל המערכות הפוליטיות הדומות שלהן, אלא שבפועל הסיבה לכינון הברית הייתה המהפכה האסלמית באיראן. מדינות אלו חשו צורך להקים ברית הגנה כחיץ נגד ההשפעה האיראנית וניסיונותיה לייצוא האידיאולוגיה המהפכנית, כמו גם פחד מהאידאולוגיה השיעית הקיצונית.

לדברי רבי, היום, בעיצומו של האביב הערבי, יש שני גושים: הראשון הוא זה של סוריה, לבנון ואיראן, והגוש השני הוא זה שמובילה מצרים עם מורסי - האגף הסוני של האחים המוסלמים, שמתחזק בעולם הערבי.

"מי שנותרו בין הכיסאות הם אותן מדינות מונרכיות במפרץ הפרסי, מדינות עשירות שמנסות להתחמק מצרה, כאשר רוחות האביב הערבי מתדפקות על דלתותיהן".

לדבריו, יש מרקם אינטרסים מעניין, ולישראל יש קשרים עם המדינות הללו על דרך האלימינציה - החשש מהאיום האיראני. "מערכת היחסים עם המדינות הללו מורכבת, וראינו הפשרה וכמעט כינון של יחסים דיפלומטיים עם קטאר ועומאן. יש כמויות של סחר, שנעשה במידה רבה דרך צד ג'. אין לי ספק: הגשר הכלכלי שמתקיים בין ישראל למדינות הללו יכול לחפוף, לחזק ולעלות בקנה אחד עם השיקול הגיאופוליטי. אם ישראל תדע להתנהל נכון מול מדינות המפרץ הערביות, היא תמצא שותפים להרבה תחומים שמתאימים לאג'נדה שלה".

מגוונים מקורות אנרגיה

ולמי שמפקפק ביכולת של ישראל לכונן יחסים עם מדינות מוסלמיות, רבי מזכיר שלישראל כבר היו יחסים כאלה בעבר, גם עם השאה באיראן, שעד 1979 היה שותף נאמן לישראל. "תקדים כבר יש. נכון שהאזור שינה את פניו, אבל דווקא בגלל זה למדינות המפרץ יש אינטרס למצוא שותפים".

לדברי מירוסלב דוסק, ראש המזרח התיכון וצפון אפריקה בפורום הכלכלי העולמי, אשר עורך מדי חודש ינואר את הכנס הגלובאלי בדאבוס, שוויץ, "במדינות הללו יש הרבה צעירים, והדמוגרפיה שלהן תומכת בצמיחה. אחרי האביב הערבי הן התחילו להשקיע הרבה יותר בבית, מה שהביא לצמיחה מקומית גדולה יותר". בסעודיה לדבריו, שנחשבת למנהיגה של מדינות ה-GCC, צמחו ההשקעות בתשתיות מקומיות ב-150% בשנה האחרונה.

יצחק גל, חוקר במרכז משה דיין, הדגיש כי הבעיה הכלכלית הגדולה ביותר במדינות המפרץ היא הגידול העצום בצריכה המקומית של אנרגיה, ולפי אומדנים שונים, סעודיה תהפוך ב-2030 להיות בכלל יבואנית של נפט. לאור זאת, המדינות מגוונות את מקורות האנרגיה שלהן ומשקיעות יותר במיזמים של אנרגיה ירוקה. "חשוב לאנשי עסקים ישראלים לשים לב למגמה הזו, מכיוון שבמדינות אלה יש גם כסף וגם מודעות לטווח הארוך. הם נחושים לטפל בבעיה הזו. הנפט הולך ונגמר, והמטרה שלהם היא להעביר את המשק המקומי משימוש בנפט וגז, לשימוש באנרגיות מתחדשות".

ד"ר פאול ריבלין, יו"ר משותף של הפורום לכלכלת המזרח התיכון במרכז דיין, הסביר כי חוקי האסלם שמרו על מדינות ה-GCC במשבר האחרון. "בבנקאות האסלמית יש שני איסורים: על ריבית, ועל הימורים וספקולציות. מאחר שהשקעות נדל"ן בארה"ב נחשבו להימור, הבנקים והמערכת הפיננסית נמנעו מהן - וזה אולי חוזקה של המערכת". יחד עם זאת, ריבלין מציין כי לא מדובר במשקים סגורים, ואף הם מושפעים מהמשבר הכלכלי העולמי.

"ישראל כשער למפרץ"

יובל יעקבי, מנכ"ל Jordan Gateway Industrial Park, מציע להשתמש בירדן כנקודת מעבר לייצוא וייבוא סחורות בין ישראל למדינות הללו. "הרבה מהפעילות של ירדן היא באזור סחר חופשי, שמהווה אזור חיץ בין השוק הירדני לפעילות הייבוא והייצוא בממלכה. האזורים הללו, שנמצאים בעיקר בגבולות, פועלים תחת רגולציה כלכלית מיוחדת של מכסים ומסים".

יעקבי מכהן כמנכ"ל פארק התעשייה "שער הירדן", יוזמה ישראלית-ירדנית, אשר ממוקם משני עברי הירדן, באזור קיבוץ טירת צבי. הפרויקט יצא לדרך בסוף שנות ה-90, ולמרות החלטות ממשלה, בצד הישראלי הוא לא התפתח בעקבות בעיות רגולציה. בשנה שעברה נכנס לתמונה איש העסקים שלומי פוגל, וכעת מקווים כי יזכו לראות את הצד הישראלי מוקם.

"החזון הוא שמישראל אפשר יהיה לייצא למזרח התיכון ולאסיה, ומירדן אפשר יהיה לייצא לארה"ב ואירופה. אזור הסחר אף יאפשר ייבוא חומרי גלם דרך נמל חיפה, וכן ייבוא יבשתי. כך ישראל יכולה להיות שער למפרץ".

עו"ד אריאל אזרחי מהמחלקה המסחרית של משרד מיתר ליקוורניק גבע & לשם ברנדוויין, סיפק תובנות באשר למשטר החוזי במדינות המפרץ. לדבריו, עדיף לישראלים להגיע להבנות עם הלקוחות והספקים שאיתם הם בקשר במדינות המפרץ, שבכל מקרה של מחלוקת יהיה בורר אשר מקובל על שני הצדדים. "עדיף לישראלים לרשום את החברות שבאמצעותן הם פועלים במדינות הללו כזרות, מכיון שבחלק מהן קיים איסור על ביצוע עסקים עם גורמים ישראלים", הוסיף.