"סגירת תיק פלילי מחוסר ראיות, אינה מהווה תעודת הכשר ציבורית"

"נותרו שאלות ותמיהות לא מבוטלות נוכח ראיות שהצביעו לכאורה על מעורבותו של ליברמן בחברות ועל זיקה פסולה שלו אליהן. סגירת תיק פלילי מחוסר ראיות מספיקות, אינה מהווה תעודת הכשר ציבורית, ואין בה כדי למחוק כליל רישומן של תמיהות אלו. יקרא הציבור וישפוט". כך כתב היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ב"דוח הציבורי" שפירסם היום (ה'), המנמק על פני מאה עמודים את החלטתו לסגור את תיק החקירה העיקרי נגד שר החוץ, אביגדור ליברמן, בפרשת חברות הקש. במקביל, ביקש וינשטיין מיו"ר הכנסת, ראובן ריבלין, להסיר את חסינותו של ליברמן, כדי לאפשר הגשת כתב אישום נגדו, באשמת מרמה והפרת אמונים בפרשת השגריר בבלארוס.

המסמך שפירסם וינשטיין כולל גם את חוות-הדעת שהגיש לו פרקליט המדינה, משה לדור, התומך בהגשת כתב אישום נגד ליברמן בפרשה העיקרית. אולם וינשטיין מדגיש, כי לדור כתב לו שנוכח הקשיים הראייתיים הייחודיים בתיק זה, גם עמדתם של הפרקליטים התומכים בסגירת התיק, היא סבירה.

מתברר כי לצד לדור, ומנהלת המחלקה הכלכלית בפרקליטות אביה אלף, התומכים בהגשת כתב אישום, תמכו בעמדה זו גורמים נוספים בצמרת משרד המשפטים, בהם המשנה ליועץ לעניינים פליליים, עו"ד רז נזרי, והמשנה לפרקליט המדינה לאכיפה כלכלית, עו"ד יהודה שפר. מולם עמדו וינשטיין עצמו, וכן המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים שוקי למברגר, צוות הפרקליטים המטפל בתיק במחלקה הכלכלית, ועו"ד יוסי קורצברג מפרקליטות מחוז תל-אביב, שצורף לתיק.

החלטתו של וינשטיין מפרטת את הקשיים הראייתיים הניכרים בתיק, לרבות הבעיות בהבאת עדים שיתמכו בראיות המפלילות. מדובר בעד יוסף שולדינר, שהלך לעולמו ב-2006; בעד נוסף תושב מולדובה, שמת בשנת 2008 לאחר חקירתו; ובעד תושב רוסיה, שלא אותר ולא נחקר; וכן בעדה דניאלה מורצי, רואת החשבון מקפריסין, שעמה נערך ראיון נוסף בקפריסין לפני כחודש, בשל סירובה להגיע לישראל, ושבו סירבה מורצי להשיב על כל השאלות שנשאלה. וינשטיין כתב בדוח: "ראיון זה הבהיר כי קיימת סבירות גבוהה שדניאלה לא תשתף פעולה עם התביעה במהלך עדותה".

"הדוח הציבורי" כולל בעיקר פירוט של הקשיים הראייתיים שהובילו להחלטה לסגור את התיק. אולם היועץ מדגיש כי "בחינה דקדקנית של חומר הראיות מעלה שלא נשלל החשד, ולפיו ליברמן נקט מסכת מורכבת של תחבולות, השלובות זו בזו, ופעל כדי להסתיר את מעשיו, כדי לאפשר לו להמשיך בעסקים וליהנות מפירותיהם, גם במהלך כהונתו הציבורית. אלא שמאידך, לא ניתן לשלול את האפשרות לפרש את הראיות גם בדרך אחרת, המציעה הסברים חלופיים לתמונה פלילית זו".

החשדות נגד ליברמן התמקדו בכך שמאז שנת 1997 הוא הקים רשת חברות עסקיות ופיננסיות בישראל ובמדינות שונות, בהן בקפריסין ובאיי הבתולה. באמצעות חברות אלה הוא קיבל לאורך השנים תקבולים כספיים ניכרים, לרבות בתקופות שבהן כיהן כחבר-כנסת וכשר בממשלה.

וינשטיין סיכם את הדוח באומרו, כי "בסופו של יום הגעתי לכלל מסקנה כי לא הונחה בפני תשתית ראייתית מספקת לכך שטביעות אצבעותיו של ליברמן בחברות, לאחר תחילת כהונתו כשר, יהיה בהן כדי להוכיח ברמה הנדרשת במשפט פלילי, כי לליברמן נותרה זיקה אסורה לחברות. התשתית הראייתית אינה רציפה, קוהרנטית וברורה דיה כדי לבסס מסקנה אחת ויחידה".