ספר הג'ונגל

הסטטיסטיקה בהודו היא בהכרח רבת-ספרות. ככה זה בין 1.2 מיליארד בני אדם (על-פי הערכה בת 5 חודשים). למשל, 11 מיליון עבירות תנועה ביום בכבישי דלהי, שאינה העיר הגדולה ביותר בהודו. או, 40,516 היעלמויות של ילדים במשך שנתיים במדינת מהרשטרה, שאינה הגדולה ביותר בהודו.

או 46,513 "פשעים נגד נשים" באותה מהרשטרה, שמומבאיי (לשעבר בומביי) היא בירתה. הנתון האחרון עלה השבוע באסיפה המחוקקת של המדינה. שני צירים הגישו שאילתה לשר הפנים. אכן, הוא אמר, אבל הציע נחמה: ב-5 מדינות של הודו (יש 35 מדינות ו"טריטוריות"), שיעורי הפשיעה נגד נשים גדולים אפילו יותר.

את הסטטיסטיקה הזו מצאתי בתחתית עמוד 16 של עיתון הודי. היה אפשר להחמיץ אותה בקלות. אבל פרט אחד בסטטיסטיקה הצליח להגיע אל מרכז תשומת-הלב הציבורית בתחילת השבוע. הוא זעזע את הפרלמנט בניו-דלהי. הוא הוציא אנשים, בייחוד נשים, אל הרחובות. הוא הדהים אפילו מי שאינם נוחים להתרשם מסטטיסטיקות על ייסורים.

"רק פרוצה יוצאת בלילה"

ביום א' בערב עלתה אישה בת 23 על אוטובוס בדלהי בחברת ידיד בן 28. הם צפו יחד בסרט ("חיי פאי", על דו-קיום בין נער לנמר בלב האוקיאנוס), ורצו להגיע הביתה. זה היה "אוטובוס לבן", תופעה מיוחדת של הג'ונגל האורבאני: כלי תחבורה שאינו שייך לשום מערכת מאורגנת, ואינו כפוף לשום תקנות וציפיות, אבל רשאי לעצור בתחנות אוטובוסים רגילות ולאסוף נוסעים.

היו באוטובוס שישה נוסעים ונהג. למראה הזוג, הנוסעים התחילו להעיר הערות גסות. "רק פרוצה יוצאת בלילה", הם אמרו. הגבר ניסה להסות אותם. הם היכו אותו עד שהתמוטט. הם גררו את האישה לחזית האוטובוס, חבטו בה במוט ברזל, ואנסו אותה, איש-איש בתורו, פעמיים. כאשר סיימו, הם תקעו את מוט הברזל בנרתיקה. הם קרעו לגזרים את אבריה הפנימיים. היא שתתה דם.

הם השליכו אותה ואת הגבר שאיתה בדרך עפר. שומר מקומי מצא אותם והזעיק את המשטרה. קריאת הטלפון עברה כמה משוכות, עד שהגיעה ליעדה. האישה הובאה לבית-החולים מחוסרת הכרה. הרופאים אמרו שסיכוייה קלושים. הגבר שוחרר למחרת.

להדק חבל סביב צווארם

מליאת הפרלמנט הפדרלי סערה למחרת. 61 נשים חברות בפרלמנט הזה, מתוך 545. הדרך רחוקה מאוד לשוויון מספרי או איכותי, אבל נשים יחידות עשו חיל. אישה היא יושבת ראש בית הנבחרים. אישה, סוניה גנדי, עומדת בראש מפלגת השלטון; אישה שלישית מנהיגה את הסיעה הפרלמנטרית של מפלגת האופוזיציה העיקרית; אישה עומדת בראש הממשלה האוטונומית של חבל דלהי, השקול כנגד מדינה בפדרציה ההודית.

לכל הנשים האלה היה מה להגיד. מנהיגת האופוזיציה אמרה, כי חרפה היא שאישה אינה יכולה לצאת בערב לרחוב מבלי להסתכן. היא תבעה להטיל עונש מוות על אנסים. ראש ממשלת דלהי הבטיחה להחמיר את השיטור ברחובות, ועתרה לבית המשפט העליון לזרז משפטים לאנסים.

צריך להגיד שהיה משהו כמעט סטרילי בתגובות האלה. נשמעו מלים כמו "ביש-מזל" לתיאור האונס הקבוצתי. היה קשה לשמוע קריאות לחשבון נפש, ממין הקריאות בארה"ב בעקבות הטבח בבית הספר היסודי בניוטון, קונטיקט. אולי הודו עדיין לא פיתחה תיאבון להתחסדויות פומביות, ואולי קצת קשה לדבר על חשבון נפש בארץ עם כל-כך הרבה נפשות.

אפשר כמובן להדק חבל סביב צווארו של כל אנס. אפשר גם להתווכח על האפקטיביות של עונש המוות בחברה, שנשיה נשרפות חיים, מוכות למוות, נערפות, עיניהן מנוקרות, וחומצה מותזת על פניהן. ב-5 השנים האחרונות נרשמה עליה של 25% במקרי האונס המדווחים למשטרה. בחודשים האחרונים התרבו הדיווחים על מקרים של אונס קבוצתי, בייחוד בצפון הודו.

מדוע בצפון? אולי מפני שהוא מאוכלס בצפיפות גדולה יותר, אולי מפני שהעוני גדול יותר, אולי מפני שרמת ההשכלה נמוכה יותר; ואולי מפני שההגירה מן הכפר אל העיר מהירה ומסיבית, ומניבה התנגשות בין הפרימיטיבי למודרני. גם כך, קשה למצוא סיבה לאכזריות, או לקבוצתיות.

רומנטיקה, ארוטיקה ומודרניות

שיחות אקראיות עם תושבים בדלהי מלמדות בייחוד על מבוכה. גבר בן 51, המסיע זרים לפרנסתו, אישר שקרא את הדיווח בעיתון, אבל נמנע מלהגיב על הערות ועל שאלות, אף כי בדרך כלל הוא משתתף להוט בכל שיחה.

צעיר באמצע שנות ה-20 שלו, העובד כמאמן כושר, דיבר באריכות על מומיה של חברה, המתקשה להסתגל לנורמות בנות זמננו של רומנטיקה ושל ארוטיקה. "כאן מותר להשתין בפומבי, אבל אסור להתנשק בפומבי", הוא אמר. "נשיקה של יותר מכמה שניות מעוררת את תשומת לבם של אלה הממנים את עצמם לשמור על המוסר".

כאשר נשאל מה יגיד לאחותו בת ה-28, שאינה נשואה, הוא משך בכתפיו. "אני אגיד לה מה שאני אומר לידידותיי: להתלבש בזהירות, לא להתבלט".

הצעות כאלה, יהיו מניעיהן רצויים כאשר יהיו, מכעיסות נשים. אחת מהן כתבה השבוע במהדורה ההודית המקוונת של ה"וול סטריט ג'רנל": "אני הנני מה שהגברות הולכות-הרכיל של עירנו מכנות בבוז 'הטיפוס המודרני'. אני מתגוררת עם שותפים, לא עם הוריי, ואני יוצאת עם ידידים, בהם גברים רבים; אני לובשת מכנסיים וחצאיות.

"אני באה הביתה מאוחר, לאחר סרטי חצות, ויוצאת לארוחות. איש אינו נשאר ער כדי להבטיח שחזרתי בשלום, ויתכן שיום אחד טעמו של פרי ה''מודרניות' יעמוד בגרוני".

היא כותבת, שהכול משיאים לה עצות איך להתנהג בפומבי. היא שומעת אפילו עצות על אוצר המלים שבו כדאי לה להשתמש. עצם העצות האלה "מעמיקות את אות הקין המוטבע על מצחן של נשים יחידות", היא מוסיפה.

באיבחת חרב אחת

אגב, מעשה הזוועה באוטובוס בניו-דלהי מיהר לפנות מקום לחדשות אחרות, לפחות במומבאיי. שם זינקה אל ראש העמוד הראשון תקיפה חסרת שחר על אישה צעירה, אשר ביקרה במקדש מקומי של דת ההינדו. גבר זינק לעברה במאכלת שלופה והתחיל לבתר את גופה. התקיפה נמשכה שניות, לפני ששוטרים שמו לה קץ. אבל האישה נפצעה פצעים אנושים.

התוקף, חקלאי בן 35, היה מלא חרטה. הוא התחרט שתקף את "האישה הלא נכונה". הוא התכוון לאשתו שעזבה אותו לפני שנה. "אני מצטער שלא הרגתי אותה", הוא אמר (tinyurl.com/cnjqnl7).

לפני שבועיים, בפרבר של קולקטה (כלכותה משכבר הימים), עוברים ושבים היו עדים למחזה מקאברי: גבר בן 29 גרר אישה אל הרחוב, וערף את ראשה באיבחת חרב אחת. אחר כך הוא נשא את הראש נוטף הדם אל תחנת משטרה, והגיש אותו לקצין התורן. השוטר קפא על מקומו. העורף הציע לו לקבל את הראש המותז כ"חומר-ראיות". הראש, הוא אמר, היה שייך לאחותו הסוררת (tinyurl.com/bqk9mte).

התברר שהיא נמלטה מביתם של הורי בעלה (נשים הודיות מתגוררות לעתים קרובות אצל חמותן). לאחיה נודע שהיא נמצאת בביתו של מאהב. הוא הוציא אפוא אל הפועל את עונש המוות, הידוע לא רק בהודו כ"הריגה מפני הכבוד".

הכרוניקה המשטרתית ארוכה מאוד, אבל חסרה מאוד. איש אינו יודע את מלוא ההיקף של ייסורי הנשים בהודו (ובשכנותיה המוסלמיות פקיסטן ובנגלאדש).

באירלנד לא מגרדים

השבועות האחרונים לא האירו פנים לנשים הודיות באשר הן. לפני חודש התחלחלו הודים למשמע ייסוריה של אישה הודית באירלנד הרחוקה. היא הגיעה לבית חולים בשלב מתקדם של הריונה, כשהיא סובלת כאבי תופת. היא היתה זקוקה לגרידה. אבל באירלנד הקתולית, הפלות מלאכותיות אינן חוקיות, אפילו כאשר חייה של האם תלויים לה מנגד. הרופאים סירבו לגרד, וההודית מתה. קריאות שבר נשמעו מדלהי ועד דבלין, והשבוע נודע שאירלנד החליטה לשנות את החוק, ולהרשות גרידה בשעת חירום.

השבוע נקברה בהודו האחות הרחמנייה מלונדון, שהתאבדה בגלל בושה ושברון לב. היא נפלה קרבן למתיחה נואלת של מגישת רדיו אוסטרלית, אשר התחזתה למלכה אליזבת. אפילו ביבשת אחרת, חייהן של הודיות אינם נחשבים וכבודן נרמס.

היש כאן קרן אור כלשהי? אולי האור בוקע מהתעוררותה של "החברה האזרחית". זה ארבעה ימים שבדלהי, וגם במקומות אחרים, נערכות הפגנות רחוב. פייסבוק וטוויטר מזמינים את ההודים לצעוד בסך כדי לדרוש שינוי. המערכת הפוליטית, לרוע המזל, מתאפיינת בשיעורים ניכרים של אינרציה. "הבה נבטיח שהאונס הזה זו לא יהיה רק ידיעה בעיתון של אתמול", קראה מנהיגת נשים אחת. נראה.

דלהי: לא רק הבירה הפדרלית, גם בירת האונס

מחקר, שעשתה לאחרונה הקרן ההודית לפיתוח חברתי (ASDF), מראה כי אחת ל-40 דקות נחטפת אישה בהודו ונאנסת. אחת ל-25 דקות נרשמת התנכלות מינית ברחובות הערים.

בעוד ש-92% מכל הנשים העובדות בערי הודו חוששות לביטחונן בשעות הלילה, באזור דלהי הבירה נשים חוששות לביטחונן בחוצות העיר בכל שעות היום והלילה. הנשים האלה התבקשו לדרג מקומות ציבור על- פי שיעור הסכנה. אוטובוסים דורגו ראשונים. שתיים מכל שלוש נשים בדלהי אמרו, שהן היו קרבנות של התנכלות מינית בשנתיים האחרונות.

הסטטיסטיקה מדברת בעדה: דלהי היא לא רק הבירה הפדרלית, אלא היא גם בירת האונס, הרצח והחטיפות. בכל אחת מן הקטגוריות האלה היא רושמת יותר מקרים מאשר כל שלוש הערים הגדולות הבאות אחריה גם יחד (מומבאיי, קולקטה ובנגלור).

רשימות קודמות של יואב קרני אפשר לקרוא ב-yoavkarny.com

 מספר מקרי האלימות כלפי נשים