חלבו את תנובה

הקנס שצפויה תנובה לשלם במסגרת הצו המוסכם, עקב אי-העברת מסמכים שנדרשו על-ידי רשות ההגבלים העסקיים, מהווה הסלמה של ממש באכיפה הכספית הנהוגה בתחום ההגבלים.

יהיו מי שיטענו כי בהסכמתה לשאת בקנס, בסך 3 מיליון שקל, תנובה ונושאי משרה בה "יצאו בזול" בנסיבות המקרה. אלא שבמקרים רבים אחרים, בהטלת קנסות בכלל וקנסות כבדים בפרט, על מי שלא העבירו את כל המידע שדורשת רשות ההגבלים לקבל, יהיה משום חוסר צדק משווע.

נוהל "דרישת הנתונים", כפי שמכונה דרישת המידע מכוח הוראות סעיף 46(ב) לחוק, שבה נוקטת הרשות, הוא סוגיה מוכרת לעסוקים בתחום, וללא מעט עסקים, שבוקר אחד מצאו את עצמם נדרשים לו. הסמכות לדרישה זו ניתנה לרשות ההגבלים על מנת לאפשר לה הן לחקור - והן גם ובעיקר שתוכל ללמוד ולנתח את השווקים השונים.

אלא שלא פעם, מתן מענה מלא לדרישות הנתונים של רשות ההגבלים גובל במשימה בלתי אפשרית ממש. ראשית, משום שהרשות נוהגת לעשות שימוש מופרז בסמכותה זו. כך, דרישות הנתונים נעשות לא רק מהצד הקשור לעסקה, החשוד נניח בהסדר כובל או בפעולה אחרת שהחוק בא לפקח עליה (כפי שהיה בעניינה של תנובה); דרישות כאלה נעשות גם מצדדים שאין בינם לבין הבדיקה הנערכת על-ידי הרשות, או בינם לבין צדדים לעסקת מיזוג או להסדר כובל שבוחנת הרשות, לא דבר ולא מחציתו.

למרות זאת, עושה הרשות שימוש אינטנסיבי ולעיתים בלתי מבוקר בסמכות שניתנה לה בחוק. בעוד שברור שללא איסוף מידע מכלל השוק יקשה על הרשות לבצע את תפקידה, דרושה כעת מידתיות רבה יותר בשימוש בסמכותה זו.

שנית, הרשות נוהגת לדרוש לעיתים מידע שכלל אינו זמין, שמחייב עבודת נבירה, עריכה והכנה משמעותית של נתונים ודוחות. זאת, רק על מנת שתצורת המצאת המידע תהא לשביעות רצונה של הרשות. זאת, בעוד שהחוק מחייב את מוסר המידע למסור רק מידע שמצוי בידו ובידיעתו - ולא מידע שיש לייצרו, או לעבדו במיוחד לצורכי הרשות.

ההשלכות של דרישות הנתונים יכולות, לכן, להטיל נטל כבד על מי שנדרש למוסרם. כך, למשל, נדרשה בעבר רשת מלונות להקדיש שעות עבודה רבות כדי לאסוף חומר ולייצר דוחות מידע לרשות. זאת, עקב מיזוג בין שני מתחרים שלה, שפנו לקבל את אישור הרשות למיזוג, שבו לרשת המלונות לא היה כל אינטרס או עניין.

במקרה אחר, חברת טלקומוניקציה שביקשה להתמזג עם אחרת, נדרשה למסור מידע שעריכתו והוצאתו ממערכות המחשוב שלה, היה מחייב את השבתתן לשעות רבות במשך מספר ימים, בעלות גבוהה ותוך פגיעה ממשית בפעילותה.

דרישות נתונים מופרזות

אם לא די בכך, החוק אינו מקנה חיסיון של ממש מגילוי המידע שמועבר לרשות. לכן בית הדין כבר התריע בפני הרשות בעבר, כי עליה להיזהר בדרישות הנתונים הללו. אלא שהרשות ממשיכה להוציא דרישות נתונים מופרזות לצדדים שלישיים בעסקאות לא להם.

וכך, מקבלי הדרישות שמצדם חוששים, ובצדק, מלהימצא מפירים את הוראות החוק, גם כאשר דרישות הרשות מחייבות השקעה אדירה בהכנתן, ואף עלולות לפגוע בסופו של יום בסודותיהם המסחריים, נאלצים לספק לה את בקשתה.

כעת מתחזק החשש כי היקפן של הדרישות ילך ויגדל, בעקבות "רוח גבית" שקיבלה הרשות מההסדר עם תנובה.

לאור כך, דרוש שהממונה על ההגבלים יפעל בדחיפות לצמצום משמעותי בהיקפן של דרישות הנתונים המומצאות, ובעיקר כאשר מדובר בצדדים שאינם מצויים בחקירה, ובגורמים שאינם צד לעסקאות המובאות בפניו.

בנוסף, רצוי כי תוגבר השקיפות שנוהגת הרשות בדבר המידע שרשאית היא לדרוש, וכי הממונה יקבע ויפרסם אמות-מידה ברורות ביחס לדרישות אלה.

הכותב הוא ראש תחום הגבלים עסקיים, תחרות והגנת הפרטיות במשרד מ. פירון ושות'.