עובד מדינה? אסור לך להפגין או להעביר ביקורת על הכנסת

עובדי מדינה שרוצים להביע תמיכה בשר הביטחון, שאישר סופית את ההכרה במרכז האוניברסיטאי באריאל כאוניברסיטה, או לצאת להפגין נגד הכיבוש בשטחים, לא יכולים לעשות כן - במיוחד לא בתקופת בחירות.

כבכול מערכת בחירות, מקבלים עובדי המדינה בישראל חוזר מפורט מנציבות שירות המדינה, הכולל שורה ארוכה של איסורים הנגזרים עליהם מתוקף תפקידיהם.

תחת ההגדרה של עובדי מדינה המקבלים את החוזר נכללים כ-60 אלף עובדים ביניהם שופטים, רופאים, רבנים, שוטרים, אחיות, פיזיותרפיסטים, עובדים סוציאליים ועוד. מטרת האיסורים לסייע בשמירת מעמדו של השירות הציבורי כגוף ניטרלי, שאינו מושפע מפלגה כזו או אחרת.

האיסורים מחייבים את עובדי המדינה כל השנה, וההיגיון העומד מאחורי חלקם ברור - כמו האיסור על קיום תעמולה במסגרת העבודה, איסור על עובדים להיות חברים ב"גוף בוחר" וחברים בהנהלה פעילה של מפלגה או גוף מדיני או איסור על השתתפות בוועדת בחירות או באסיפות פומביות של מפלגות כנואמים.

אך לצד ההנחיות הללו יש גם כאלה שעשויות להיתפס כמגבילות את חופש הביטוי הבסיסי של עובדי המדינה - שמעבר להיותם נושאי תפקידים, הם גם אנשים שהם חלק מהסביבה שבה הם חיים, ושעשויים לרצות לחלוק את דעותיהם עם סביבתם. ויש לזכור, כי העוברים על הנחיות אלו, צפויים להליכים פליליים או הליכי משמעת - בהתאם לחוק.

כך, ההנחיה האוסרת על כלל עובדי המדינה להשתתף בהפגנות או בתהלוכות בעלות "אופי מדיני". הנחייה נוספת אוסרת על עובדי מדינה להעביר ביקורת "בצורה מעליבה או פוגעת את הכנסת וועדותיה, ובכלל זה חוקים והחלטות שנתקבלו על ידיהם, את הממשלה ומשרדיה ובכלל זה את מדיניותם... ברשת האינטרנט".

הנחיה זו אוסרת העברת ביקורת בנאומים פומביים ובתקשורת. האם זה הוגן לדרוש מאותו עובד שלא לחלוק בעמוד הפייסבוק שלו מאמר המעביר ביקורת על חוק שהתקבל? או מם משעשע על שר מסוים?

כשפונים לנציבות שירות המדינה בבקשה להבין את ההיגיון שמאחורי ההנחיות מקבלים את התשובה הבאה: "ההוראות המפורטות מבוססות על חוק יסוד: הכנסת, חוק הבחירות לכנסת, חוק שירות המדינה, חוק הבחירות וכן על חוקים נוספים, הנחיות היועץ המשפטי לממשלה והוראות התקשי"ר".

"השירות הציבורי הוא א-פוליטי"

פרופ' אריאל בנדור, מומחה למשפט ציבורי מאוניברסיטת בר אילן, מסביר את הרציונל שמאחורי חלק מההנחיות: "הציבור צריך להרגיש שעובדי הציבור לא נוקטים עמדה בשאלות פוליטיות. השירות הציבורי הוא א-פוליטי וצריך להישאר כזה. איך מאזנים בין זה לבין חופש הביטוי? צריך לבדוק כל מקרה לגופו. ברור מאליו שאף אחד לא ימנע מעובד מדינה לומר לחברים שלו ולבני המשפחה שלו את דעותיו הפוליטיות, אבל מעורבות פעילה בפוליטיקה היא בעייתית", הוא אומר.

- ומה יקרה אם פיזיותרפיסט, למשל, או אחות, יביעו את דעתם באינטרנט על אחת מהמפלגות? איזה נזק ייגרם מכך?

בנדור: "הבעת עמדות בעניינים פוליטיים על-ידי עובדי ציבור, שצריכים לשרת את כל הציבור, היא עיקרון שצריך לכבד אותו. יש ביטויים שעלולים לערער את הביטחון הזה של הציבור ביכולת של עובדי הציבור לשרת אותו. אבל, הדברים צריכים להיעשות במידה. הדרישה, למשל, שלא להעביר ביקורת על הממשלה צריכה לכלול גם הנחייה שלא להחמיא להתנהלות הממשלה. זה שהשירות הוא ציבורי זה לא אומר שהציבור חושב שעובדיו מזוהים אותו. בנוסף, האיסורים הגורפים עלולים להיות בעייתיים. צריך לבחון אמירות של עובדים בהתאם לתפקידם".

עו"ד מיכאל ספרד, המתמחה במשפט בינלאומי של זכויות האדם, רואה את הרציונל שבבסיס ההנחיות, אך חושב שחלקן שמרניות מדי: "הזכות האזרחית של אדם להיות מעורב היא מקודשת בעיני, אבל יש צורך לאזן את הזכות הזו מול הערך שהשירות הציבורי לא יראה כשירות מטעם או כנמצא בכיס של מפלגה מסוימת. האיזון שלי יהיה שונה".

ספרד מציין, כי נכון היה להחיל חלק מההנחיות רק על הדרגים הבכירים ולא על כלל עובדי המדינה. "למשל - האיסור הגורף על השתתפות בהפגנות הוא מוגזם. יש מקצועות שראוי לאסור השתתפות בהפגנות לפני בחירות - למשל שופטים - אבל לאסור כל עובדי הסעד והאחיות להשתתף בהפגנות פוליטיות לפני בחירות - זה מוגזם".

לספרד חשוב להדגיש כי ההנחיה הכללית היא לא שערורייתית. "ההנחיה היא חשובה, העיקרון שמופיע בה הוא עיקרון חשוב, אבל יש פה ושם הגזמות. השתתפות בהפגנות היא זכות יסוד בדמוקרטיה, ולכן יש לצמצם את התחולה של ההנחיה הזו ולאסור על השתתפותם בהפגנות של עובדים בדרגים הבכירים ביותר. אני לא חושב שאם מישהו יראה אחות שמשתתפת בהפגנה של מועצת יש"ע הוא יגיד לעצמו שאי-אפשר לבטוח בשירות הציבורי".

הנחייה נוספת שעליה מעביר ספרד ביקורת היא זו האוסרת על עובדי ציבור להעביר ביקורת על הכנסת, ועדותיה וחוקיה. "הקביעה לא בלתי סבירה באופן קיצוני, אבל אני מעדיף לעודד ביקורת מאשר להשתיק אותה. הסיכונים שנובעים ממתן אפשרות לביקורת פומבית קטנים מהסיכונים שנובעים מהשתקת ביקורת".

איסורים המוטלים על עובדי המדינה

1. עובדים בדרגות מסוימות לא יהיו חברים ב"גוף בוחר"

2. עובדים בדרגות מסוימות לא יוכלו להשתתף בהפגנות בעלות "אופי מדיני"

3. כלל עובדי המדינה לא יעבירו ביקורת "מעליבה או פוגעת" על הכנסת, ועדותיה וחוקיה ועל הממשלה בריאיון, נאום, ספר, רשת האינטרנט או כל אמצעי מדיה אחר

4. עובדים בעלי סמכות מנהלית או בתפקיד שכרוך בו מגע עם קהל, אינם יכולים לארח חוג בית