הנקראות ביותר

דוח השכר חושף: רוב עובדי המגזר הציבורי אינם נהנתנים

הרבה טריקים יש למשרד האוצר כשהוא עמל על דוח השכר במגזר הציבורי ■ "גלובס" מנתח את הנתונים

1. שנים ספורות מהיום, והדוח של הממונה על השכר יקבל לכל היותר עמוד פנימי יחיד בעיתונים, בלי כותרות גדולות וזועקות בשער. זה יקרה כשהנתבים הוותיקים בנמלים ייצאו לפנסיה, כמו אותו נהג אוטובוס מפורסם מחברת החשמל או המציל מעיריית תל אביב שנהגו לככב בטבלאות האקסל של האוצר. כשאלה ילכו הביתה, יישארו המספרים המשעממים, אלה שמספרים את הסיפור האמיתי של המגזר הציבורי.

יישארו העובדים הסוציאליים שנזקקים בעצמם להשלמת הכנסה, כמו 30% מהסקטור הזה, יישארו השוטרים בשכר של 5,000 שקל בזמן שהמפכ"ל שלהם מרוויח 81 אלף שקל, ויישארו כל אותן נשים שמרוויחות הרבה פחות מחבריהן הגברים שממילא מביאים הביתה שכר נמוך עד בינוני.

כן, יישארו גם עובדי נמל המכונים דור ב', עם משכורת ממוצעת של 17 אלף שקל בחודש. רחמנא ליצלן, מנופאי עם משכורת של רואה חשבון. איך זה תמיד מעצבן אותנו שפועל יכול להרוויח טוב, אפילו טוב מאוד.

מחגיגת השכר במגזר הציבורי תישאר רק חגיגה של פערים, של ניהול מנוון, של סיסמאות על שמן ורזה או על פרה גדולה שלא נותנת חלב. כמה אירוני שכל השומנים בפרה הזו נמצאים בהנהלות, במנהלות ובמטות, שהולכים ותופחים על חשבון השירות, על חשבון פקיד הקבלה שבתחתית הפירמידה.

גשו למשרד הממשלתי הקרוב לביתכם וצפו במחזה סוריאליסטי: יותר מאבטחים ואנשי ניקיון מאשר נותני שירות. אלה הראשונים נכנסים לתקציב הרכש של המשרד, בדיוק כמו הסיכות למהדקים, בעוד אלה השניים הם חלק ממנגנון כוח אדם שעובר הרעבה ודיכוי. השיטה הזו עובדת היטב: התור ההולך ומתארך אל פקידת הקבלה מעלה את מפלס העצבים שלה ובעיקר של כל מי שלקח מספר בעל שלוש ספרות מפחידות.

העצבים מביאים מהומה והמהומה מביאה עוד מאבטחים.

בסוף גם הפקידה וגם מי שעמד אצלה בתור משוכנעים שהמגזר הציבורי רקוב מהיסוד. הכי פשוט היה לגייס פקידה נוספת, אבל אז איך נצדיק את הצורך בהפרטה? זה כמו בפרסומת המשעשעת לחברת אשראי, רק עם טוויסט קטן במסר: לייבש, לייבש, לייבש.

2. הרבה טריקים יש למשרד האוצר כשהוא עמל על דוח כזה. למשל, לא לכלול את המורים תחת ההגדרה "שירות המדינה". וכשלא כוללים 105 אלף מורים, אף שהם עובדי משרד החינוך, יותר קל להגיע לשכר ממוצע של כ-14 אלף שקל בחודש. טריק נוסף: משפט קצר מגלה כי "השכר הממוצע בדוח זה הינו השכר הממוצע למשרה מלאה". לכאורה, סביר בהחלט. אלא, ששיעור המשרות החלקיות בשירות המדינה ובסקטור הציבורי כל כך גבוה, שלא ניתן להתעלם ממנו כשמחשבים את רמות השכר. במיוחד כשמדובר במשרות חלקיות שלא מרצון - כלומר עובדים שהיו רוצים לעבוד במשרה מלאה אבל "אין תקנים".

ועוד משהו: כל נתוני השכר בדוח הם מה שמכונה "שכר משולב בחישוב שנתי". שכר משולב זה מובן, אבל בחישוב שנתי? מסתבר שבאוצר סבורים כי אפשר בהחלט לקחת תוספות שנתיות שמקבל העובד, אפילו את דמי ההבראה שמגיעים לעתים לכמה אלפי שקלים, ולחלק את הכול ב-12 חודשים.

3. אחת הטענות הקבועות שחוזרות על עצמן מצד מי שנוהג לבקר את ארגוני העובדים, היא שהאיגודים המקצועיים דואגים רק לחזקים ושדווקא במקומות מאורגנים הפערים הכי גדולים. בפועל, הדוח עשוי ללמד על אפקט הפוך: בעוד שהשכר הריאלי בשירות המדינה ובכלל הסקטור הציבורי עלה בשנת 2011, אנשי הקבע בזרועות הביטחון, שכידוע אינם רשאים להתאגד ולנהל מאבק ארגוני על שכרם, ספגו דווקא ירידת שכר ריאלית.

במשטרה, למשל, נרשמה ירידה ריאלית של 3.70%, ובצה"ל ירידה של 1.71%. ומה באשר לפערים? ובכן, שוטר מתחיל מרוויח כ-5,000 שקל, בעוד שמפכ"ל המשטרה, יוחנן דנינו, מרוויח 81 אלף שקל. הפערים במשטרה מופיעים לא רק בין הקצוות: שכרו של המפכ"ל גבוה ב-30 אלף שקל משכרו של ניצב במשטרה - דרגה קטנה שמקפיצה אותו לשמיים. רב פקד, למשל, מרוויח 70% יותר מפקד. הסיפור הזה חוזר על עצמו בצה"ל, ולראייה השכר החציוני אינו עולה על 10 אלף שקל ברוטו.

במילים אחרות, אפשר להאשים את הוועדים בהרבה מאוד דברים כמו חוסר גמישות או יד קלה לעתים על השאלטר, אבל עדיין לא נמצא מודל טוב יותר שמאזן את הכוחות מול המעסיק. מי שהעלה את שכר המינימום והיטיב את תנאיהם של עובדי הקבלן הם לא שרי הממשלה אלא הוועדים הגדולים, "המושחתים", אלה שלכאורה דואגים רק לעצמם. אז מה הפלא שהגורמים שמכירים יותר טוב מכולם את המספרים והעובדות רוצים שתשנאו אותם.

4. דוח הממונה על השכר אמור להיות מוגש לכנסת עד ה-31 בדצמבר על פי חוק, אולם בשנים האחרונות הוא מתפרסם במהלך חודש אוקטובר.

הפעם, עיניכם הרואות, הדוח מתפרסם ב-6 בינואר. במשרד האוצר סיפקו מגוון הסברים: מספר בכירים באגף השכר עזבו השנה, הדוח עבר הגהה נוספת לפני שירד לדפוס, או שפשוט היה צריך להיערך אליו יותר.

אבל, קשה להתחמק ממחשבה על העיתוי: פחות משלושה שבועות לבחירות, כאשר המפלגה שמבקשת לקרוא תיגר על המדיניות הכלכלית של הממשלה נתפסת כמי שמזוהה עם הוועדים הגדולים - אותם ועדים שמככבים לכאורה בדוח הזה.

גם אם אכן מדובר ביד המקרה, ברצף של עיכובים טכניים בלבד, פרסום הדוח בעיתוי הזה עשוי לשמש כלי שרת בידי פוליטיקאים משני צדי המתרס: בליכוד יצביעו על הנתבים בנמל, ובעבודה יצביעו על הפערים בהכנסות. לפחות במקרה הזה, בטיעונים של שני הצדדים תהיה מידה של צדק.

המספרים

השכר בחברות הממשלתיות

השכר בגופים מתוקצבים

השכר בגופים נתמכים

רוצה להשאר מעודכן/ת בנושא הסיפורים הגדולים של השבוע?
אני מאשר/ת קבלת תוכן פירסומי מגלובס
נושאים נוספים בהם תוכל/י להתעדכן
נדל"ן
גלובס טק
נתוני מסחר
שוק ההון
נתח שוק
דין וחשבון
מטבעות דיגיטליים
✓ הרישום בוצע בהצלחה!
עקבו אחרינו ברשתות