העליון: אי-תשלום שכר מינימום במועד - עבירה פלילית

מעסיק שאינו משלם במועד שכר מינימום של עובד עובר עבירה פלילית של אי-תשלום שכר מינימום, ולא רק עוולה אזרחית של הלנת שכר - כך קבע השבוע (א') בית המשפט העליון בפסק דין תקדימי, שבו נדחתה בקשת רשות הערעור של חברת סגא אנטרפרייז נגד יחידת התביעות הפליליות במשרד התמ"ת.

מדובר בחברה המפעילה מתחמים של משחקים אלקטרוניים, שלא שילמה את שכר המינימום של 4 עובדיה במועד, וטענה במסגרת ההליכים כי העובדים קיבלו את שכרם אך במועד מאוחר יותר, ולכן מדובר רק בהלנת שכר, שאינה מהווה עבירה פלילית.

שופטי בית המשפט העליון אליקים רובינשטיין, חנן מלצר וצבי זילברטל קיבלו פה-אחד את עמדת המדינה וקבעו כי "הזכות לשכר מינימום מקפלת בתוכה לא רק את המסגרת הכספית של השכר, כי אם גם את הביטחון והיציבות הנלווים לקבלתו במועד. זכות זו, שהיא האינטרס המובהק שביסודו של חוק שכר מינימום, היא זכות הנגזרת מן הזכות למינימום קיום אנושי בכבוד".

לדברי השופט צבי זילברטל, "המונח 'שכר' בשדה משפט העבודה אינו שווה בערכו למונח 'תמורה כספית'. בניגוד לזה האחרון, הוא איננו נייטרלי ביחס למועד התשלום. פרשנות ראויה של המונח 'שכר', ודאי לצרכי חוק שכר מינימום, היא תמורה כספית שמשתלמת במועד קבוע ובתום פרק זמן שלא עולה על חודש ימים ממועד תחילת ביצוע העבודה שבגינה משתלם השכר.

"פרשנות זו הולמת את תכליתו של החוק ועולה בקנה אחד עם הערך המוגן שביסוד העבירה - הזכות לשכר מינימום, הכוללת הן את היקף השכר המשתלם הן את הביטחון והוודאות הנלווים לקבלתו של השכר במועד. שכר שלא שולם במועד מאבד את אופיו כשכר 'סתם' והופך ל'שכר מולן'".

היועץ המשפטי במשרד התמ"ת, עו"ד מיכאל אטלן, בירך על פסק הדין: "בית המשפט העליון, כמו גם בתי הדין לעבודה, אישרו את עמדת התביעה הפלילית במשרד התמ"ת, שלפיה אי-תשלום שכר מינימום בזמן מהווה עבירה של אי-תשלום שכר מינימום ואיננה רק עבירה של הלנת שכר".

כותרתביניים:

בעקבות חקירה שנפתחה על-ידי משרד התמ"ת, בחשד להעסקה פוגענית הכוללת הלנת שכר ואי-תשלום שכר מינימום, הגיש משרד התמ"ת כתב אישום נגד חברת סגא, בחשד שהעסיקה נער ו-3 עובדים בגירים ולא שילמה להם את שכר המינימום במועד הקבוע לתשלום השכר, אלא מספר חודשים באיחור.

החברה הורשעה בבית הדין האזורי לעבודה בעבירות לפי חוק שכר מינימום, והוטלו עליה קנס של 727 אלף שקל והתחייבות להימנע מביצוע העבירה. בדיון ניתנה החלטה עקרונית, שלפיה על המעסיק לשלם את שכר המינימום במועד הרגיל לתשלום שכר, שהוא המועד הקבוע לפי חוק הגנת השכר.

בפסק הדין נקבע כי הראיות שהוצגו לבית הדין מוכיחות כי אכן התבצעה עבירה לפי חוק שכר מינימום, כי התכלית החשובה העומדת ביסוד חוק שכר מינימום מצדיקה פרשנות רחבה מן המשמעות המילולית, וכי מועד תשלום השכר הוא חלק אינהרנטי של החובה לשלם שכר מינימום.

עוד נקבע בפסק הדין כי השיטה של הנאשמת לשלם את שכר העובדים לשיעורין - פסולה ולא ניתן להכשירה, וכי נסיבותיה הכלכליות של הנאשמת אינן מבטלות את החובה הקבועה בחוק לשלם את שכר העובדים אשר לא יפחת משכר המינימום וישולם במועד. ערעורה של החברה לבית הדין הארצי לעבודה נדחה.

במסגרת ברקשת רשות הערעור של החברה לעליון, טענה המדינה כי הפרשנות המוצעת על-ידי החברה מביאה לתוצאה אבסורדית ומאיינת את העבירה הפלילית המצויה בחוק שכר מינימום, שכן לפי פרשנות זו, אי-תשלום שכר מינימום במועד לא יהווה לעולם עבירה פלילית, וממילא תפחת יכולת ההרתעה המשמשת כלי רב עוצמה בידי הרשויות נגד מעסיקים. (רע"פ 4717/11).