מרגלית: אני מרגיש בבשר החי את מחיר ההחלטה להיות איש ציבור

בעוד 5 ימים ייאלץ אראל מרגלית להתפטר ממקום עבודתו מזה שנים. מרגלית, מועמד מספר 10 ברשימת העבודה לכנסת, כבר לא יוכל לכהן כיו"ר קרן ההון סיכון JVP, יארוז את מטלטליו, ויעבור למשכנו החדש שנמצא במרחק הליכה ממשרדי הקרן בירושלים - כנסת ישראל.

- מתרגש?

"מתכונן".

- מתכונן? אין אמוציות? אין פרפרים בבטן?

"אני מניח שיהיו. כרגע יש בעיקר הרבה עבודה".

- ומעבר לעבודה? בפן האישי יותר?

"צריך להתכונן כאן, ב-JVP, לשינוי הזה. זה יהיה ויתור מאוד גדול מצדי. אני אאלץ לתת לשותפים שלי להמשיך לנהל את מה שאני בניתי".

- ואתה מוכן לזה?

"אין לי ברירה. בשנה האחרונה התחלתי להעביר את מושכות הניהול של הקרן, ואני מודה שזה לא פשוט. אני מרגיש בבשר החי את מחיר ההחלטה שלי להיות איש ציבור".

במקרה שמרגלית ייאלץ לפנות אפילו את חדרו במשרדי JVP, תמונה מיוחדת של סבתו, שתלויה על אחד מקירות החדר, תאלץ למצוא לעצמה קיר אחר. מרגלית הוא נינו של שמואל טאג'יר, ממייסדי תל-אביב, ונכדו של אברהם איכר, ממייסדי ההגנה. סבתו מרים, אמו של אמו (גם לאמו קראו מרים) מתה בלידת בתה. ציונה טאג'יר, אחותה של הסבתא, ציירה אותה, והציור - מזכרת יחידה מהאם שנפטרה בשעת לידה - כמעט הלך לאיבוד. "סבתא שלי הייתה ס"ט (ספרדי טהור, ט.צ.) וסבא שלי היה אשכנזי, ואסור היה להם להיות ביחד. הם ברחו כדי להתחתן, וכשהיא נפטרה, זו הייתה טרגדיה מאוד גדולה בחייו. הוא התחתן בשנית, ובאותה תקופה לא סיפרו לילדים מיהם ההורים האמיתיים שלהם. בילדותה אימא שלי חשבה שהאישה השנייה של אביה היא אימא הביולוגית".

- מתי ואיך היא גילתה את האמת?

"כשהייתה בכיתה א'. ה'ילדים הטובים' בכיתה גילו לה".

התמונה, כך מספר מרגלית, הייתה תלויה בבית המשפחה, ויום אחד העזה אמו ושאלה את אביה מי היא אותה אישה בתמונה. האב נבהל, הוריד את התמונה, ולמרבה הצער - זה קרה באותו היום בו הדודה, ציונה, קפצה לבקר, והגיבה בזעם להורדת התמונה. "היא הייתה קצת קריזיונרית. היא לקחה את התמונה, והבטיחה שתיתן אותה לאמי כשזו תגדל ותבקש אותה. לימים, קצל'ה, הבן של ציונה, מכר אותה במכירה פומבית, והיא הלכה לאיבוד. שנים מאוחר יותר אחותי איתרה אותה, אך עברנו דרך חתחתים עד שהשבנו אותה לחיק המשפחה. היה לי חשוב להחזיר אותה לאמי כי לא הייתה לה אימא אז לפחות שתהיה לה תמונה שלה. לצערי, התמונה חזרה אלינו כמה חודשים אחרי שאמי נפטרה".

- למה תלית אותה במשרד?

(צוחק) "כדי לוודא שלא יגנבו לי אותה".

- מה הייתה הטעות הכי גדולה שלך? ולא כמייסד קרן הון סיכון אלא כאינדיבידואל.

מרגלית משתהה לאורך דקות ארוכות.

- אתה בן אדם. לא יכול להיות שלא טעית במהלך חייך.

"טעויות זה חלק מהחיים. לפעמים כשאתה טועה, בזכות הטעות אתה עושה משהו אחר שלא תכננת".

- נכללת בעבר ברשימת 50 אנשי ההון סיכון הטובים ביותר בעולם של המגזין "פורבס" - רשימה שמוכרת כ"בעלי מגע הזהב" (רשימת "מידאס" - דמות מהמיתולוגיה היוונית שלפי האגדה היה ידוע ביכולתו להפוך כל דבר שהוא נוגע בו לזהב, ט.צ.). זה לא קצת מביך ו/או מלחיץ?

"ממש לא. זה אחלה! ועדיין, צריך להיזהר מלהיות מידאס...."

- הסבר ופרש.

"כשמידאס הפך מישהו לזהב הוא למעשה הרג אותו. צריך להיזהר מזה. יש דברים שזה אחלה להפוך לזהב, אך צריך לוודא שהזהב לא עולה לך לראש".

- ובמקרה שלך זה לא עלה לך לראש?

"אני מקווה שלא. אני עובד על זה כל הזמן".

- מהו זיכרון הילדות הכי חזק שלך?

"הייתי בן 7, והלכתי עם יגאל, החבר הכי טוב שלי, לחפש זהב בנגב אחרי מלחמת ששת הימים. אח של יגאל, טל, נהרג במלחמה, ואנחנו ממש רצינו לעזור למדינה שלנו. ב"דבר לילדים" הופיעו אז שתי כתבות: אחת על זה שישראל צריכה מטוסי פאנטום כי הצרפתים הפסיקו למכור מיראג'ים, והשנייה על כך שבנגב הלכו לאיבוד מרכבות זהב מתקופת המצרים".

- אז בוקר אחד קמתם והחלטתם לצאת למסע במדבר?

"לא, זה היה מתוכנן, חודשיים מראש! ממש כמו מבצע צבאי. לקחנו חץ וקשת, מזון, בחרנו תחנות עצירה, ואפילו דאגנו לא ללכת ליד הכביש כדי שלא יראו אותנו".

- אני מניחה שלא הגעתם ליעד.

(צוחק) "לא, די מהר הבינו שנעלמנו והחזירו אותנו לקיבוץ".

- יש משהו שאתה מכור לו?

"הבנות שלי".

- איך הן הגיבו כשהבינו שאתה עומד להיות איש ציבור?

"זה די מעצבן אותן. אני צריך להיזהר ולא לשים תמונות שלהן בפייסבוק, ובכלל לא לכתוב את השמות שלהן. שתי הגדולות רוצות ללמוד באוניברסיטה מבלי שיידעו מי זה אבא שלהן".

- הן ניסו להניא אותך מהליכה לפוליטיקה?

"כן, בגיל מסוים, אך זה היה מתוך ידיעה שהן צריכות לדחות ולא להניא. ואכן, דחינו את זה במספר שנים".

- ואשתך? לה זה לא הפריע?

"הפריע, בטח שהפריע. ועדיין, אני מאמין שכל אחד ואחד מאתנו, דרך הבן אדם שמולו, מביא את הצדדים האחרים שבו. ואז אם אני הולך קדימה, והופך לאיש ציבור, זהו צד שבי שקיים גם בהן. בסך הכול, נראה לי שגם הן רוצות לעלות על הבמה ואולי הן תעשנה את זה, בזמן ובמקום שלהן".

- קרה פעם שפגעת במישהו, הבנת שפגעת, והתנצלת?

"כן, בעיקר אנשים שעבדתי איתם. לפעמים כשאתה בונה משהו, אתה חושב שאתה יודע מה נכון, ואין לך סבלנות לדעות של אחרים. כשאתה לא מגלה סבלנות, אתה עלול לבטל דעות של אחרים".

- ואתה מגדיר את עצמך כאחד שפתוח לדעות של אחרים?

"אני חושב שאני פתוח. ובכלל, תהליך אמיתי של שותפות כולל בתוכו אלמנט של חברות ושל אינטימיות. כל אחד לוקח אחריות, ואין אצבעות מאשימות. בלי אינטימיות אין מנהיגות. הסוד של מנהיגות הוא ליצור אינטימיות, להראות את הנזקקות שלך בתור מנהיג כי אז קל יותר לרתום אנשים למטרה".

- יש אינטימיות בפוליטיקה?

"בטח שיש! קחי לדוגמה את וינסטון צ'רצ'יל, ראש ממשלת אנגליה בזמן מלחמת העולם השנייה. כשצ'רצ'יל רצה להכניס את ארה"ב לתוך המלחמה, הוא התעלק על פרנקלין רוזוולט, אז נשיא ארה"ב, במשך שלושה שבועות. הוא גר בבית הלבן, התרחץ באמבטיה שלו, הסתובב מולו עירום וככה התקרב אליו ברמות שקשה להאמין. אם הוא לא היה מתנהג ככה, הוא לא היה מכניס את ארה"ב למלחמה. וזה מה שאולי כדאי לבנימין נתניהו, ראש הממשלה, ללמוד ממנו כשהוא מתקשר עם ברק אובמה, נשיא ארה"ב.

"אינטימיות זה לא אומר Touchy Feely. זה אומר שאם יש לך התלבטות, שים אותה על השולחן. אזור אומץ ושתף אחרים בה. אם נתניהו מתלבט לגבי התגובה כלפי איראן, הוא צריך לשתף כמה שיותר מקבלי החלטות בהתלבטות הזו, ואז כולם יוצאים חזקים יותר, ולא משנה איזו החלטה התקבלה. את זה הוא לא הצליח לעשות. הוא לא הצליח לייצר אינטימיות בתוך הבית, מול מערכת הביטחון, ומחוץ לבית - מול המדינות שאמורות לתמוך בנו ברגע הקריטי. זה לא כוח אמיתי. זה פסדה של כוח".

- איך אתה מפנק את עצמך?

"רואה סרטים בבית".

- אתה טיפוס ביתי?

"מאוד".

- וספורט?

"אני אוהב לרכוב על אופניים, לרוץ, ולשחות. בתור ירושלמי, ים זה אחד החסכים שיש לי. יש אנשים שירדו מהעצים. אני באתי מהים. אני כמו דג, למרות שאני מזל גדי..." (צוחק).