מכתימים ציבור שלם

החודש פורסם כאן מאמר שכותרתו "תחמוני המס של מר בכיר" ("גלובס", אלי ציפורי, 4.1.13). כנגד "ארבעה בנים" דיברה הרשימה: האחד, עו"ד "יקר"; השני, מר "בכיר"; השלישי, בני שטיינמץ; והרביעי, בא-כוחו של שטיינמץ, עו"ד פנחס רובין; אך שלא כמו בסיפור ההגדה, בין ארבעתם לא תמצא לא "תם" ולא "אחד שאינו יודע לשאול".

ולאחר שמנה את חטאיהם של אותם "ארבעה בנים", מסקנת הכותב גורפת: העשירים "שונאים יותר מכול לשלם מס אמת לקופת המדינה", הם עושקים את המדינה ו"תורמים את חלקם להרחבת הפערים בחברה".

ומוסיף הכותב: "המסר שלנו לכל הצבועים, תפסיקו לעשות טובות לחלשים, ותתחילו לשלם מס אמת". ועוד נאמר שם, המדד הקובע הוא "מדד החזירות". והעשירים - הם רק רוצים "עוד , ועוד, ועוד".

מהו אותו "מס אמת" שדורש הכותב מהעשירים? על מנת שמס ייחשב ל"מס אמת" הוא צריך לעמוד במספר "ערכי מס". בין ערכי המס מצויים גם כמה עקרונות - העיקרון שמס צריך להיות משולם על-פי האמור בחוק ותו לא (עקרון הוודאות); העיקרון שאדם צריך לשלם מס על "התוספת לעושרו", ולא על הונו הבסיסי ולא על ריווח מדומה; עיקרון ניטרליות המס, עיקרון היעילות (הדורש בין השאר מלחמה בהון שחור), עיקרון השוויון האופקי (שלפיו אנשים הזהים מבחינת משתניהם הרלבנטיים יישאו בנטל מס זהה), עיקרון השוויון האנכי (שלפיו השוני בין נטלי המס השונים צריך להיות מקביל להבדלים במשתנים הרלבנטיים בין האזרחים), ועוד.

והנה, אם נקיש מערכים אלה, הרי כל הטענות של "הבנים" שהן נשוא ללעג במאמר, הן טענות שיש להן הצדק (זאת, בכפוף להנחה שיש להן תשתית עובדתית). אם אכן קיבל עו"ד "יקר" מתנה אמיתית מלקוח (כשלעניין שאלת אמיתות המתנה נקבעו שורה של מבחנים בפסיקה); אם אכן אותו "בכיר" מכר חבילת מניות שאותה רכש שלא בתמורה לעבודתו ובלי שנהנה מתנאים משופרים ברכישה; אם שטיינמץ, הוא הנהנה בנאמנות שיצר אדם אחר, תושב חוץ, מדוע מנועים הם מלהעלות טענות לאי-חבות במס או חבות במס מופחת, שעה שהחוק קובע זאת, ושעה שכל אדם אחר שעושה את אותן פעולות נהנה מכך (ראו ערך הוודאות וערך השוויון)?

ומה "חטאו" של עו"ד רובין? על כך משיב הכותב, שעו"ד רובין, יסגור בסופו של יום את המחלוקת בין רשות המסים ובין שטיינמץ, "בסכומים נמוכים" וזאת "על חשבון הציבור". כך. "על חשבון הציבור"? האם נשכחה העובדה, שלציבור אין נחלה וחלק בכיסו ובקניינו של שטיינמץ, אלא בגבולות החוק, ותפקידו וחובתו של עו"ד רובין היא להבטיח זאת ולהבטיח שלא ישלם מס על-פי שומות סרק, וזאת הן לטובתו של לקוחו והן לטובת כלל הציבור!

ובצד ארבעת "הבנים" שבהם טיפל המאמר, לשני "בנים" נוספים הוא לא התייחסה כלל. האחד, ה"בן", שבניגוד ל"עשירים" נשוא הרשימה, לא מדווח על הכנסותיו וממילא לא פונה כלל לרשות המסים בטענות כאלה ואחרות. אותו "בן" המנהל את ענייניו ב"שחור" הוא הנהנה, בין השאר, מהמס המשולם על-ידי "העשירים", שעה שהוא עצמו לא נושא בנטל. את המס החסר יש לחפש בראש ובראשונה אצלו, ולא אצל אלה שהוזכרו במאמר המבקשים לשלם מס על-פי חוק ולא על-פי גחמות.

ועוד "בן" נעדר מהמאמר - הוא הפקיד ברשות המסים, שהדליף את הפרטים על "ארבעת הבנים". אותו "בן" שאנו מפקידים בידיו את המידע האינטימי ביותר שלנו על רכושנו והכנסותינו על מנת שיעשה בזה שימוש למטרה הראויה של גביית מס אמת. אך חלף זאת, ובניגוד לחוק, הוא הולך ומשתמש במידע שקיבל לצורך הדלפתו לעיתונות. לו אני הכותב, בטרם משמש הייתי שופר, לאותו "בן סורר ומורה", הייתי שואל את עצמי לפחות, מה האמינות שיש ליחס לדברים הנאמרים לי מפי פקיד מושחת המזלזל בחובתו המקצועית, בחוק, ובזכותו של האזרח לקניינו ולפרטיותו.

מספקים פרנסה למאות אלפי אנשים

המטרה העיקרית של דיני המס - גביית כסף למימון "מוצרים ציבוריים" - היא מטרה שכולנו מסכימים ומאמינים בחשיבותה. אלא שבהסכמה למטרה - לא די. חשובה לא פחות ואולי אף יותר, הדרך (האמצעים) להשגתה. והדרך שננקטה במאמר, היא בראש ובראשונה, מסוכנת. היא דרך מסוכנת הן לעשירים והן לכולנו, כחברה המתיימרת להיות נאורה והמקדשת את חירות האדם.

לשיטת הכותב, חטאם של העשירים הוא בהיותם עשירים, ו"מס האמת" שעליהם לשלם הוא "כמה שיותר ומיד", יהא אשר יהא החוק ויהיו אשר יהיו ערכי המס. בדרך המוצעת במאמר, נמחקו באחת זכותו של האדם לקניינו וזכותו של האדם להעלות טענות ולהתגונן מפני דרישות (שומות) סרק.

בדרך המוצעת במאמר אין מקום לחסיון המידע האינטימי של האדם, ואין הגנה מפני שרירות השלטון. בדרך המוצעת במאמר ניתן להכתים ציבור שלם של אנשים ("חזירים") שבסופו של יום, מספקים פרנסה למאות אלפי אנשים בישראל, ומשלמים מסים בשיעורים שהם כמעט חסרי אח ורע בעולם.

לא "מס אמת" ביקש המאמר להשיג, אלא מתן הכשר לשלטון להכניס את ידו הארוכה לכיסם של "החזירים" בכל מחיר, יהא אשר יהא החוק ויהיו אשר יהיו ערכי המס. ונדמה לי שאף לא אחד מאתנו היה רוצה לחיות בחברה השוללת את זכות האדם (גם זה "העשיר") לקניינו, לכבודו, לפרטיותו וליכולתו להתגונן מפני שריריות השלטון.

* הכותב, ממשרד משה שקל ושות', מתמחה בדיני המס.