שופטי השלום שמואל לנדמן ורחל טאובר-מנדל הלכו לעולמם

שופט בית משפט השלום בתל-אביב, שמואל (מוקי) לנדמן, ושופטת בית משפט השלום בפתח-תקווה, רחל טאובר-מנדל, מתו שניהם בתחילת השבוע, כל אחד מהם לאחר מאבק במחלת הסרטן, בהפרש של כמה שעות זה מזו.

שני השופטים זכו להערכה רבה של עמיתיהם ושל ציבור עורכי הדין שהתדיינו לפניהם, אף שכיהנו כשופטים בערכאת השיפוט הנמוכה. הנהלת בתי המשפט לא פירסמה הודעה מטעמה בעקבות מות השופטים.

לנדמן, בן 55 במותו, הוסמך כעורך דין בשנת 1987. הוא מונה לשופט שלום בשנת 1998, ולאחר מכן שימש במקביל במסגרת שירות המילואים כתובע צבאי בשכם, כשופט בבית המשפט הצבאי בחברון וכן כשפט בבית המשפט הצבאי ביפו. לנדמן גם לימד משפטים בקמפוס החרדי של המרכז האקדמי אונו. הוא הובא למנוחות בכפר-סבא ביום שני.

במהלך כהונתו בבית משפט השלום שימש לנדמן כשופט פלילי ועסק רבות בדיוני מעצרים ובהליכים פליליים שאותם ניהלה לשכת התביעות המשטרתית.

לנדמן נחשב שופט סנגוריאלי, השם דגש על זכויות חשודים ונאשמים, ופעמים רבות הקשה על נציגי המשטרה והתביעה. כך, ב-2009 זיכה לנדמן נאשם לאחר שהתברר כי אשתו בדתה שהיכה אותה, והורה לה לפצותו ב-15 אלף שקל, על כך שישב במעצר במשך 4 חודשים. השופט לנדמן מתח ביקורת חריפה על המשטרה על עצם הגשת כתב האישום נגדו.

במקרה אחר מתח השופט לנדמן ביקורת על המחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), לאחר שזו סגרה תיק נגד שוטר, שנפתח בעקבות תלונה של אדם על אלימות שוטרים, וזאת מבלי לבדוק כלל את התלונה.

במקרה אחר, שבו נדרש לנדמן לגזור את עונשו של נאשם שהודה והורשע בביצוע עשרות עבירות של הונאה והוצאת כספים במירמה מנהגי מוניות, החליט לנדמן לתת משקל ניכר לעובדה שהנאשם מבקש להקל עמו שכן הוא מצוי בקשר זוגי עם אישה שהיתה אחת מקורבנות הונאותיו, וכי היא סלחה לו, ומאז שהם מקיימים קשר זוגי הוא חדל מביצוע עבירות. "לכאורה מדובר בנאשם חסר תקנה", כתב לנדמן, "ואולם חרף זאת יש לתת משקל להודאתו, ללקיחת אחריות והחיסכון המשמעותי בזמן, כמו גם לתקווה, הנאיבית במידה מסוימת, שהקשר הזוגי עם הגברת יסייע לו לשנות את דרכיו".

טאובר-מנדל, בת 58 במותה, למדה משפטים במסגרת העתודה האקדמית והפכה לעורכת דין בשנת 1978. היא שימשה תובעת משטרתית ועורכת דין עצמאית, ובשנת 1994 מונתה לשופטת תעבורה. ב-2007 קודמה לבית משפט השלום, תחילה במינוי בפועל ולאחר מכן במינוי קבע. ב-3 השנים האחרונות שימשה שופטת בכירה.

טאובר-מנדל המשיכה לעסוק בדיוני תעבורה, ובין היתר עסקה בתאונות דרכים קשות. היא נחשבה לשופטת תביעתית באופיה, על אף שהייתה אהודה הן על התובעים והן על הסניגורים שהופיעו בפניה.

כך, בהחלטה מ-2010 בשאלת מעצרו עד תום ההליכים של נאשם בביצוע תאונת דרכים קטלנית, איפשרה לתביעה להציג כראיה למסוכנותו הרשעה קודמת בעבירת תעבורה, מ-1994, כהצדקה למעצרו.