קופון אחרי בן אדם

- "מה עם מתנה או נופש?", התמרמרתי.

- "האוזן עם הריבת חלב משהו", הוא ענה.

- "נופש עולה היום כמו אוזני המן! בעיקר אם קונים ברולדין".

- "תגידי, ולנטיין לא היה אנטישמי?", הוא שאל והוציא פירור תקוע.

הרגשתי שבקרוב גם אני אהיה אנטישמית וניגשתי לאתר הקופונים "ביג דיל". כאחוזת דיבוק הנחתי את ידיי על כל הקופונים שהצלחתי למצוא, תוך מלמול רפטטיבי של המשפט "ככה עושים דברים רומנטיים".

כשהראייה שבה אליי למדתי שאנחנו נוסעים לסוף שבוע שכולו קופונים, בחיפה. אולי בכל זאת וולנטיין היה אנטישמי.

לידתן של צנוניות

הקופון הראשון היה לקטיף עצמי של כלניות, צנוניות וכוסברה במשתלת כפר הרא"ה. כשהגענו, המשפחות עם הילדים והקופונים כבר הלכו ונותרנו אנחנו, ערוגות חמוסות ושני חקלאים נחמדים. הם הסבירו שהם לא חקלאים אלא בני מושב, ואני הסברתי שאני לא מבינה את ההבדל. שאלתי מי קוטף בשבילי והם השיבו שאני, זו הכוונה בקטיף עצמי. כעבור רבע שעה כבר הייתי מכוסה בבוץ, שולפת צנוניות מהאדמה וצווחת "זה כמו לידה!". עומר, שלמד בבית ספר חקלאי, הביט בי בתימהון.

- "אף פעם לא קטפת כלום?", הוא שאל.

- "קטפתי את תואר סגנית קניון השרון כשהייתי בת 16", קרצתי אליו ואל החקלאים ההמומים.

המשכנו מטונפים ומסריחים בעקבות הקופון הבא, אל מלון הבוטיק "וילה כרמל" בחיפה. המלון המתוק, שממוקם במרכז הכרמל, מציע 15 חדרים ומבנהו משחזר את מלון "וכטל", שלפני 70 שנה אירח את גדולי היישוב כמו דוד ופולה בן-גוריון.

מסופקני אם פולה בן-גוריון אחזה ארגז מלא צנוניות וכוסברה, קפצה על המיטה וקראה "קיבלנו חדר דה לוקס, קיבלנו חדר דה לוקס", אבל אין לדעת.

בערב יצאנו לממש את הקופון השלישי - ארוחת ערב ברשת המסעדות "סמיראמיס". כשנהג המונית שמע שבאנו לנופש בחיפה הוא השתומם עד מאוד.

- "מה יש לעשות בחיפה?", שאל.

- "באנו מתל אביב לשנות אווירה", עניתי.

- "אחחח, תל אביב", נאנח הנהג ופתאום התרגז. "לקחה לי את הבת".

מתברר שבתו של הנהג עברה לתל אביב ומאז השתדרגה, לדבריו, מדברת מהר, חושבת מהר. "אבל יותר טוב לה שם. בתל אביב אנשים שמחים. החיפאים כועסים". הוא הוריד אותנו בפתח המסעדה ורטן "לא משהו האוכל כאן".

המסעדה הייתה מעין שיפודיה משודרגת בתחנת דלק. על הקירות היו תלויות תמונות אמנותיות של פרות. נאדר, מנהל המקום, התגאה באוכלוסייה המעורבת שמגיעה לאכול. כמו האוכלוסייה גם המנות היו מעורבות - לצד פילה בפלפל ושוק טלה בציפורן שהיו מצוינות, הוגשו צלעות כבש יבשות ושרימפס מטוגנים ושמנוניים. נאדר סיפר שלבעל המקום יש עסקי נדל"ן, חנות תכשיטים וגם חנות מותגים בשם "לה פאטאל". מזל שאני לא בחורה של מותגים.

חיפה, עיר עם תחתית

בדרך חזרה הגענו ל"סליק", מגה-בר בסגנון תל אביבי. על הבר ישבו אלעד ועמית, סטודנטים בני 26 שגם להם יש יחסים מורכבים עם תל אביב. תהיתי אם לכל מי שלא גר בתל אביב יש איתה יחסים מורכבים.

- "חיפאים זה התל אביבים של שנות התשעים", אמר אלעד.

- "מה חסר לך פה?", כעס עמית. "התל אביבים חושבים שהם מנהלים את העולם. חיפאי אמתי ירצה שהבן שלו יראה את קריית אליעזר כשהוא יורד מסטלה מאריס".

- "התל אביביות יותר זורמות", אמר אלעד.

- "בסדר, אבל הן לא חומר לחתונה", סיכם עמית. כחכחתי בגרוני.

- "לא, הן לא", הסכים אלעד. "אבל שלא תחשבי שכל המקומות בחיפה נסגרים מוקדם", הוא התגונן פתאום. "פה למשל פתוח עד 02:00".

כשחזרנו למלון קיבל אותנו שוער הלילה.

- "אנחנו אחרונים?", שאלתי.

- "לא, יש עוד זוג בחוץ", הוא נאנח. "ינואר-פברואר חלש אז בא קהל של קופונים. שאר השנה יותר איכותי כאן".

בארוחת הבוקר למחרת שיחקנו את "זהה את הקופון", השעשועון בו צריך לנחש מי בא רגיל, ומי בקופון.

- "ההוא בחליפת טרנינג, נראה לי", אמרתי לעומר.

- "ההיא עם המסטיק", הוא לחש.

- "ההוא עם המגב", אמרתי. "אה לא, זה המנקה".

בסיום ארוחת הבוקר עומר הציע שנקפוץ לגן החיות של חיפה.

- "אבל אין לנו קופון", לחשתי באימה. הוא אחז בידי ואמר כלא מאמין - "בואי נלך בכל זאת".

גן החיות של חיפה מדהים. אחרי שביקרנו את הטיגריסים הבנגלים ואת החוטמנים המתוקים, נשמתי מלוא הריאות אוויר. "כיף בלי קופונים", אמרתי. "תראה איזה קהל איכותי", הצבעתי על משפחה שילדיה בדיוק האכילו טווס בבמבה. "פסטורליה".