יוכי ברנדס: "האברכים סגורים ופנאטים עם הגיור"

ההיא הייתה ילדה חולמנית בבית אדמו"רי נחשב, שלא אהבה להתפלל את התפילות הקבועות. כבר אז נבטו זרעי המרד הגדול של חייה, אבל היא עוד לא ממש הבינה את פשרם. יום אחד ראה אביה כי אינה מתפללת, ואמר לה "את יודעת, יוכבד, בקריאת שמע של המיטה את יכולה לבקש מאלוהים את מה שאת רוצה". מאז עצמה את עיניה, וביקשה מאלוהים את אותה בקשה, אותה תפילה, יום יום. "אלוהים יקר, תעשה בבקשה שההורים שלי יהיו חופשיים (חילונים). גם אם הם יהיו חופשיים, אמשיך לאהוב אותך".

השינוי המיוחל בחייה של יוכי ברנדס התגשם רק כשלקחה את המושכות לידיה, בגיל 17. "אני מרדתי. עזבתי את החברה החרדית, לקחתי את מה שהם נתנו לי, ושיניתי את החיים שלי. בניתי לעצמי בית מדרש משלי".

- גדלת באצולה החרדית, בית אדמו"רים. נועדת להיות אשתו של אדמו"ר. למה לעזוב את כל זה, במקום לחולל שינוי בעולם שלך?

"לא היה לי כוח, ולא חשבתי שאצליח לחולל את השינוי בעולם שממנו באתי. בנוסף, היה לי טווח זמנים מאוד קצר. ידעתי שאם אני נשארת, אני מתחתנת ויולדת ילדים, ואז יהיה קשה לצאת. זה מחיר נורא, שלא רציתי לשלם".

- מתי הבנת שהעולם החרדי לא מתאים לך?

"לא חוויתי משבר אמונה אף פעם, זה לא שהייתה לי דילמה באשר לקיומו של אלוהים. לא הפכתי לאתאיסטית, גם לא הפריע לי לקיים מצוות, עד היום אני מקיימת מצוות. אני חיה בעולם חילוני ונוסעת בשבת, אבל יש מצוות שאני עדיין מקיימת. מה שכן הפריע לי זה שבעולם החרדי לא הייתה יכולת בחירה חופשית, ואני בן אדם שצריך להחליט הכול לבד, להתנסות לבד. אני בן אדם ריבוני, אני צריכה חופש.

"החילונים בילדותי נקראו החופשיים, וזה מה שרציתי - חופש. ככל שבגרתי, העולם החרדי נעשה יותר ויותר קיצוני. ידעתי שאם אשאר יחליטו בשבילי הכול: איך אתלבש, איך אסתרק, עם מי אתחתן, כמה ילדים יהיו לי, איפה אעבוד, וכל דבר אצטרך לשאול רב. לא רציתי את זה. אני לא מאמינה ב'עשה לך רב', אלא ב'עשה אותך לרב' - תהיה הרב בעצמך".

ברנדס הפכה לא רק לרב של עצמה, אלא גם של חילונים רבים, באמצעות שמונת ספריה שמוקדשים רובם ככולם לעיסוק בעולם הדתי. היא פרסמה את ספרה הראשון כשהייתה כמעט בת 40, ובשנים האחרונות נמצאת בחמישייה הראשונה של הסופרים הנמכרים ביותר בארץ - הישג מרשים למי שאובחנה כדיסלקטית. במקביל, משלימה בימים אלה "כי בנו בחרת", ההצגה שכתבה, 300 הצגות בתיאטרון הבימה.

ספרה האחרון, "הפרדס של עקיבא", השתלט על צמרת רשימת רבי המכר ודחק מטה את הספר הרחוק ביותר מהעלילות שהיא בוראת, "חמישים גוונים של אפור", שנחשב לרב מכר עולמי. עד כה רשם "הפרדס" מכירות של למעלה מ-60 אלף עותקים, הישג יוצא דופן בשוק הספרים המקומי. "הספר יצא בדיוק בזמן שיצא 'חמישים גוונים', ואמרו לי שאין לי סיכוי. אבל עובדה, עקיבא מצליח מאוד. אנשים נכנסים לחנות וקונים את שניהם. אני מופתעת מההצלחה, כי זה ספר קשה. הרבה אנשים קוראים אותו בקושי, מתבלבלים, וחוזרים וקוראים. מאוד יכול להיות שיש צימאון בצד החילוני לדעת עוד על התרבות היהודית".

"אחיי קוראים לי השטן"

ברנדס, 54, נולדה בחיפה, וכשהייתה בת ארבע עברה עם משפחתה לפתח תקוה ונשארה שם עד סוף התיכון - למעט שנה אחת. "בבית הספר שבו למדתי, בית יעקב, לא הגישו לבחינות הבגרות. כשסיימתי את כיתה י' כבר ידעתי שלא אשאר בעולם החרדי ושארכוש השכלה אקדמית. הצלחתי לשכנע את הוריי שיתנו לי לגור אצל סבי וסבתי בחיפה, כי שם כן הגישו את התלמידות לבגרות.

"חשבתי להישאר בחיפה עד סוף התיכון, אבל היה לי ממש רע. לגור עם סבי וסבתי היה נפלא, אבל בית הספר היה מאוד קיצוני. בסופו של דבר חזרתי למרכז, ולמדתי בתל אביב, בבית ספר חרדי מתון. זו הייתה השנה המאושרת בחיי. הרגשתי בכל רגע ורגע שיצאתי לחופשי. היו לי מורות מדהימות, ולמדתי כל כך הרבה. בסוף אותה שנה בית הספר נסגר - בגלל שהיה פתוח וליברלי, לא היו בו כמעט תלמידות. החברה החרדית הכריעה באופן נחרץ שאת בנותיה היא מבקשת לחנך רק בבתי ספר סגורים ונוקשים".

את הקריירה המקצועית שלה החלה כמורה בבית ספר דתי, שם הכירה את בעלה, עופר, היום בעלים של חברת תוכנה ויועץ בקרן להשקעות בתוכנות. השניים הורים לארבעה בנים ובנות, ומתגוררים בכפר סבא. "את עופר הכרתי בגיל 24 וזאת הייתה אהבה גדולה, התאהבתי בו מאוד מהר. הוא מתאים לי משום שהוא מביא איתו את העולם הגדול, את התיכון שליד האוניברסיטה (ליד"ה הירושלמי), את ההשכלה, את כל הדברים שאני לא קיבלתי ולא ידעתי, את הפתיחות והקידמה".

- הבאת על הורייך מכה כפולה בכך שמרדת בעולם החרדי, והתחתנת עם חילוני.

"הוא למד בישיבה תקופה מסוימת, אבל הוא לא מאמין בכלל באלוהים, הוא אתאיסט, ובזה אנחנו שונים. זה היה מאבק גדול בין שתי תרבויות, הוריו לא ידעו מה לעשות עם בת האדמו"רים שהגיעה אליהם, ובשביל ההורים שלי זאת הייתה קטסטרופה, אסון. עם הזמן המשפחות קיבלו אותנו. משפחתי למדה לאהוב את עופר, אבל אין ספק שהייתה זאת סערה גדולה".

- אחייך מחרימים אותך.

"יש לי חמישה אחים - אחות אחת מהציונות הדתית שהיא החברה הכי טובה שלי, אח אחד שחי באמריקה שאני בקשר עמוק אתו ושלושה אחים קטנים (שתי אחיות ואח) חרדים, שחינכו את ילדיהם שאני ומשפחתי הם השטן. אין בינינו שום קשר, יש נתק מוחלט וטוטאלי. אחיי שלא בקשר איתי לא מבינים מה אני עושה. אבי הבין בסוף ימיו מה ייעודי, שאני פותחת פתח להכיר את היהדות, ואילו אחיי סבורים שאני עושה את הדברים הכי נוראיים. הם חושבים שאני הורסת את היהדות, מנצלת את מה שלמדתי מהם כדי לפתח את הקריירה שלי".

- קורה שאת מתגעגעת לעולם החרדי?

"אני שלמה עם הבחירה שלי, ומודה לאלוהים יום יום שנתן לי כוח לעזוב את העולם החרדי. אם הייתי נשארת בעולם החרדי הייתי מתה, זה לא בשבילי. כל מה שאני עושה היום, החיים שלי והיצירה שלי, זה רק בזכות החלטתי לעזוב את העולם החרדי. יחד עם זה, אני כן מתגעגעת לשבט הגדול שמתאסף ויושב יחד בבית אחד בשבת. השבת החרדית שבה אסור לך לעשות כלום, רק לנוח, זה נקי.

"מטבעי אני אדם משפחתי, קשור ונאמן, והיה לי קשה לעזוב את העולם החרדי. כשעשיתי את הדרך החוצה לא חיכו לי עם נשיקות וחיבוקים בצד החילוני, ספגתי גם את הצדדים הקשים של החברה החילונית, של כל אחד לעצמו.

"הרבה פעמים אמרתי לעצמי כמה חבל שלא גדלתי בעולם החילוני, הייתי שמחה לגדול חופשייה ולקבל השכלה, ללכת לצבא, שזה חור שיש לי עד היום. אבל ככל שהתבגרתי והתחלתי ליצור דברים שהם חשובים, אני אומרת לעצמי כמה טוב שגדלתי בחברה החרדית וכמה טוב שעברתי את החוויות הקשות של בדידות והוקעה כי זה בנה אותי".

*** הכתבה המלאה - במגזין "ליידי גלובס" הנמכר ברשת סטימצקי