הפועל ירושלים: בירת האנרכיה

איזה מן ארגון זה הפועל ירושלים, שעוברים בו לסדר היום על אמירות מכוערות כמו אלו ששיגר שרון דרוקר על קרייג סמית? דעה

אין מאמן כדורסל אחד במקום שרון דרוקר שהיה קם בבוקר ורואה את הריאיון שנתן קרייג סמית ב"מעריב" ונשאר אדיש. במקום עבודה נורמלי סמית' חוטף קנס כואב מאוד על התבטאויות כאלו כנגד המאמן ("למה הוא הביא אותי אם הוא לא יודע להשתמש בי?"). בקבוצת כדורסל מסודרת גם לשלוח שחקן לארוז פקלאות ולשגר אותו במטוס הראשון היה צעד מובן לגמרי. אבל הפועל ירושלים היא מזמן לא קבוצת כדורסל מסודרת. רק במקום שמתנהל על גבול האנרכיה, המאמן מרשה לעצמו לתפוס את המיקרופון הראשון (רדיו ירושלים) ולהגיד על שחקן שלו דברים שגם בשיחת אוף רקורד יכולים לגרום לבנאדם ששומע מהצד להתכווץ ("עכשיו ניראה טוב יותר, ברגע שאתה מרחיק את הגידול, את הרוע, אז ניראה יותר טוב", ושמה שסמית עשה "זה כמו שהחייל הראשי יורה במפקד שלו ויורה בחברים שלו").

אני לא יודע איזה ארגון נורמלי מאפשר התכתשות כזאת בין עובדים שלו. תחשבו לרגע על הארגון שאתם עובדים בו. יש הנהלה, יש דירקטוריון אבל הם אוויר. העובדים הכי בכירים מנהלים קרבות רחוב מכוערים לעיני מאות אלפי אנשים כאילו הם מנהלים ביניהם שיחת טלפון פרטית. איך יודעים שהפועל ירושלים מתנהלת כמו אנרכיה? תמצאו בנאדם אחד שמוכן לחתום על זה שדרוקר, אם היה מאמן מכבי ת"א, למשל, היה מעז לצאת ככה על שחקן שלו.

הבעיה היא לא רק בתרבות הארגונית של הפועל ירושלים. אלא קודם כל בטיפול במסרים מילוליים בכלל: את המנכ"ל אמיר הוכפלד הדיחו לפני כמה חודשים בגלל שהיה איזשהו חשד לכאורה, לטענת אנשי ירושלים, לאי סדרים כספיים. אבל אמירות מילוליות חמורות מאוד כמו אלו של דרוקר נתפסות כמשהו שאפשר לעבור עליו לסדר היום. למה? בדירקטוריון הפועל ירושלים היה מי שאמר לי השבוע שאפשר להבין באיזשהו מקום את דרוקר, כי "קרייג סמית הוא בסך הכל אורח לרגע". תקראו לזה אורח לרגע. ובמלים אחרות תקראו לזה שחקן זר.

התרבות שלנו להתעמר בשחקנים שמגיעים לכאן לעשות את עבודתם, ממש כמו שחקן ישראלי, היא עובדה קיימת. היא נמצאת בכל מקום: זה מתחיל בחוסר הרצון של הנהלות להעניש מאמנים על התבטאויות כאלו. זה נמשך בעובדה שאין שום בעיה להחתים את השחקנים הזרים הללו על חוזים לחודש ואם יהיה טוב יקבל עוד חודש (מכירים שחקן ישראלי שמוכן יהיה לחתום על חוזה לחודש?); וכמובן בעובדה שרק שחקנים זרים מחליפים, הם הבעיה, כמה פעמים שמעתם על קבוצה שהחליפה את הסגל הישראלי שלה?

וזה נמשך הלאה והלאה: למשל, לא צריך להיות חוקר תקשורת כדי לראות את הפרשנות בכדורגל שמובלת על-ידי שלמה שרף, וההטיה הלא-רצונית הקיימת אצלו בביקורת על פעולה של שחקן זר לעומת שחקן מקומי (שהיא בדרך כלל רק גרסה מעודנת יותר לאמירת ה"הייתי שם אותו בכלוב ושולח אותו לניגריה" מ-2007, על איביזיטו אוגבונה מהפועל ת"א).

צרו איתנו קשר *5988