עבדתם בפסח? שימו לב

חג הפסח נגמר, והעובדים מתחילים להעלות שאלות: כמה ימי חופשה מגיעים בשנה? מהי חופשה מרוכזת? האם בעבודה בימי חג זכאי העובד לזכויות נוספות?

בואו נעשה סדר בדברים:

ימי חופשה

חוק חופשה שנתית הוא מקור הזכות של העובדים לחופשה. על-פי החוק, לכל עובד מגיעה חופשה שנתית מדי שנה. החופשה יכולה להיות ברציפות - או באופן לא רצוף, בהסכמת הצדדים (המעסיק והעובד).

על כל עובד לנצל את כל ימי החופשה שלו בכל שנת עבודה, היות שהיא אינה ניתנת לצבירה על-פי החוק.

ימי החופשה אינם כוללים ימים ותקופות אחרות בהן נעדר העובד, כגון: ימי חג שאין עובדים בהם על-פי חוק, תאונה, מחלה, שביתה, אבל, לידה ומילואים - אלא אם נכתב אחרת בצו הרחבה או בהסכם קיבוצי.

המעביד חייב לשלם לעובד בעד ימי החופשה דמי חופשה בסכום השווה לשכרו הרגיל, כלומר שווי של יום עבודה עבור כל יום חופשה. מועד התשלום יהיה באותו החודש בו יצא העובד לחופשה.

חופשה מרוכזת

ישנם מקומות עבודה בהם המעסיק שולח את העובדים לחופשה מרוכזת, למשל בחול המועד פסח או בחול המועד סוכות, כיוון שלא משתלם לו מבחינה כלכלית להעסיק אותם בתקופות אלה.

המעביד מורשה לפעול כך בהסכמת העובד בלבד, או בהסכמת ועד העובדים באם קיים כזה במקום העבודה.

על-פי דיני העבודה, חל איסור על המעסיק להורות על יציאה לחופשה מרוכזת במקום עבודה שבו לא הוסכם על יציאה לחופשה מרוכזת, והחופשה נכפית במפתיע על העובד. כך גם כאשר לעובד אין מספיק ימי צבירה, דבר הגורם לצבירת יתרה שלילית ופוגע בעובד שלא ציפה לכך.

כלומר: מעסיק רשאי להוציא את עובדיו לחופשה מרוכזת בחול המועד - בתנאי שלעובד עומדת יתרת ימי חופשה צבורה כמניין ימי החופשה בפועל.

באם לעובד לא נותר יתר יתרת חופשה, ובכל זאת הוא מסכים לצאת חופשה במסגרת החופשה המרוכזת, בעצם הוא מסכים לצאת לחופשה ללא תשלום.

לחופשה כזאת ישנן השלכות, ולעובד חשוב לזכור כי אם הוא מסכים לחופשה ללא תשלום, אזי בתקופת חופשה ללא תשלום הוא אינו זכאי לתשלום זכויות סוציאליות שמגיעות לו באופן רגיל, כגון: פנסיה, חגים, הבראה וכו'. בנוסף, חופשה ללא תשלום לא נחשבת לצבירת זכויות התלויות בוותק כגון: פיצויי פיטורים.

ימי חג

ימי חג, כאמור, אינם נחשבים כיום לחופשה. על-פי צו ההרחבה (החל על כל העובדים אלא אם נקבע אחרת בצו הרחבה או הסכם קיבוצי אחר) בעניין ימי חג, על המעביד לשלם לעובד בגין שני ימי ראש השנה, יום הכיפורים, שני ימי סוכות, שני ימי פסח, חג השבועות ויום העצמאות.

לגבי עובדים שאינם יהודים, בסעיף 18א לפקודת סדרי השלטון והמשפט נקבע כי יראו כמנוחה שבועית או את מועדי ישראל או את חגי עדתו, הכול לפי המקובל.

צו ההרחבה בא לקראת עובדים שהם עובדים יומיים/ שעתיים, אשר ימי החג מונעים מהם לעבוד, ועל כן הם זכאים לקבל שכר עבור אותו יום חג בו לא עבדו, ובלבד שלא נעדרו מעבודתם יום לפני ויום אחרי. תשלום שווי יום חג הוא שווי יום עבודה רגיל.

כאן כדאי לציין כי צו ההרחבה חל על מרבית הענפים במשק אך לא על כולם (למשל: תעשייה, חקלאות, בנקאות, שמירה, ניקיון, אלקטרוניקה ועוד).

אם העובד עובד בימי החג, לא ישולם לו שווי יום חג, אלא ישולם לו שכר כאילו היה עובד בימי שבת, דהיינו 150%. זאת למעט יום כיפור, בו על המעביד לשלם 200%.

עובדים במשכורת גלובלית אינם זכאים לתשלום ימי החג, היות שמשכורתם כוללת את ימי החג. עם זאת, המעביד אינו יכול לקזז את ימי החג בהם נעדר העובד מן העבודה.

* האמור אינו תחליף לייעוץ משפטי.

הכותבות הן ממשרד עורכי הדין לנציאנו, בועז, פרייז.