נאור: לאפשר להרכב מורחב לפתוח מחדש את כל הסוגיות בתיק

מחלוקת בין נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, למשנה לנשיא והמיועדת לרשת את מקומו בתוך שנתיים, מרים נאור, בשאלת חופש הפעולה של הרכבים מורחבים בבית המשפט העליון.

חילוקי הדעות התגלעו בין השניים במסגרת פסק דין שניתן באחרונה בשאלת מניין תקופת ההתיישנות בתביעות פיצויים על הפקעות מקרקעין - פסק דין שניתן בהליך של דיון נוסף בהרכב 7 שופטים, בעקבות פסק דין קודם שניתן בעליון בסוגיה זו בהרכב 3 שופטים ב-2006.

שוב התברר כי בעוד גרוניס נוקט גישה פורמליסטית, המצמצמת את מרחב ההתדיינות בהליכי דיון נוסף - נאור מבקשת לאפשר להרכבים מורחבים לפתוח מחדש את כלל הסוגיות המשפטיות בתיק.

מדובר בדיון נוסף בשאלת מירוץ ההתיישנות על תביעות פיצויים על הפקעת מקרקעין בידי רשות ציבורית. פסק הדין המקורי ניתן בבית המשפט המחוזי בתל-אביב ב-2003, ופסק הדין בערעור ניתן בעליון בהרכב של 3 שופטים ב-2006.

השופטים מישאל חשין, אשר גרוניס ועדנה ארבל הסכימו באותו פסק דין כי חוק ההתיישנות חל על תביעות שכאלה, אך נחלקו בדעותיהם בשאלה מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות. בסופו של דבר קבעו: "משנתפצלו דעותינו כפי שנתפצלו, ובתיתנו דעתנו לחשיבות הסוגיה שביקשנו להכריע בה, אנו מחליטים על עריכתו של דיון נוסף".

אלא שההרכב המורחב היה צריך להכריע, מלבד בשאלה המהותית בתחום דיני המקרקעין, גם בסוגיה נוספת, המשליכה על אופי הדיונים בהרכבים מורחבים בבית המשפט העליון: האם בסמכות ההרכב המורחב לדון אך ורק בסוגיה שבה "נתפצלו דעותיהם" של 3 השופטים, דהיינו בשאלת מועד תחילת מירוץ ההתיישנות - או גם בסוגיה שבה הכריעו פה-אחד, דהיינו בשאלה האם חוק ההתיישנות חל על תביעות פיצויים על הפקעה.

לנושא זה יש חשיבות ביחס ליכולתו של הרכב בדיון נוסף לחשוב מחדש על כלל הנושאים המצויים במסגרת תיק משפטי תקדימי, שהדיון בו הגיע להרכב מורחב.

הגישה השמרנית של גרוניס

כצפוי, הנשיא גרוניס נוקט גישה שמרנית ומצמצמת בשאלה זו. "בשאלת תחולת חוק ההתיישנות על תביעות לפיצויי הפקעה לא הייתה כל מחלוקת בין שופטי המותב", כתב גרוניס. "לפיכך נועד הדיון הנוסף להכריע בשאלה שבה נתפצלו דעותיהם של חברי המותב, והיא - מועד תחילת מירוץ ההתיישנות. דיון נוסף זה לא נועד לפתוח מחדש את שאלת עצם תחולתו של חוק ההתיישנות על תביעות לפיצויי הפקעה".

גרוניס מתבסס על נוסח הסעיף הרלוונטי בחוק בתי המשפט, שלפיו בהחלטה לערוך דיון נוסף "רשאי בית המשפט או השופט לקבוע את הבעיה שתעמוד לדיון נוסף, ומשעשה כן, לא יקוים הדיון הנוסף אלא באותה בעיה".

לדברי גרוניס, "במקרה זה ניתנה ההחלטה על הדיון הנוסף. מכאן שאין לחרוג מגדר הסוגיה שהועמדה לדיון נוסף לפנינו".

עם זאת, לדבריו, "איני פוסל את האפשרות שבמקרים חריגים ונדירים, ובמיוחד כאשר עסקינן בהליכים פליליים, יראה בית המשפט, שלפניו מתקיים הליך הדיון הנוסף, לחרוג מהמסגרת שהותוותה בהחלטה על קיום הדיון הנוסף. מכל מקום, המקרה שלפנינו אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים ונדירים המצדיקים סטייה מהמסגרת שנקבעה להליך הדיון הנוסף".

הגישה הליברלית של נאור

נאור מציגה גישה ליברלית ופתוחה יותר מזו של גרוניס. "איני סבורה כי ההחלטה בדבר עריכתו של דיון נוסף ביקשה לצמצם עצמה לסוגיה בה נתפצלו דעות השופטים", היא כתבה. "מנוסח הביטוי 'משנתפצלו דעותינו' לא ניתן להסיק מגבלה המחייבת את צמצום הדיון הנוסף דווקא לבעיה של מועד תחילתו של מירוץ ההתיישנות. הדיון הנוסף נועד, בסופו של דבר, להביא לתוצאה המשפטית הנכונה באותו עניין שהועמד לדיון נוסף. לדעתי, משהעלו הצדדים העלו מכלול טענותיהם, אין זה ראוי ואין זה צודק שלא נאמר דברנו גם לגוף העניין".

לא כל 7שופטי ההרכב המורחב הביעו את עמדתם בסוגיה הדיונית שעמדה במחלוקת בין גרוניס לנאור. ואולם, מי שבכל זאת טרחה וצידדה בגישתו המצמצמת של גרוניס, שלפיה על שופטי ההרכב המורחב לדון אך ורק באותו נושא שבו "נתפצלו דעותיהם" של שופטי ההרכב המקורי, היא השופטת אסתר חיות - שגם היא מיועדת להתמנות לנשיאת העליון, בהתאם לעקרון הסניוריטי, בשנת 2017.

"נראה כי ההחלטה בדבר עריכתו של דיון נוסף ביקשה לצמצם עצמה לסוגיה שבה נתפצלו דעות השופטים", כתבה חיות.

נראה כי גם הנשיאה העתידית, שתכהן על-פי הצפוי אחרי נאור, מחזיקה בגישתו של הנשיא המכהן גרוניס - לפחות בתחום הדיוני. (דנ"א 1595/06).

עיריית פתח-תקווה יוצגה בידי עו"ד רונית אלפר ממשרד פריש שפרבר ריינהרץ ושות'.

מירוץ ההתיישנות בתביעות פיצוי על הפקעה: חלון הזדמנויות של 3 שנים

חוק ההתיישנות חל על תביעות פיצויים על הפקעת מקרקעין, ומירוץ ההתיישנות מתחיל לכל המאוחר במועד שבו תפסה הרשות הציבורית את החזקה במקרקעין המופקעים. עם זאת, נוכח אי-הבהירות ששררה עד עתה בשאלת ההתיישנות, לא תחול ההתיישנות על תביעות המתנהלות בבתי המשפט כעת ביחס להפקעות שאירעו בעבר, ובנוסף תותר הגשת תביעות במשך 3 שנים נוספות על הפקעות ישנות - וטענת התיישנות לא תחול בהן.

כך קבע, ברוב של 5 שופטים כנגד שתיים, ההרכב המורחב של עליון, בשאלת מועד תחילת מירוץ ההתיישנות על תביעות פיצויים על הפקעת מקרקעין, שבהן לא שילשה הרשות הציבורית את סכום הפיצוי.

עם זאת, השופטים קבעו כי בניגוד לשאלת ההתיישנות - שהושעתה לפי שעה על תביעות קיימות ועל תביעות שיוגשו ב-3 השנים הקרובות, עד מארס 2016 - אין מניעה מצד רשויות ציבוריות הנתבעות להעלות טענת שיהוי בהגשת התביעה.

דעת הרוב נקבעה על-ידי השופטים אשר גרוניס, סלים ג'ובראן, אסתר חיות, חנן מלצר ועוזי פוגלמן. השופטת עדנה ארבל נותרה בדעתה כי מירוץ ההתיישנות חל רק במועד שבו מומשה מטרתה של ההפקעה, ואילו השופטת מרים נאור קבעה כי ההתיישנות כלל אינה חלה.

פסק הדין ניתן בתביעה שהגיש ב-2002 עזבונו של אדוארד ארידור נגד עיריית פתח-תקווה, בגין הפקעה שנעשתה ב-1962. שופטת המחוזי הילה גרסטל דחתה את התביעה ב-2003 מטעמי התיישנות.

בפסק הדין בערעור, שניתן בעליון ב-2006, נקבע כי ההתיישנות אכן חלה, אך דעות השופטים התפצלו בשאלה מתי מתחיל מירוץ ההתיישנות - האם במועד שבו סירבה הרשות לדרישת הפיצוי, כפי שסבר מישאל חשין; במועד תפיסת החזקה במקרקעין בידי הרשות, כפי שסבר גרוניס; או במועד שבו מומשה המטרה הציבורית שבהפקעה, כפי שסברה ארבל. כעת התקבלה עמדתו המצמצמת של גרוניס כהלכה המחייבת.

פרשנות: נאור צועדת לעבר הצד האקטיביסטי

כל נשיא של בית המשפט העליון, יהא זה ענק משפט כאהרן ברק או נשיא אפור כאשר גרוניס, משרה מאופיו על בית המשפט העליון בראשותו, ועל מערכת המשפט בכללה.

רוח המפקד של גרוניס מנשבת כיום במסדרונות קומת השופטים בהיכל השיש בבית המשפט העליון, אך לא עוד זמן רב. בעוד פחות משנתיים הוא עתיד לפנות את מקומו לשופטת מרים נאור, ההולכת ומסתמנת כנשיאה עתידית ליברלית הרבה יותר - הן מגרוניס והן מהדימוי שיצרה לעצמה בשנותיה הראשונות בבית המשפט העליון, אז שימשה אב-טיפוס לשופט שמרן.

בשורה של פסיקות מוכיחה השופטת נאור כי היא צועדת לעבר הצד האקטיביסטי של המטוטלת, וזאת הן בתחום זכויות האדם, הן בסוגיות משפטיות מהותיות והן בתחום סדרי הדין.

המחלוקת הנוכחית בינה לבין הנשיא גרוניס מתמקדת לכאורה בשאלה פרוצדורלית שולית - מהו היקף הדיון המחודש המותר להרכבים מורכבים במסגרת דיון נוסף - אך למעשה היא עשויה להשפיע על האופן שבו מתגבשות ומתהפכות הלכות משפטיות עקרוניות בשורת תחומי משפט.

גרוניס, כמו אביו הרוחני השופט שלמה לוין, הוא חסיד הפרוצדורה הנוקשה. אם להרכב המורחב אין סמכות לדון בשאלה מסוימת, הדבר יימנע ממנו בלא קשר לשאלה אם נעשה צדק במקרה קונקרטי. החריג שקבע גרוניס בדבר "מקרים חריגים ונדירים" הוא מס-שפתיים בלבד, שלעולם אינו מתממש.

לעומתו, מציגה נאור גישה גמישה יותר, הערה לא רק למגבלות הפרוצדורה, אלא גם לעשיית הצדק, למידת הפגיעה בזכויות אדם ולתוצאה המשפטית הנדרשת, ברוח תקופת נשיאותה של דורית ביניש.