אוגוסטוס, ג'ון וויליאמס

הסופר * אמריקני, חי בין השנים 1922-1994. חיבר שלושה רומנים, ובהם "סטונר".

הספר * קיסרים עלולים להניח לזיכרונם לשקר אפילו ביתר נכונות ממשוררים והיסטוריונים, אומר אוגוסטוס בתחילת הספר, בתקופה שבה עוד היה "רק" גאיוס אוקטביוס, אחיינו של יוליוס קיסר. ומה שהוא אמר (או לא אמר, הספר אינו מציג אמת היסטורית) בימים ההם, נכון גם לגבי המנהיגים שלנו. בכלל, אפשר ללמוד הרבה מחוכמת המנהיגות הקדומה, זו שהתרקמה עוד לפני הספירה. אמנם במקרה דנן היא עברה בירושה, אבל לא בקלות: היה עליה להיקנות בקרבות רבים.

הספר כתוב כחליפות מכתבים שנכתבו בתקופות שונות, על ידי כל הדמויות הבכירות ברומא של אותם ימים. הנה כמה תובנות העולות מהם: זהירות מוגזמת עלולה להוביל למוות בדיוק כמו פזיזות מוקדמת; תמיד יש לדבר לא רק על הפעולה, אלא גם על מטרתה: מה בעצם רוצים להשיג; חשוב לקנות כוח בלי להראות שרוצים כוח; ואולי החשוב מכל: גם ברגע הקשה ביותר, להיראות כאילו אתה חסר כל דאגה.

שורה לזכור * "כשהיצרים מתלהטים, באהבה או במלחמה, אין מנוס מהפרזה" (עמ' 90).

שורה תחתונה * לקרוא, ולנסוע לפורום של רומא.

ציידי הראשים, יו נסבו

בבל, 322 עמ'

הסופר * נורבגי, יליד 1960. בעל תואר ראשון בכלכלה. פרסם 10 ספרים, ובמקביל מוביל להקת רוק.

הספר * אחרי שכתב תשעה ספרים בסדרת המפקח הארי הולה, יו נסבו החליט לשנות מעט את קווי העלילה, אם כי נשאר בגזרת המתח החביבה עליו. הפעם הגיבור שלו, רוגר בראון, הוא צייד ראשים שתפקידו לזהות את המנהיגים העסקיים של אוסלו, לפי רשימת פרמטרים ברורה. למשל: שלא יחטפו התקף לב בעלייה הראשונה, שידעו לאלתר ולנווט במצבים של תוהו ובוהו, שיפגינו עמידות ועקשנות, ושיעמדו במבחן האמינות ע"ש אינבאו, רייד ובאקלי ("סכין מנתחים בעולם של פטפוטים פסיכולוגיים מעורפלים").

בשעות הפנאי שלו מכהן בראון כגנב יצירות אמנות - הדרך שלו לממן את שאיפותיה העסקיות של אשתו, שכל קשר בינן לבין היתכנות כלכלית מקרי בהחלט. כשהיא מכירה לו לקוח המתאים לשתי המטרות, כלומר הוא יכול לעמוד בראש חברה גדולה וגם יש לו בבית ציור נדיר של רובנס, העניינים מתחילים להסתבך - בדיוק כמו שאפשר לדמיין.

שורה לזכור * "אין דבר הגורם לגבר לגדול מעבר לקומתו הגופנית יותר מדברי אהבה של אישה" (עמ' 96).

שורה תחתונה * תפסתי ראש טוב.

איסטנבול, אורהאן פאמוק

כנרת זמורה ביתן, 392 עמ'

הסופר * בכיר הסופרים הטורקים, זוכה פרס נובל לספרות. יליד 1952, פרסם שמונה רומנים.

הספר * מה הפך את אורהאן פאמוק למנהיג התרבותי של טורקיה? התשובה טמונה בשורשים, וב"איסטנבול" הוא מחבר בין סיפורו האישי לבין סיפורה של אחת הערים הגדולות בהיסטוריה, בצורה מרתקת. כבר בהתחלה פונה פאמוק אל הקורא בבקשה: "שים לב, הקפד בקריאה. אני אתן לך יושר, ואתה תחזיר לי חמלה". רוצה לומר, יותר מדי פעמים סופר הסיפור הלא נכון, הלא אותנטי, הלא מעמיק. אבל לו יש יתרון: מצד אחד, יליד העיר וגדל בה, ומצד שני, רגיל להסתכל עליה בעיניו של זר, כהגנה מפני לאומנות צרת אופק.

בכל פרק הקורא צולל אל הרחובות, הריחות, הצלילים, ההשתקפויות באור הירח, אך לא מקבל אישור להתחבר לרומנטיקה המערבית. פאמוק אינו שוגה בחלומות, וחשוב לו שכל קוראיו יישארו מפוכחים אף הם: "הכול באיסטנבול גמור רק למחצה, והדבר משווה לעיר אווירה של חסר ותבוסה. היא מדברת יותר משהיא עושה" (עמ' 338).

שורה לזכור * "ההבדל בין אדם שאוהב לדמיין את עצמו כנפוליאון לבין אדם שחושב שהוא נפוליאון הוא ההבדל בין אדם מאושר, בעל דמיון מפותח, לבין אדם אומלל שסובל מסכיזופרניה" (עמ' 32).

שורה תחתונה * תחליף לביקור, עד שהעניינים עם ארדואן יירגעו.

עתיד.

אין יותר מקום לפטרונות. מארק אש היה מנכ"ל של חברת אוטובוסים ציבורית. כשהוא הגיע אליה, היא הייתה במצב כלכלי קטסטרופלי. העובדים התייחסו אליו כאל השחצן עם החליפה, ומהעמדה הזו הוא היה צריך לרתום אותם לרפורמה רצינית. זה לא היה קל, אבל הוא עשה את זה: בלי פיטורים, ועם רווחים מרשימים. את הסיפור שלו פרסם בספר "מצוינות" - שינוי התרבות הארגונית להשגת תוצאות מהפכניות (הוצאת מטר).

מנהיגות אינה יכולה להיות תחרות פופולריות, הוא טוען. כדי לחולל שינוי יש לנהוג בעקשנות תקיפה כלפי המתנגדים. אולי לא כולם יאהבו אותך באותו רגע, אבל אתה חייב לעמוד איתן ויציב. כשיש לך חדשות רעות, הצג אותן בשקיפות שאינה נופלת מזו של החדשות הטובות. למה? כי זה יוצר אמינות ומעורר השראה. עידן המנהיגות האנוכית והרודנית חלף ואיננו, הוא קובע. אין יותר מקום לפטרונות, הפורמליות בוטלה. עידן חדש.