סכסוך אומריקס והמדינה על זכויות הדבק הביולוגי בדרך לגישור

סכסוך מאות המיליונים שבין המדינה לבין חברת התרופות אומריקס, סביב הזכויות בתכשיר הדבק הביולוגי למניעת דימומים (קרישה) של החברה, בדרך להליך גישור.

בדיון שהתקיים היום (ב') בתביעה בסך חצי מיליארד שקל שהגישה המדינה נגד אומריקס, נגד החברות הקשורות אליה בארה"ב ובבלגיה ונגד רוברט טאוב, מייסד אומריקס, המליץ שופט בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ד"ר עמירם בנימיני, לצדדים לפנות להליך גישור לפתרון הסכסוך ביניהם. פרקליטי הצדדים הודיעו לבית המשפט כי בכוונתם לקבל את המלצת בית המשפט לפנות להליך גישור.

בית המשפט גם קיבל היום מספר החלטות חשובות באשר לאופן ניהול התביעה (במקרה והליך הגישור ייכשל).

השופט דחה את בקשת המדינה להוציא את תצהירי חברת ג'ונסון אנד ג'ונסון מהתיק, תוך שקבע כי "לשאלה האם החברה ידעה בעת רכישת אומריקס כי קיימת בעיה מבחינת הבעלות בפטנטים הנוגעים לדבק הביולוגי, עשויה להיות בעלת חשיבות - אם לא לעילות התביעה, אז לפחות לסעדים שייפסקו".

כמו כן דחה השופט את בקשת הנתבעים לחייב את המדינה להמציא בפניהם את כל הודעות הרופאים על אמצאות שירות של רופאים בבתי-חולים ממשלתיים בין השנים 1987-2000.

"מדובר בחומר סודי שכולל סודות מסחריים, וייתכן כי מדובר בהיקף גדול מאוד", כתב השופט.

עוד נקבע היום כי פרופ' ירון זליכה, החשב הכללי במשרד האוצר לשעבר, יזומן להעיד במשפט.

התביעה בסך חצי מיליארד שקל נגד אומריקס וטאוב הוגשה על-ידי מדינת ישראל בדצמבר 2009, בטענה כי גזלו את זכויות המדינה בתכשיר הדבק הביולוגי. אומריקס נמכרה בדצמבר 2008 לקונצרן ג'ונסון אנד ג'ונסון תמורת 438 מיליון דולר, אך המדינה לא צירפה את ג'ונסון אנד ג'ונסון כנתבעת.

לטענת המדינה, התכשיר לעידוד ריפוי מהיר בניתוח או פציעה הומצא על-ידי עובד המדינה, פרופ' אוריאל מרטינוביץ' מהמרכז הרפואי שיבא בתל-השומר, ולכן הזכויות עליו שייכות לה.

באמצעות עורכי הדין משה בלטר, אהוד גוט, לימור סובול ורענן בר-זוהר ממשרד בלטר-גוט-אלוני ושות', מכחישה אומריקס את טענות המדינה כי מוצר הדבק הביולוגי שלה מבוססים על רעיונותיו החדשניים של פרופ' מרטינוביץ'.

לטענת הנתבעים, "רשויות הפטנטים באירופה ובארצות-הברית (כמו גם במדינות נוספות) קבעו כבר לפני למעלה מעשור כי הרעיונות אותן המדינה מייחסת למרטינוביץ' אינם חדשניים ואינם אמצאתיים, אלא כלולים כבר בפטנטים קודמים".

מאבק רחב

הסכסוך בין אומריקס ומדינת ישראל הוא חלק ממאבק רחב יותר של המדינה לקבל חלק מן ההכנסות של חברות סטארט-אפ, שהפטנטים שלהם הומצאו על-ידי עובדי מוסדות ממשלתיים.
במקביל לתביעה נגד אומריקס, תבעה המדינה גם את חברת Goji שייסד פרופ' שלמה בן-חיים, על כך שהפטנטים שלה הומצאו על-ידי עובד מכון וולקני. כמו כן הגיעה להסדר מקדים ללא תביעה עם מייסד חברת וונטור, פרופ' אהוד שוומנטל, במסגרתו העביר שוומנטל כשליש מחלקו באקזיט של וונטור (שהיקפו הכולל היה כ-350 מיליון דולר) לידי המדינה.

ככל הנראה נחתמו הסכמים נוספים מאחורי הקלעים, ובמשרד החשכ"ל אף מונה בעבר בעל תפקיד שאחראי על איתור החברות שמבוססות על המצאות שנגזלו לכאורה, כדי להחזיר למדינה את חלקה.

תחום אפור

מקור התביעות הוא בכך שעד לפני כמה שנים נחשב תחום הקניין הרוחני של עובדי מוסדות ממשלתיים לתחום אפור. לפני כשנתיים פורסמו הנחיות מסודרות של החשכ"ל לגבי מסחור קניין רוחני של בתי-החולים, ולפיהן, כפי שגורס גם החוק, חלק מן ההמצאות של עובד בחברה ממשלתית שייכות למדינה, גם אם אותו העובד המציא אותן בזמנו החופשי ולא תוך שימוש ישיר במשאבי המדינה למחקריו.

לפני כן היה מדובר בתחום אפור. כיוון שבתי-החולים בעצמם לא עשו עד לאחרונה מאמצים משמעותיים למסחור הקניין הרוחני שנוצר אצלם, וכיוון שלא הייתה מדיניות ברורה של תגמול הממציא עבור המצאות אלה - רוב הרופאים והחוקרים במכוני המחקר הממשלתיים העדיפו להתעלם מזכויות הקניין הרוחני של המוסדות, או לפרש את החוק כאילו ההמצאות הן שלהם כל עוד הם לא המציאו אותן ממש בתוך גבולות המכון הממשלתי תוך שימוש במשאביו. רובם אף לא טרחו להודיע למדינה כי המציאו המצאה.

המצוד של המדינה אחרי הקניין הרוחני ה"אבוד" מצד אחד מחזיר למדינה את זכויותיה על-פי חוק, אולם יש בו גם בעייתיות. מכוני המחקר ובתי-החולים לא תרמו במיוחד להקמה של החברות הללו, והעובדה שהמדינה מגיעה זמן רב אחרי מעשה רק אל החברות המצליחות ובדרך-כלל רגע לפני שהן עומדות לפני עסקה, כלומר כשהן נמצאות במצב רגיש, ומחפשת לסגור איתן דיל - נותנת תחושה מסוימת של סחטנות.

כמו כן, העובדה כי סביב רוב החברות שהוקמו בעבר והועסקו בהן עובדים של מכוני מחקר ובתי-חולים ממשלתיים כלשהם, מרחפת סכנה כי פתאום "תצוץ" המדינה ותבקש את חלקה, בין אם באופן מוצדק או לא, ותגרור את החברה למשפט - יוצרת אי-ודאות סביב פעילות החברות ועלולה להרתיע משקיעים פוטנציאליים.

לגבי חברות המוקמות היום המצב פשוט יותר, כי הבעלות על הקניין הרוחני הוגדרה על-ידי תקנות החשכ"ל, וכן כי בתי-החולים והמכונים מעורבים יותר בניהול הקניין הרוחני של עובדיהן כבר מרגע המצאתו.