כן, הפופוליזם מסוכן

א.

היה קצת מצחיק, אבל ממש קצת, לשמוע את ראש הממשלה מכריז השבוע שלא יישטף בגלי הפופוליזם. הרי תחת הערך פופוליזם במילון יש תמונה שלו במכנסי ברמודה, גולש על הגלים האלה בדיוק. הרבה פחות מצחיק היה לשמוע את יוג'ין קנדל, יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה, מכריז (גם זה קרה השבוע) ש"האיום הגדול על הכלכלה והדמוקרטיה הוא הדיון הציבורי בנושאים כלכליים" וש"ירדנו לתחתית המדרגה ברמת הדיון שלנו".

האמירה של קנדל משקפת הלך-רוח מוכר אצל רוב היושבים במגדלי השן למיניהם - הם לא אוהבים שמתערבים להם בביזנס. היה להם מאוד נוח להתנהל במשך שנים ארוכות מאחורי מסך של עניינים כלכליים מסובכים ולהתעלל בנו. זה גם מקומם עד מאוד לשמוע אותו ואת אחרים מבקרים את הציבור ומזלזלים בו. אנחנו הרי אלה שהם אמורים לעבוד בשבילם. מה גם שהפוסל במומו פוסל - רמת הדיון בחלונות הגבוהים הנ"ל לא גבוהה משמעותית מהשיחה המתנהלת ברחוב, ודברי קנדל מעידים על כך בעצמם. כל אחד מגדיר את הדעה המנוגדת לו כסכנה לדמוקרטיה ואת עצמו כקדוש הפטרון שלה.

אבל בכל דבר, כידוע, יש גרעין של אמת. וקנדל, כמו נתניהו ואחרים, גם צודקים בדבריהם. השיח על יצוא הגז מעיד על כך בדיוק.

ב. בעצם אנחנו חוזים פה בתופעה מעניינת למדי: השיח הישן של שמאל-ימין פשוט שעתק את עצמו והוא מופיע שוב בדיבור על הגז. רק צריך להחליף את המונחים: מתנחלים, כיבוש, פלסטינים ושטחי C הוחלפו בטייקונים, מאגרים, יצוא ו-BCM; במקום "הכיבוש משחית" - "עצמאות אנרגטית". אבל האמוציות פחות או יותר אותן אמוציות, וכך גם השנאה בין הצדדים הנצים. במקום "בוגד" - פופוליסט. במקום "פשיסט" - משרת של ההון.

והאמת, לא ברור למה. מרוב דיבורים וצעקות כולנו נוטים לשכוח שהגז הזה - שיש המכנים אותו "נס" ויש המכנים אותו "מתנה" (כאילו הוא זינק פתאום, מרצונו החופשי, מקרקעית הים בלי שחיפשו אותו ארבעים שנה והשקיעו בזה מאות מיליוני דולרים) - לא יהפוך אותנו למדינה אחרת.

גם אם נזרום עם המספרים הכי מופרכים שנזרקו לאוויר - 600 מיליארד שקל בשני עשורים (מה שהמתנגדים ליצוא טוענים שיהיה ההפסד "שלנו"), הרי שלא מדובר בסכומים שיהפכו אותנו לדובאי ו/או יספקו לנו עצמאות אנרגטית ו/או יהפכו אותנו למעצמה. אחלה כסף והכול, לא אומר שלא, אבל כסף ותו לא. חיינו לפני הגז ובלעדיו, נחיה גם בלעדיו ואחריו. בניגוד למה שאולי גרמו לכם להאמין, המאגרים לא יספיקו לנו לנצח, גם לא למאות שנים, גם לא למאה אחת בודדת, ואנחנו הרי עם הנצח.

רוצה לומר, יצוא הגז אינו סוגיה קיומית/מוסרית/בוערת/מדממת כמו הסכסוך הישראלי פלסטיני. זו סוגיה חשובה, ברור, אבל לטווח הארוך היא תשפיע על חיינו כאן ועל מעמדנו בעולם הרבה פחות מהגבולות, או חוסר הגבולות, שלנו. העניין הוא, וזה קצת עגום וקצת מצחיק כשחושבים על זה, שהחשוב הפך משעמם והמשעמם הפך קריטי.

ג. אבל היינו בפופוליזם. אני מקשיב לנציגי המתנגדים ליצוא, ברחוב ובכנסת, והאמת שכאן נתניהו קצת צודק. יחימוביץ' מכריזה על "מיצג מביש של כניעה", בעוד האמת הפוכה. ודב חנין (שהצבעתי לו) מכריז על "מחטף מביש", בעוד העובדות מדברות אחרת. אני לא רואה כניעה ואני לא רואה מחטף, ואף אחד מהם לא "מביש". מצטער, אבל אני גם לא רואה "שוד" או "גזל", ויסלחו לי האלים כולם, אבל גם לא הבחנתי ב"ביזה לאור יום".

יש החלטה - בעיניי סבירה, בעיני אחרים פחות - שמותירה לשוק הישראלי גז לשלושים שנה ומתירה לייצא 40% ממנו במיסוי גבוה, שיכניס הרבה כסף לקופה הריקה. זאת אינה החלטה "פסולה", היא לא "התקבלה במחשכים" (אגב, במחשכים או לאור יום? אנא תאמו דימויים, תודה), והיא לא יותר "הימור על עתיד ילדינו" מאשר ההקלות בבחינות הבגרות, שבקצב הזה ייבחנו בוגרי י"ב בכמה זה שתיים כפול שתיים עוד הרבה לפני שייגמר הגז, ועוד יקבלו פקטור כי מדובר בשאלה קשה שלא הייתה בבחינות המגן.

קנדל צודק בעוד דבר: "הפסקנו להאמין שמי שלא מסכים איתנו מייצג עמדה לגיטימית. אנחנו לא מקשיבים, אנחנו רק תוקפים". זה נכון. הפסקתי להבין את המתנגדים ליצוא. בעוד העמדה הבסיסית שלהם יותר מלגיטימית בעיניי, והיא אף הייתה העמדה האינסטינקטיבית שלי (עד שעשיתי את הטעות וניסיתי להבין את הסוגיה), הרי שנדמה ששום דבר לא יספק אותם. שלושים שנה? לא מספיק. 60% מס? לא טוב. מה ההצעה הנגדית? הלאמה? עשו לי טובה. מדינת ישראל לא מצליחה להניח צינור גז עלוב, אתם רוצים שהיא תחפש גז?

יודעים מה? שיגעון. נלך עם זה. הלאמנו את המאגרים כולם. ואם מחר תרצה המדינה להוציא 10 מיליארד שקל כדי לחפש עוד גז, מה יגידו? יגידו שהכסף הזה נלקח מפיהם של הזקנים והחולים. תגייס באג"ח? יגידו שזה מסכן את הפנסיות או משהו. עכשיו הם רוצים החלטה בכנסת, שזה יותר ממקובל, אבל מה יאמרו אם הכנסת תצביע נגד עמדתם? שצריך משאל עם? ואם העם יחליט שצריך יצוא? מה אז? בג"ץ? ואם בג"ץ לא יפסוק בדיוק - אבל בדיוק, עד רמת הפסיק - כמו שהם רוצים? האם גם הוא יהיה משרת נרצע של ההון ותליינה של הדמוקרטיה?

הם מוחים נגד זה שאין תוכנית אב למשק האנרגיה בישראל - וזה אכן מחדל - אבל שום תוכנית אב לא תענה על דרישותיהם. הם מוחים נגד זה שיש לוביסטים שלוחצים בעד היצוא, אבל הם בעצמם לוביסטים שלוחצים נגד היצוא - וזה בסדר גמור. אבל בחיאת.

הם דורשים לדחות את ההחלטה על היצוא בשנתיים, אולי בארבע. מה יקרה עוד שנתיים, או אולי ארבע? מה? יחימוביץ' תהיה שרת האוצר? זה לא יקרה כמו שזה לא קרה אחרי הבחירות, ואולי טוב שכך. ואם תהיה שרת האוצר, מה יהיה אז? יתאכזבו גם ממנה, זה הרי ברור. כי שום דבר לא טוב מספיק ולהתאכזב זה הכי קל וכיף.

אני כבר לא מצביע על האירוניה שאותם אנשים שעכשיו מתנגדים ליצוא יתנגדו מחר (כמו שהתנגדו בעבר) לבניית מתקן הנזלת גז בחוף מטעמי סביבה וגם לחלופה, לבניית מתקן הנזלה בים, כי זה מסוכן, ויעכבו את זרימת הגז לשוק המקומי בעוד שנתיים (נניח). אנא, חברות וחברים, מה אתם רוצים? מתי זה ייגמר?

גם אין טעם להצביע על העובדה שרוב נחרץ של המומחים בעד יצוא, או על סתירות עתידיות משעשעות כמו: מי יהיו המרוויחים הגדולים מהחלטה על אי-יצוא מוחלט (ודמיוני) של הגז? הטייקונים המקומיים שאותם כל-כך נעים לשנוא. הם הרי מחזיקים בחברות שייהנו הכי הרבה מגז מקומי זול ויתעשרו עוד יותר. אתם מעדיפים שעידן עופר או שרי אריסון יעשו יותר כסף מהגז מאשר שמסים מיצוא הגז ייכנסו לקופה ונהנה מהם כולנו?

אבל עזבו את העובדות, עובדות זה לחלשים. העיקר ש"ברוני הגז" ו"משרתי ההון" שודדים מאיתנו במחשכים ובוזזים מאיתנו באור יום. או להפך, מי עוקב.

ד. אף שתיארתי את המתנגדים ליצוא בלגלוג מסוים (כתגובה ללעג ולעלבונות שהם מטיחים במי שלא חושב כמותם, כולל בי, שהפכתי לבוגד, לשופרו של תשובה או פישמן או לכל הפחות לעבד המין של יאיר לפיד), אספר לכם שפגשתי לא מעט מאנשי הארגונים הנ"ל וביליתי שעות בחברתם ועיינתי במסמכים שכתבו. מדובר באנשים רציניים, שעשו ולמדו וחקרו. עמדתם היא יותר מלגיטימית, ובזכותם ובזכות מאבקם הלא מתפשר קיבלנו יותר ממה שרצו לתת לנו - ועל כך תודה וכל הכבוד (בלי ציניות).

ובכל זאת - לייצא. ובכל מקרה, הוויכוח היותר מעניין נמצא עוד לפנינו: הקרן לרווחי הגז. האם תיהפך לקופה הקטנה של פוליטיקאים או לבאר מים חיים עבור הדורות הבאים. הישארו עמנו.