הג'וב הגרוע בעולם: מאמן כדורסל בישראל / אודי הירש

היה משהו מעורר קנאה במרדף שניהלו הלוס אנג'לס קליפרס אחרי דוק ריברס בשבועות האחרונים. בתחילה הם ביקשו להעביר אליהם בטרייד את כוכב הבוסטון סלטיקס, קווין גארנט, ואת מאמנו, אבל כשהשחקן ירד מהפרק התברר שהם חפצים דווקא באיש על הקווים. המשא ומתן התפוצץ פעמים רבות, אבל הקבוצה השנייה של עיר המלאכים, שהבעלים שלה, דונלד סטרלינג, ידוע כקמצן פתולוגי וגם גזען לא קטן, הסכימה לוותר על בחירת דראפט בסיבוב ראשון, לפתוח את הכיס ולהעניק למאמן שהוביל את בוסטון לאליפות לפני חמש עונות 21 מיליון דולר לשלוש שנים.

אחרי העונה הטובה בתולדותיהם, הקליפרס חושבים שהדבר היחיד שהסגל המצוין שלהם זקוק לו כדי לזכות באליפות הוא מאמן איכותי. אפילו אחד המועדון המושמצים בספורט האמריקאי הבין שהעמדה החשובה ביותר בקבוצת כדורסל היא המאמן.

להבדיל אלף אלפי הבדלות, שימו לב מה מתרחש בשוק המאמנים בישראל בשבועות האחרונים. דני פרנקו, שהוביל את נתניה לעונה מצוינת, לא ימשיך בקבוצה לאחר שנדרש לקצץ באופן משמעותי בשכרו, ומחליפו רובי בלינקו נבחר גם מכיוון שדרישותיו הכלכליות היו צנועות. מאוד. פרנקו, מהמאמנים הטובים בליגה בשנים האחרונות והאיש שהוביל קבוצה בינונית של הפועל חולון לזכייה בגביע, נמצא בלי קבוצה כרגע; מכבי אשדוד, רק לפני עונה וקצת סגנית האלופה, מחתימה את נתי כהן האלמוני, שהיה היחיד שהסכים לתנאי השכר הכמעט מעליבים שהציעה - עשרת אלפים שקל נטו, לפי ההערכות; מאמן הפועל נס ציונה, נדב זילברשטיין, ינהל גם מחלקת הנוער של המועדון כדי להשלים הכנסה; ליאור ליובין, שהוביל את גלבוע/ גליל לגמר הפלייאוף רק לפני שתי עונות, זכה בתפקיד בליגת העל רק בזכות העזיבה המפתיעה של דן שמיר לצסק"א מוסקבה; בקרקס של הפועל ירושלים מנהלים נציגים שונים של קבוצות ניהול פוטנציאליות שונות משא ומתן עם מועמדים לתפקיד המאמן; בראד גרינברג, שבסך הכל זכה באליפות, עדיין לא סגור במכבי חיפה; מאמנים כמו אריק שיבק, ננו גינזבורג, מולי קצורין ואפי בירנבוים עדיין בלי קבוצה, שלא לדבר על פיני גרשון ו צביקה שרף, שדרישותיהם גדולות על הקבוצות הישראליות. מנגד, שרון דרוקר, אחרי שתי עונות מחרידות, נחטף משום מה על ידי גלבוע/ גליל בשלב מוקדם של הקיץ. כנראה זיהו שם משהו שכל אוהדי הפועל ירושלים פספסו.

התוצאה היא שהקריירה של חלק מכריע מהמאמנים הבכירים בענף הגיעה לדרך ללא מוצא. בספרד, למשל, יכול שחקן עבר גדול כפאבלו לאסו להעביר שנים ארוכות בליגות נמוכות, לצבור ניסיון ולהגיע לריאל מדריד בשל לגביעים ואליפויות.

בישראל, ירידה לליגה השנייה היא לא אפשרות סבירה, לאור משכורות הרעב שמשולמות שם, וגם הג'ובים באירופה כבר לא פתוחים לרווחה, גם לאור העובדה שמרבית הקדנציות של ישראלים ביבשת לא הסתיימו בהצלחה מסחררת - עובדה שמעט סותרת את האגדות של המאמנים המקומיים סביב יכולותיהם הכבירות.

מובן שכל השוואה בין הכדורסל הישראלי לאמריקאי לוקה בדמגוגיה. הסכומים שונים, התרבות אחרת. בכלל, גם הכדורסל האמריקאי אינו חף מבעיות בכל הנוגע למעמד המאמן. ובכל זאת, למאמן אמריקאי שמפוטר יש לאן ללכת: הוא הרוויח מיליונים, שיכולים להחזיק אותו מובטל למספר שנים; הוא יכול להפוך לשדרן ולהשתכר סכומים משמעותיים; הוא אפילו יכול לגמור את החודש אם יבלע את הרוק וייסוג לעמדת עוזר המאמן. עבור מאמן ישראלי, מחוץ לטריטוריה המוגנת של מכבי ת"א, כל אלו אינם אופציה.

זו הנקודה המשמעותית באמת. עם זאת, נקודה אחת זהה: המאמן הוא החוליה החשובה ביותר בכל ענף ספורט, בכל מדינה, בלי קשר לתנאי השכר. מאמנים מיומנים, שנהנים מביטחון כלכלי, מייצרים שחקנים טובים וכדורסל איכותי. מאמנים היסטריים, שצריכים לדאוג מהאימון הראשון לחוזה של העונה הבאה, ושיודעים שאפילו עונה טובה לא מבטיחה להם עבודה ושכר הוגן בעתיד, יעגלו פינות, יעדיפו שיטות משחק שמרניות ובחירת שחקנים נטולת מעוף, יבכרו לספק דקות לזר העצל על פני השחקן המקומי המוכשר, לא יראו את טובת המועדון והענף אלא את טובתם האישית. מאמנים מסורסים יוצרים שחקנים בינוניים, וזהו הסבר נוסף, ומשמעותי, לכך שלשחקן הישראלי המבוקש ביותר קוראים אלכס טיוס.

קצת קשה לבוא בטענות לקבוצות המקומיות, שרק רוצות לשרוד כלכלית. מנגד, כסף הוא לא הסיבה היחידה למצב המזעזע של המאמן המקומי. מכבי ת"א משפיעה באופן דרמטי על התרבות של הכדורסל הישראלי. כשיושבי הראש הישראלים ראו ששמעון מזרחי יושב על הספסל וצועק על השופטים ועל עוזר המאמן, הם הבינו שגם להם מותר. כשהם רואים את המועדון המוביל בארץ מגלגל את דייויד בלאט בזפת ונוצות, אין סיבה שינהגו אחרת.

התוצאה היא שהמאמן הוא החוליה החלשה ביותר בשרשרת של הכדורסל הישראלי. במחשבה שנייה, השרשרת הזאת נקרעה מזמן.