למה לזרוק כסף על שכירות?

אם בעל הבית לא יתגמש, השוכרים יוותרו ופשוט ילכו לקנות

היצע וביקוש אינם חזות הכל. עם כל הכבוד לביקוש למוצר יסוד כמו בגד, מעליים או דירה, ללא כסף וכוח קנייה מתאימים הם יישארו על המדף. הקונים המאוכזבים יישארו במקרה הטוב עם הבגד/הדירה הישנים, ובמקרה הרע הם ייוותרו ערומים ואפילו יישנו על הספסל בפארק.

כוח הקנייה המוגבל הוא גם הסיבה המרכזית לפער ההיסטורי והחריג שנפתח בין העלייה במחירי הדירות לעלייה בשכר הדירה מאז קיץ 2009 - שעומד על 23%. בין יולי 2007 למאי 2013 עלו מחירי הדירות בשיעור 46% נומינלי, בעוד מחירי השכירות הסתפקו בעלייה של 20% בלבד. טוב ליבם של המשכירים יכול לשמש רק סיבה משנית, אם בכלל, לאותה עלייה מינורית בשכר הדירה.

הסיבה האמיתית היא שאנחנו פשוט לא מסוגלים לשלם יותר, ושהפעם - כשמדובר בכסף עבור שכר דירה - שום בנק לא נחלץ לעזרתנו עם משכנתאות בהיקפים אדירים ובתנאים מפליגים.

על פי נתוני משרד השיכון, שכר הדירה החודשי הממוצע מסך המשכורת החודשית הממוצעת גדל משיעור 30% בשנת 2007 עד ל-38% במחצית הראשונה של 2013. 3,436 שקל עבור שכר דירה ממוצע, ממשכורת ממוצעת של 9,097 שקל. ובהפרש שנותר - 5,661 שקל - צריך להכניס תשלומים שוטפים על מזון, חינוך, בריאות, תקשורת וביגוד, לקוות שיישארו אי אלו פירורים לטובת קצת תרבות פנאי ומתנות לילדים ולהחזיק אצבעות שלא תיפול פתאום הוצאה בלתי צפויה (טיפול שיניים, שיעורים פרטיים ועוד).

אז עם כל הכבוד לתשואה הנמוכה מהשכרת דירה - 3.4% ברוטו לשכר הדירה הממוצע ממחיר דירה ממוצעת (1.22 מיליון שקל) - נראה שהשוכרים פשוט הגיעו לקצה. ואם בעל הבית בכל זאת יהיה קשוח במו"מ, ואם הוא ינסה להעלות את מחיר השכירות מעט יותר, הם יעשו מה שעשו אלפי זוגות לפניהם - ילכו ויקנו דירה.

באותם 3,500 שקל, בריבית צמודה של 3.5%, אפשר לקבל הלוואה של 770 אלף שקל. אז למה לזרוק כסף על שכירות. ורק אל תשאלו אותם מה יקרה במשך 30 שנות החזר המשכנתא, כשהריבית והמדד יגדילו אט אט את ההחזר החודשי ל-6,000 ו-7,000 שקל ויותר (תחת הנחה שמרנית של עלייה ב-2.5% בשנה).