מישהי לרוץ איתה

ייצוג הנשים בזירה המוניציפלית כיום הוא זעום: מתוך 256 רשויות מקומיות, רק חמש נשים עומדות בראש ערים או מועצות. היחידה ששומרת על מקומה במשך שנים רבות ומתמודדת על כהונה רביעית היא מרים פיירברג, מנתניה. ועוד שני נתונים בולטים ומטרידים: מתוך 3,250 חברי מועצות ברחבי הארץ, רק 376 מהם הן נשים. בשליש מכלל ה רשויות המקומיות אין כלל נשים במועצה.

"השאיפה היא להגיע ל-30 ראשות עיר ו-1,000 חברות מועצה, וזה לא נתון מופרך, כיוון שבבחירות לרשויות המקומיות המתקיימות יירשם אחוז הנשים הגבוה ביותר שהתמודדו. יש לנו את ההזדמנות להוביל מהפכה", אומרת יפעת זמיר, מנכ"לית עמותת כ"ן (כוח נשים), שמכשירה נשים לכניסה לפוליטיקה.

המתמודדות על ראשות העיר יודעות שניהול עיר משול לניהול עסק: הוא מצריך יצירת ביקושים, על מנת שכלכלת העיר לא תישען רק על עצמה. לצד העיסוק בחינוך, ברווחה ובתשתיות, הן יצטרכו לנצל את הכריזמה שלהן, להפגין מנהיגות ולייצר אטרקטיביות לעיר שיעמדו בראשה. ותמיד יהיה מי שיחכה בפינה.

"חושבים שיכופפו אותי"

עינת קליש רותם, חיפה

סטטוס: 43, נשואה ואם לשניים

מקצוע: אדריכלית, מתמחה בתכנון עירוני במרחב הציבורי.

ניסיון קודם בזירה הציבורית: מובילת המאבק נגד חשמול הרכבת בחיפה, ופתיחת העיר לים. "ביוני הופענו בוועדה לתשתיות לאומיות - שלפעילות שלה יש דימוי דורסני, והסיכוי להרוס תוכנית שלה הוא כמעט אפסי - והצלחנו לעכב את המהלך לחשמול הרכבת. בזכותנו גם יורידו את סף הקרינה בעיר".

ההחלטה להתמודד: קליש עמדה בראש סיעה א-פוליטית עצמאית, ובמהלך הקמפיין חברה למפלגת העבודה, חיבור שלא צלח. "רציתי לשתף פעולה, אך העסקנים הפוליטיים לא אפשרו לי, כל מה שמעניין אותם זו עסקנות ולא אידיאולוגיה. המאבק שלי הוא למען חיזוק המרכז העסקי - חיפה היום היא עיר ללא עיר, אין לה חיוניות, אין לה כוח כלכלי או תרבותי, אין לה אמירה, העיר מנוהלת באופן רשלני ואיבדה את זהותה. במקום להעצים את הייחוד, עסוקים פה בלייבא את תל אביב. מבזבזים כספים על 'לחם ושעשועים', על פרויקטים מגלומניים לא נחוצים".

המחיר: "אני מוותרת על קריירה מפוארת, משרד עם פרויקטים מרשימים וגדולים, עבודה מול משרד הפנים ומשרד השיכון בתכנון פיתוח והתחדשות ערים ושכונות".

שמים רגליים: "אנשים חושבים שאם אני אישה יהיה לי קשה יותר, שיכופפו אותי, שאני פחות עמידה ופחות יציבה, אבל יש לי עמוד שדרה חזק. שיטת העבודה של נשים היא ביקורתית יותר, פתוחה יותר ומגיעה ממקום של ליבון עניינים. התפיסה המובילה כיום בפוליטיקה המקומית היא של 'אני ואפסי עוד'. כל מי שבא עם אמירה, רעיון או דעה אחרת, פשוט מבטלים אותו, קל וחומר אם מדובר בנשים, שהן בדרך כלל אלו שמציעות את הזווית האחרת".

תובנות מהמרוץ: "בתחילת הקמפיין עשיתי מספר טעויות כי התנתקתי מתחושות הבטן שלי. אני חייבת להרגיש כל הזמן שאני בדרך הנכונה, ולכן אני עוצרת מדי פעם, בודקת את עצמי, מביטה במראה וממשיכה הלאה".

"תפקיד כפוי טובה"

לין קפלן, תל מונד

סטטוס: 48, נשואה ואם לשלושה

מקצוע: יועצת אסטרטגית ושיווקית, עוסקת בייעוץ אסטרטגי וארגוני למנהלי בתי ספר.

ניסיון קודם בזירה הציבורית: במשך ארבע שנים הייתה יו"ר ועד ההורים בתיכון המקומי, הייתה ממקימי סיירת ההורים בתל מונד, ומיוזמי המהלך להבאת חשב מלווה ליישוב.

ההחלטה להתמודד: "התקבלה לפני כחצי שנה. היישוב גדל מאוד בשנים האחרונות, והרגשתי שדרושה קפיצת מדרגה בניהול שלו. זה אתגר גדול, כי המועצה גירעונית. פניתי ל'יש עתיד', הם בחנו מספר מועמדים ובחרו בי".

שמים רגליים: "בתקופה האחרונה אני מרגישה יותר ויותר את הגורמים האינטרסנטיים שמפיצים שמועות חסרות שחר, מוציאים את השד העדתי מהארון ומוסיפים טענות מגוחכות כאילו אני לא רוצה ללחוץ יד לספרדים. גם מאיימים על פעילים שלנו שהתמיכה בי תפגע בהם בעתיד. אני מקווה מאוד שאנשים יבינו שפוליטיקה מלוכלכת בדרך לכיסא ראש העיר, תישאר פוליטיקה מלוכלכת גם ביום שאחרי".

המחיר: "קודם כל, אובדן הפרטיות, כי זה יישוב קטן. ושנית, זה תפקיד כפוי טובה כי רוב היום עסוקים בפתרון בעיות ותלונות תושבים".

תובנות מהמרוץ: "למדתי כמה חשוב להקשיב לאינטואיציה שלי, שמציבה בפניי תמרורי 'היזהרי' חשובים. חשוב לבדוק דברים, לא להגיב בשליפה. לתת לדברים להתבשל".

"אי אפשר להפחיד אותי"

איריס אברהם, גבעתיים

סטטוס: 45, אם חד הורית לילד

מקצוע: בעלת משרד עצמאי לאסטרטגיה פוליטית וקשרי שלטון וממשל.

ניסיון קודם בזירה הציבורית: חברת מועצת עיריית גבעתיים במשך שלוש קדנציות. "בסוף 2006, כשראש העיר פרש, מילאתי את מקומו והפכתי לראש העיר בפועל במשך ארבעה חודשים עד לבחירות. לכן אי אפשר לאיים עליי או להפחיד אותי: כבר מכירים אותי בפוזיציה הזאת לטוב ולרע". ב-2007 רצה לראשות העיר, הפסידה, והייתה יו"ר האופוזיציה במשך שנתיים. לאחר מכן חברה לרשימה אחרת, והתמנתה לסגנית ראש העיר.

ההחלטה להתמודד: "הייתה לי אפשרות להישאר עם ראש העיר כמס' 2 בהבטחה של עד חצי המלכות, אבל אני רציתי את כל המלכות. התנאי לצאת שוב להתמודדות היה שיהיה מאחוריי גב מפלגתי פוליטי-כלכלי מלא, כי אני צריכה שתי הגנות - אחת לעצמי, כדי לא להפוך למממנת הבחירות, והשנייה, לא לשעבד את עצמי, את עתיד העיר ואת האינטרסים הציבוריים שלי לבעלי עניין שמונעים משיקולים זרים".

שמים רגליים: "מעבירים מסרים שליליים נגדי, אבל זה לא שורט אותי. להיות מאוימת או לפחוד, זה בכלל לא על סדר היום שלי".

אישה בפרונט: "אצל הגברים יש יותר שלטי חוצות, הכסף גדול יותר, והאגו גדול יותר, כי הוא משחק אצלם תפקיד מרכזי. האתגר בגבעתיים הוא להתמודד מול שלטים, מול משחק של תרומות. זו לא הזירה שבה אני משחקת".

"מנסים למרר לי את החיים"

ליאל אבן זוהר, ראשון לציון

סטטוס: 44, נשואה ואם לארבעה

מקצוע: עורכת דין בעלת משרד בת"א.

ניסיון קודם בעשייה ציבורית: בבחירות הקודמות קיבלה שלושה מנדטים במועצה עם רשימת 'הירוקים של ראשון', והחזיקה את תיק החינוך. "אחד הצעדים המשמעותיים שהובלתי הוא ביטול חטיבות הביניים, והפיכתן לבית ספר שש-שנתי".

ההחלטה להתמודד: "תוך כדי הקדנציה הקודמת נזרקנו מהקואליציה, וכיו"ר האופוזיציה נחשפתי לתחומים כמו ביקורת, שלטון ועניינים פיננסיים. היה לי חשש מעצם הקפיצה לתוך זירה כוחנית, לא נקייה ומכוערת, אבל החלטתי לרוץ בכל זאת".

שמים רגליים: "אני בטוחה שראש העיר המכהן לא שמח לשמוע שאני מתמודדת. קיבלתי המון הצעות להיות מס' 2, שלחו אליי מתווכים. אני נתקלת גם בלא מעט פוליטיקה שלילית כלפיי, ביקורת ציבורית מהמתחרים שתוקפים אותי, ומנסים למרר לי את החיים. יש טוקבקיסטים בשכר שמדברים ברעתי, בלוג מוזמן שנכתב עליי, שם כתוב שאני אוהבת הומואים שלא מבינה כלום, ושאני פופוליסטית. ראש העיר המכהן הקים דף פייסבוק מתחרה, שבו הוגדרתי שמאלנית יפת נפש, 'מחבקת עצים' ואפילו גזענית, בגלל שהזכרתי פעם באיזה כנס שבראשון לציון יש אריתראים".

הישגים: במסגרת המרוץ חשפה אבן זוהר ממצאים על מינהל לא תקין בהנהגת העיר. היא הגישה עתירה נגד ראש העירייה דב צור על תעמולת בחירות אסורה בדף הפייסבוק של העירייה. בעקבות העתירה החליטה ועדת הבחירות המרכזית כי ייאסר על ראשי עיריות לקדם את עצמם בדפי הפייסבוק של העיריות ולפרסם מסרים מטעמם. "העתירה נתפסה בעיני סיעת ההנהגה של העיר כקטנונית, ויש כלפיי נימת זלזול, כאילו אני מחפשת אותם, אבל אני לא מפחדת ולא בוכה בלילות על כל מה שנאמר או לא נאמר עליי, כי אני יודעת שאם אני אוותר לא תהיה אישה במקומי".

"פוליטיקה מסואבת"

דבורה ביטון, שדרות

סטטוס: 48, נשואה ואם לשלושה

מקצוע: עורכת דין, בעלת משרד המתמחה בדיני משפחה.

ניסיון קודם בזירה הציבורית: ביטון הקימה חברת כוח אדם שנועדה לעזור לפתור את מצוקת האבטלה בשדרות ובסביבתה.

ההחלטה להתמודד: "כשיאיר לפיד רץ לפוליטיקה וראיתי את האנשים שהצטרפו אליו, הבנתי שהם דומים לי בתפיסת העולם. הלכתי למספר כנסים, והפכתי לראש המטה של 'יש עתיד' בעיר. הייתה פליאה על חבירתי אליו, כי לפיד לא בדיוק מתחבר לאווירה של העיר, למצוקה שלה, ואני תמיד הייתי נאמנה למפלגת העבודה, אבל רציתי מישהו שעוסק בעשייה, ושמקדם את רווחת הציבור.

"מצב החינוך הירוד והמראה של העיר הפריעו לי, וחשבתי שזה אבסורד שאני יושבת על הגדר. אמנם הייתה מציאות קשה של קסאמים, אבל אין תשתיות, תרבות וחינוך. העיר תקועה אי שם בשנות ה-60, והעירייה מתנהלת באופן לא תקין. נוצרה פה פוליטיקה מסואבת".

שמים רגליים: "רבים רוצים להצטרף אליי, אבל חוששים להיחשף מחשש לנקמנות או להתחשבנות, לאובדן מקום עבודה שתלוי בראשות העיר. פונים אליי בשביל שאהיה מס' 2, ראש העיר מצהיר שהוא רוצה חיבור עמי, אבל כמובן לא כמס' 1. הוא משבח אותי בנאומיו, 'היא חזקה, היא בולדוזר, היא ראויה והיא תהיה איתנו', אבל מבחינתו אני עדיין לא מסוגלת להתמודד מולו".

תמיכה פוליטית: "את החיזוק קיבלתי ממאיר כהן, שר הרווחה שהיה ראש עיריית דימונה. מבחינתי הוא מודל, הוא הגיע מרקע חינוכי והרפש הפוליטי לא דבק בו. הוא הדריך אותי לפני חוג הבית הראשון, ונרתם לעזרתי למרות היותו שר עסוק. בחוגי הבית אנשים ניסו לעורר את הפחד שלי מאיומים, אבל אני אומרת: יש מערכת חוק במדינה, ואם יהיה צורך, היא תתמודד עם זה".

לוחמנות: "ניסיון חיי נתן ביטוי לצד הלוחמני שלי. שתי בנותיי הגדולות עיוורות, נלחמתי מול מערכת החינוך על מנת שילמדו במסגרת רגילה וכיום, נגד כל הסיכויים, שתיהן אקדמאיות עם קריירה מרשימה ובעלות משפחה".

ניהול זמן: "ניהול עיר הוא כמו ניהול עסק, ואם אנהל נכון את הזמן שלי אוכל לעשות הכול. אני עניינית וממוקדת, ולא מתעסקת באגו. אני הפמיניסטית המעודכנת".

"פוחדים להזדהות איתי"

נורית אבנר, רמת השרון

סטטוס: 56, נשואה ואם לשלושה

מקצוע: מארגנת אירועי התרמה לעמותות.

ניסיון קודם בזירה הציבורית: בבחירות 2003 רצה כמס' 2 של ראש העיר המכהן היום, ומונתה לסגניתו. החזיקה בתיק החינוך, התרבות והנוער.

ההחלטה להתמודד: "החלטתי לא לשרת את האינטרסים של השלטון והשררה, אלא להוביל בעצמי ובאופן חף משיקולים זרים את המהלכים שיקדמו את העיר ויחדשו אותה".

שמים רגליים: "יש הרבה שתומכים בי, אבל פוחדים להזדהות, כי הם מפחדים מנקמת ראש העיר המכהן. המפגש הראשון שלי איתו פנים אל פנים, מאז שהכרזתי על מועמדותי, היה באירוע שבו נכחו בעלי התפקידים הבכירים בעירייה. ניגשתי אליו, הושטתי יד ללחוץ את ידו, ובתגובה הוא צרח עליי 'סתמי את הפה ותעופי לי מהעיניים'. מה שצרם לא פחות מהתגובה שלו, הוא שאף אחת מהנשים הבכירות בעירייה לא הגיבה בשעת אמת ועמדה לצדי. הרגשתי ממש כמו אישה מוכה. מאז אני הולכת לישון עם זה כל לילה, ומתעוררת עם זה מדי בוקר.

"בפעם אחרת, כשעמדתי עם פעילים וחילקנו פלאיירים עם המצע שלי, הגיעו אליי פקחית ושוטר וביקשו שאתפנה. היה לי ברור שהם הגיעו מטעם ראש העיר, בניסיון להרחיק אותי מהתושבים ולהצר את צעדיי. לא התפניתי. אנחנו במדינה דמוקרטית, לא במדינת חושך".

(ממטה הבחירות של רוכברגר נמסר בתגובה: "במהלך חמש שנים אבנר משמיצה ללא הרף את ראש העיר, ולצורך הפרובוקציה התקשורתית דחפה את ידה אל עבר פרצופו של ראש העיר, שבאופן טבעי סירב ללחוץ את ידה. המדיניות של רוכברגר היא לעודד ולשתף נשים בעשייה הציבורית השוטפת, ולראיה, הן תופסות חלק ניכר בשדרת הניהול הבכירה בעירייה - מנכ"לית וראשי מחלקות ואגפים. כל יתר הטענות שהעלתה אבנר חסרות קשר למציאות ואינן ראויות להתייחסות").

אישה בפרונט: "הרבה גברים שרוצים להחליף את ראש העיר המכהן אומרים לי 'צריך אישה, אתן הנשים לא מושחתות, אתן מולטי טסקינג, אנחנו סומכים עליכן'. זה כבר ניצחון גדול מבחינתי".

"מנהלים נגדי מסע הפחדה"

רונית ארנפרוינד כהן, יבנה

סטטוס: 58, אם לשניים

מקצוע: בעלת מכון לייעוץ ארגוני.

ניסיון קודם בזירה הציבורית: הייתה חברת מועצת העיר כעשר שנים. הקימה את ארגון הגג לכל העמותות שמפעילות מקלטים לנשים מוכות, ועד לפני שנה כיהנה כיו"ר הארגון.

ההחלטה להתמודד: "הייתה כתבה עליי, ושאלו אותי אם אני רצה לראשות מועצת העיר, עניתי שלא. דווקא משם התהפכו היוצרות. קיבלתי עשרות פניות והייתי באינספור פגישות, שבהן ביקשו ממני לרוץ לראשות העיר בטענה שיש לי סיכוי גדול לנצח.

"אני באה עם קבלות על דברים שעשיתי עבור התושבים בהרבה תחומים, כמו ביטול ארנונה לא חוקית שבעקבותיו תושבים קיבלו בחזרה כסף, כינון יום לימודים ארוך עם ארוחה חמה, והכשרות לתושבים שידם אינם משגת".

שמים רגליים: "הקושי הכי גדול הוא הפחד של האנשים. אני חיה בשכונה שנחשבת לנאורה, ועדיין יש הרבה תושבים שפוחדים. יש פה איומים על אנשים שמזדהים איתי פומבית, זה מסע הפחדה. יש בשכונה שלי מפקדי בסיס בצבא, אנשים בדרגים בכירים אחרים בצבא ובאזרחות, ויש מביניהם שאומרים לי 'אנחנו לא רוצים להסתבך עם ראש העיר, נתמוך בך בשקט'. הם מקבלים שיחות טלפון לכאורה 'נחמדות', שמסבירות שלא כדאי להסתמך עליי, כי 'אם רונית לא תזכה, יהיה חבל על הקולות'.

"זה מגיע גם למקומות העבודה. דיווח לי בוס שקיבל טלפון לגבי עובד שלו, איש מוערך ומוכר בקהילה, שהעז להביע בי תמיכה גלויה. הבוס 'נדרש' לדאוג שהעובד לא יגלה הזדהות איתי. הוא נשאר תומך, אבל באופן סמוי. הפחד של האנשים יוצר קושי לא מבוטל, כי בכדי להצליח צריך שהם יתמכו בגלוי ויובילו אחריהם את שאר התושבים".

תובנות מהמרוץ: "כדי להיכנס לחיים הפוליטיים צריך עוצמה נפשית גדולה מאוד, כי יש הרבה זאבים שינסו להכשיל".

המחיר: "ויתור על חלק גדול מחיי האישיים, כי מדובר במשימה של 30/7, במהלך כל השנה. תפקיד מהסוג הזה לא מאפשר לעשות כמעט שום דבר פרטי, בוודאי לא בשנתיים הראשונות, שבהן יש לבסס תהליכים משמעותיים לעתיד".

"אני בולדוזרית שתזיז הרים"

מיכאלה זידנר, הרצליה

סטטוס: 55, נשואה ואם לשניים

מקצוע: שותפה ומנכ"לית בחברה לייעוץ אסטרטגי, פרסום ושיווק.

ניסיון קודם בזירה הציבורית: שימשה במשך עשר שנים כראש לשכת ראש העיר, אלי לנדאו.

ההחלטה להתמודד: "העיר זקוקה למישהו שיזיז דברים, מישהו שמגיע מזירות מורכבות, תובעניות והישגיות, ואני פרויקטורית בנשמתי. אני רצה באופן עצמאי, ומממנת את הקמפיין כולו מכספי הפרטי. זה יתרון גדול, כי כך אני לא מגבילה את קהל התומכים בי".

שמים רגליים: "מאחר שהייתי מנהלת הלשכה של אלי לנדאו, אז אנשים שלא אוהבים אותו מנסים להצר את צעדיי ומנגחים אותי. ראש העיר הנוכחי, למשל, פרסם מודעה נגד לנדאו 'לא נחזור להיות עיר בלהות שהון ושלטון קשורים ביחד', ודי ברור שהוא מכוון אליי, כי אני היחידה שהייתה קשורה אליו. אותי זה דווקא משמח, כי זה אומר שהם בלחץ. אתה מתנגח רק במי שמהווה איום".

אישה בפרונט: "אני רוצה שיבינו שמעבר להיותי אישה יש בי את כל הדרוש לכהן כראש עיר. בכרזות רואים אותי כאישה מחויכת ונעימה, אבל שאף אחד לא יטעה: מאחורי החיוך עומדת בולדוזרית שמזיזה הרים. אני מכוונת מטרה, והולכת עד הסוף. פיתחתי עור של פיל ואני מקבלת הכול בשלווה, גם את העזיבה של אנשים שהבטיחו לעזור ולא עזרו".

ניהול זמן: "המשפט המכונן שלי הוא 'מי שעושה המון, מספיק המון'".

צעדת בחירות

ליזי דלריצ'ה, גני תקווה

סטטוס: 47, נשואה ואם לשלוש

מקצוע: בעשור האחרון עבדה כמנהלת כספים בכירה בחברות הייטק שרשמו אקזיטים נאים. רדלן נמכרה למארוול ב-150 מיליון דולר, קידארו נמכרה למיקרוסופט, וורקלייט נמכרה ליבמ.

ניסיון קודם בזירה הציבורית: חברת מועצה כ-15 שנים. בחמש השנים האחרונות מכהנת בהתנדבות כסגן ראש המועצה וממלאת מקום.

ההחלטה להתמודד: דלריצ'ה מתמודדת בראש רשימה עצמאית בשם 'את', שכמחצית מחבריה הן נשים. כחלק מהקמפיין יזמה צעד יוצא דופן: צעדות אימון ליליות עם התושבים. פעם בשבוע היא יוצאת לצעדה ברחבי היישוב כשאליה מצטרפים עשרות תושבים שרוצים לשאול ולשמוע. אחרי הבחירות, היא מבטיחה, היא תמשיך לקיים את הצעדות כדי לתת לתושבים את הנגישות הנדרשת לראש המועצה.

שמים רגליים: "אני מנסה להתמקד בלהיות עניינית ולא להתעסק בהכפשות ולכלוכים. כשמתמודד מאשים שיש גירעון מסוים במתקן של המועצה, אני שולחת את המאזן האמיתי. זה תמיד מנצח".

בגדי העבודה החדשים

קשה להתמודד על ראשות עיר ולהישאר שפויה בעולם הפוליטי הגברי, הכוחני והרומס

בשנים האחרונות פגשתי לא מעט נשים שהחליטו להתמודד לתפקיד פוליטי - מי במישור הארצי, ומי במישור המוניציפלי. ליוויתי אותן דרך הפחדים והחששות שלהן. ראיתי אותן נפרדות ממקום עבודתן, מוותרות על המקום הנוח והבטוח, לטובת הימור על קריירה בתפקיד פוליטי ציבורי; מוותרות על משכורת נאה, על החליפות המחויטות והכורסה המרופדת במשרד הממוזג לטובת עבודת שטח סיזיפית.

הן מגיעות לקניון השכונתי, אבל לא בשביל השופינג, לובשות בגדי עבודה חדשים - חולצת טי נושאת לוגו וסלוגן בחירות, מחלקות ברושורים לעוברים ושבים, לוחצות ידיים לכל מי שנקרה בדרכן.

נשים שעד לא מזמן היו אנונימיות מבחירה, מאבדות את פרטיותן ומיחצנות את פועלן, למרות שההאדרה העצמית הזו אינה נוחה להן. אבל אין ברירה, בפוליטיקה מי שאינו מדווח לא מצליח.

התלוויתי לחוגי הבית של המתמודדות כמעט מדי ערב, אחרי יום עמוס בפעילות מטה, טלפונים, פגישות עבודה עם פעילים ותומכים. הן הגיעו למפגשים עם התושבים כמו חדשות, נכנסות כמו בקרב לכוננות ספיגה - הרי בחוגי הבית לא מחכים להן רק התומכים הנלהבים, אלא גם, ובעיקר, המתלבטים והמתנגדים. הן צריכות לשווק את עצמן הכי טוב שאפשר, להתחייב לחזון, לדבר על עצמן בסופרלטיבים.

היו גם תחושות של כישלון ואכזבה שהובילו לוויתור ולפרישה. חוסר הפרגון - גם מצדן של נשים - גבל בהשמצות קשות מצד מועמדים מתחרים. חלקן חוו איומים על חייהן, הטרדות טלפוניות, ופרסומים אישיים שקריים שפגעו בשלום הבית ובילדים.

גם להיבט הכלכלי יש מחיר גבוה. מי שלא נתמכת על ידי מפלגה, ונאלצת ללוות כספים, לשבור חסכונות ולגייס תרומות - נמצאת בלחץ נפשי כפול ומכופל.

קשה להיות אישה ולהישאר שפויה בעולם הפוליטי, הנתפס כגברי, כוחני ורומס. מי שבוחרת בקריירה פוליטית חייבת לעשות זאת מתוך תחושת שליחות גדולה, כי בשונה ממשברי קריירה ועבודה רגילים, בעולם הפוליטי כל בני המשפחה והחברים צריכים להקריב את עצמם, ולקחת בחשבון שהם תמיד בעין הציבור. על כולם להפנים כי מערכת היחסים המוכרת להם מחייהם הקודמים עומדת להשתנות, ואיכות חיי המשפחה תשתנה.

)רוני פרידמן(

הכותבת היא יועצת שיווק באינטרנט