מישהו שישמור על התינוק: הכירו את הקו-אופ בייביסיטינג

שכחתם להוריד את הכלב? לא מספיקים להוציא את הילד מהגן? משפחות בברוקלין מצאו פתרון שלא עושה חור בכיס ■ אחרי סינון קבלה קפדני, המיזם מאפשר לחברים בו לתת ולקבל שירותי שמרטפות, סידורים ועזים אחרות

בעוד ימים ספורים יחגגו שרה ואדם את יום הנישואים שלהם, אבל עם שני ילדים ושתי קריירות, החופשה בדרום איטליה תיאלץ לחכות. מאחר שבלי כלום גם אי-אפשר, אז הם מתפשרים על ערב זוגי. עכשיו נשאר רק להשיג בייביסיטר.

זה השלב שבו רובנו מתחילים לגלול בטלפון את רשימת הבייביסיטריות העסוקות תמיד, ולהתפלל שאחת מהן תעשה טובה. נגיד שמצאנו. עכשיו אנחנו צריכים לשקלל את העלות שלה להוצאות הערב כולו, ואוי כמה שזה כואב. מוציא שליש מהחשק. וזה עוד בתל-אביב, עם ה-40 שקל לשעה. בניו-יורק, התעריף הממוצע עומד היום על 15 דולר לשעה. אפילו הסרט החדש של סטיב מקווין שכולם אומרים שהוא מצוין לא בטוח שמצדיק כזה חור בארנק.

אבל שרה ואדם לא מודאגים מזה. הם נכנסים לאתר Babysitter Exchange, מקלידים שם משתמש וסיסמה, ומגיעים ללוח הקואופרטיב שלהם. כן, קו-אופ בייביסיטר, שבו חברות 16 משפחות, כולן תושבות שכונת פורט גרין בברוקלין. הם מכניסים את פרטי המשימה: בתאריך זה וזה, החל מתשע בערב, לשעתיים וחצי, הם זקוקים למישהו שישמור על שני ילדיהם, בני חמש ושנתיים. "זהו יום הנישואים שלנו, ואנחנו מאוד רוצים לחגוג", הם מפרטים את סיבת הגיחה. "שני הילדים כבר יישנו, כך שלמעשה רק צריך להיות באזור עד שנחזור הביתה".

עכשיו נותר להם לחכות שאחד מהחברים האחרים בקו-אופ ייענה לקריאה, וייקח על עצמו את המשימה. בתמורה הם ייתנו לו 20 נקודות שהם עצמם צברו בבייביסיטינג שעשו עבור הורים אחרים בקבוצה. ככה זה עובד. שמור לי (על הילדים), ואשמור לך (על הילדים). אחר כך כבר נקזז את הניקוד.

עוד כשבן הזוג שלה היה הנשיא, הפכה הילרי רודהאם קלינטון את הביטוי האפריקאי במוצאו "נדרש הכפר כולו" לאחת מהאמירות המזוהות איתה. בתרבות המבקשת להאדיר את היחיד האוטרקי ואת הישגיו, הציפה קלינטון לפני השטח את הקושי המושתק שבגידול ילדים. במיוחד בארצות-הברית, שחוץ מבתוכניות הטלוויזיה שהיא מייצרת, שבהן כולם גרים ליד כולם, במציאות רוב הילדים מתמקמים במרחק טיסה בטוח מהוריהם.

קלינטון טענה אז שגידול ילדים בחברה המודרנית המבוזרת כל-כך הפך למאמץ לא סביר. היחידה המשפחתית המסורתית, קבעה קלינטון, כבר לא מספיקה. צריך כפר שלם. בישראלית מתבקש לתרגם את זה ל"דרושה חמולה".

המסר התיאורטי הזה תפס חזק בכמה מוקדים אקסטרה-ליברליים. אחד מהם הוא ברוקלין, בעיקר בשכונות המשתקמות, היכן שעוד ועוד לבנים בני מעמד בינוני-פלוס מחליפים בעשורים האחרונים את התושבים הקודמים, ממעמד סוציו-אקונומי פחות בר מזל. כמה קילומטרים מזרחית לבירת העסקים האמריקאית הם בונים לעצמם איים של כלכלה חלופית, עם סדר יום ירוק וסוציאלי, מודעות פוליטית גבוהה, פסקול של מי שהתבגרו בתחילת שנות ה-90 ותפריט ללא בוטנים.

רונה תמיר, תסריטאית תל-אביבית בת 35 ואימא לשניים, הגיעה עם משפחתה לשכונת פורט גרין שבברוקלין לפני יותר משנה. עוד לפני שנחתה בעיר היא כבר הספיקה להירשם ל"פארק סלופ פארנטס", קואופרטיב הורים של שכונת פארק סלופ הסמוכה, שהפכה לדגל, שלא לומר קלישאה, של התופעה. בקו-אופ ההורים הזה חברים יותר מ-5,000 משפחות. דרכם היא ביררה מהם הגנים המומלצים, וגם רכשה שק של 20 בובות ברבי ב-20 דולר. את האופניים האופנתיים של בנה, נטולי הדוושות, היא קיבלה ככה סתם בחינם, ממי שגמר עליהם את הסיבוב.

"זה סוג האנשים", היא מבהירה. "זו לא קומונה של אנשים שלא חופפים שיער. אלו אנשים שמתוך אידיאולוגיה ואילוצים כלכליים בוחרים לעשות למען הקהילה. אז הילדים שלהם הולכים לבתי ספר של הקו-אופ, וחלקם שייכים לקו-אופ המזון, שאומר שאתה יכול לקנות אוכל בזול תמורת שעות עבודה. והילדים במין גן מעורבות הורים שבמקום אלפיים דולר, עולה 1,300. ואם הילד שלהם צריך משהו, הם קודם יבדקו בקו-אופ אם למישהו יש אחד למסור. הם משלמים פחות, ועושים יותר. הם רוצים חיים בורגניים נוחים, אבל מתוקנים".

על קו-אופ חילופי הבייביסיטרים היא שמעה זמן קצר אחרי שהגיעה לשכונה, אבל לפני שאחרים יפקידו את ילדיהם בידיה היו עוד כמה משוכות לעבור. המרכזית הייתה איתור שתי משפחות שכבר חברות בקו-אופ, שיכולות לערוב לכך שהיא ובן הזוג שלה הם בוגרים אחראים, מהסוג שאפשר לסמוך עליהם עם הילדים. "שני מליצי יושר", מכנה אותם תמיר, "שיעידו שאנחנו משפחה טובה".

חברה אחת הם מצאו בקלות. אחר כך נודע לתמיר שגם השכנה שלהם חברה בקו-אופ, ונעתרה להמליץ עליהם. השלב הראשון הושלם. הם נכנסו לרשימת ההמתנה.

ג'וי פרגסון, עד לא מזמן עיתונאית כלכלית ולאחרונה יועצת תקשורת לארגונים ללא מטרות רווח, נכנסה לקו-אופ בייביסיטרים זמן קצר אחרי שילדה את בנה הבכור, לפני חמש שנים. זה התחיל ממפגשי אימהות בחופשת לידה בפארק השכונתי, והתגלגל הלאה לארגון מסודר. בעקבות ההצלחה של הקו-אופ, היא עזרה לייסד עוד אחד ובו 16 משפחות נוספות.

- שני מליצי יושר זה מספיק כדי להרגיש בטוחים? אתם סומכים על שיקול הדעת שלהם?

פרגסון: "כן. אנחנו לא עושים ראיונות או משהו כזה, כי זה מתכון לפינות של קטנוניות. זה לא שכל המשפחות בקו-אופ הן החברות הכי טובות שלי. ברור שיש קבוצות בתוך הקו-אופ של אנשים שמרגישים יותר קרובים אחד לשני. ככה זה בכל סיטואציה חברתית".

אחד מכללי היסוד של הקו-אופ הוא גבולות הגזרה - גיאוגרפית וכמותית. הם לא רוצים אנשים משכונות רחוקות, כדי שאף אחד לא יצטרך להיטלטל בסוף יום עבודה בתחבורה ציבורית; והם גם לא רוצים לחצות את רף 16 המשפחות, כדי לשמור על המעגל מוכר ומשפחתי. זה מסביר מדוע תמיר ומשפחתה חיכו לא מעט זמן ברשימת ההמתנה, עד שהתפנה מקום. שני מקומות, למעשה: "לקראת סוף הקיץ, שתי משפחות עשו את הטעות של כל מעמד הביניים בניו-יורק, והביאו ילד שלישי לעולם", מחייכת תמיר. "הם כמובן נאלצו לעבור לניו-ג'רזי, והמשמעות של זה היא שהם גם פינו מקום בקו-אופ".

עוד לא יצא לה להיעזר בשירותי הקו-אופ, אבל עוד מעט היא תתחיל. בינתיים היא לומדת את כללי השימוש. ככה זה עובד: מרגע שמשפחה התקבלה לקו-אופ, היא מקבלת 40 נקודות, לספתח. זה המטבע העובר לבייביסיטר. יחידת הזמן הבסיסית היא רבע שעה, והיא שווה נקודה אחת. שעה, לא מסובך לחשב, שווה 4 נקודות. אלא אם כן מדובר בשני ילדים או יותר, בשעות עירות, ואז כל שעה שווה 6 נקודות.

- אז ללכת לסרט?

פרגסון: "זה בערך 3 שעות, אז זה 12 נקודות שעוברות ממני, למי שהסכים לקחת את זה על עצמו".

אסור להיכנס למשיכת יתר, ואסור לצבור יותר מ-200 נקודות, זאת אומרת, 50 שעות בייביסיטר. "לי תמיד יש קרוב לאפס, כי אנחנו יוצאים הרבה", מסבירה פרגסון, "אז מדי פעם אני שולחת מייל שבו אני אומרת: 'הי, אני פנויה במוצאי שבת, מישהו רוצה לצאת?'. ככה אני מנסה לצבור נקודות יזומות".

- ואנשים מספיק ספונטניים כדי להגיד כן?

"ברוב המקרים".

לקו-אופ שני בעלי תפקידים: המנהיג ואסיסטנט. הם מתחלפים כל 4 חודשים ברוטציה. תפקיד המנהיג הוא לוודא שהכללים נשמרים, לכנס את אסיפות הקו-אופ, והחשוב ביותר: לכנס את הכינוס החברתי שנערך אחת לחודשיים למשפחות כולן. "זה מין פיקניק בפארק השכונתי, כדי שכולם יכירו את כולם, והכי חשוב, כדי שהילדים יכירו את מי ששומרים עליהם", אומרת תמיר.

היא מגגלת את אתר חילופי הבייביסיטר ומציגה בקשות לדוגמה: זוג רוצה לצאת לארוחת ערב עם חברים שהגיעו מחוץ לעיר. התינוק בן השנה כבר יישן, מבטיחים הוריו, בן החמש בטח ירצה סיפור לפני השינה. "יש לנו אינטרנט אלחוטי, כבלים וחתול פרווני", מוסיפים ההורים. זוג אחר מדווח על ישיבת ועד בית בבניין הקו-אופ שלו (כן, גם הנדל"ן מאורגן בשיטה דומה לעתים קרובות), ששניהם רוצים להיות נוכחים בה. הישיבה תתחיל בשבע בערב. שתי הבנות שלהן כבר יהיו מקולחות ומוכנות לשינה, ותוך שעה צפויות להירדם. ויש גם: "אינטרנט אלחוטי, בירות ונטפליקס".

כלל נוסף קובע שכל משפחה חייבת להשתמש בשירותי הקו-אופ לפחות פעם בחודשיים, ולקחת על עצמה מינימום מטלת בייביסיטר אחת, פעם בחודשיים, כדי לשמור על זרימה חיונית בקו-אופ.

- בסוף יום עם הילדים שלך, את באמת רוצה לשמור על ילדים שהם לא שלך?

תמיר: "אני מבינה את השאלה שלך, אבל בצד השני של זה יש הקלה כלכלית משמעותית. 15 דולר לשעה ליציאה של חמש שעות, יוצא שהבייביסיטר עולה הרבה יותר מהסרט. התמריץ העיקרי שלנו להיכנס לקו-אופ הוא לא כי חסרים לנו חיי חברה סוערים. יש לי חברים, אני לא מחפשת עוד. אנחנו עושים את זה כי זה חיסכון משמעותי בהוצאות".

- ולפני משמרת ראשונה, את לא חוששת ליפול על ילדים מבאסים?

"לא. כבר טיפלתי בילדים בחיים שלי. אז כן, אני אתבאס להחליף חיתול לתינוק, אבל רוב הסיכויים שזה לא יידרש. רוב היציאות הן אחרי שהילדים כבר ישנים. וחוץ מזה, זו לא תורנות שרירותית, את בוחרת איזה בייביסיטר לקחת על עצמך".

פרגסון: "הכלל הוא שאפשר להשתמש בקו-אופ רק אחרי שתינוק כבר יודע לישון לילה שלם כמו שצריך. אף אחד לא הולך להפיל תינוק צרחן על אחרים. ב-90% מהמקרים, מדובר בלשמור על ילדים ישנים".

פרגסון עצמה מודה שלרוב זה בן הזוג שלה שלוקח על עצמו משמרות בייביסיטר. בעיקר מפני שהיא נופלת למיטה כבר בעשר וחצי. "ברוב המקרים", היא מגלה, "אלו הם האבות שעושים את הבייביסיטר".

- יש לך הסבר מדוע?

"אולי כי הנשים אוהבות להישאר בערב בבית. אולי כי לגברים יותר נוח לחזור הביתה בשעה מאוחרת ברגל".

פרגסון טוענת שרוב האנשים מתעקשים שהם נהנים מהחוויה: "הם לא בבית, אז הם לא צריכים להתעסק במטלות הבית, כמו לקפל כביסה. הם פשוט רואים כבלים של אחרים. זה די מרגיע".

- חברי הקו-אופ מתייחסים לזה כאמצעי לחיסכון, אבל אני מנחשת שרוב החברים מרוויחים בעבודה שלהם יותר מ-15 דולר בשעה. אז איך זה הגיוני כלכלית?

"נכון, אבל ברוב המקרים אפשר גם לעבוד בזמן שעושים בייביסיטר. זה מה שבן הזוג שלי עושה. עבורו זו הזדמנות לעבוד בלי הסחות הדעת של הבית. הוא הולך עם הלפטופ ובאותו זמן גם מרוויח נקודות בייביסיטר. זה לא בזבוז זמן, כי גם אף אחד לא משלם לך כדי לשבת על הספה ולראות טלוויזיה בבית שלך. הניג'וס היחיד זה הצורך לצאת מהבית".

- ואת לא מרגישה כאילו את פולשת למרחב של משפחה אחרת? חושפת את הסודות שלה? או שהחיים הפרטיים שלך נחשפים כשמישהו בא אלייך הביתה?

"להפך. נוצרת קרבה. אני דווקא אוהבת את זה. וחוץ מזה, קורה שיש אנשים שמגלים שזה לא מתאים להם, ואז הם עוזבים".

- הם מעדיפים לשלם.

"או שיש להם כסף, או שיש להם קרוב משפחה שאפשר להזעיק. לא כולם במצב הזה".

צרו איתנו קשר *5988