האבטלה, מהבעיות הקשות בעולם המודרני, מרימה שוב את ראשה המכוער. אחרי מספר שנים של צמיחה בתעסוקה בישראל וכמה שנים נוספות של יציבות החל גל חדש של פיטורי עובדים. בין המאיימות בפיטורים נמצאות חברות ענק כמו טבע ובזן, וגם מפעלי תעשייה בינוניים שחלקם, כמו סלטקס בקריית שמונה ומריאן פלסט ממגדל העמק, עלולים להיסגר, צעד שבהכרח כרוך בפיטורים.
סטלה קורין-ליבר, מהעיתונאיות הבכירות והנחשבות בתקשורת הכלכלית, כתבה לאחרונה על גל הפיטורים במשק ולדבריה הוא תוצאה של משק ישראלי חולה הזקוק לתרופה, והתרופה היא פיטורי עובדים, לא רק בגופים ציבוריים אלא גם בחברות פרטיות.
"המשק משקם את עצמו... באמצעות גלי פיטורים", היא כותבת. עיקר הנפגעים מה"תרופה" הזו יהיו החברות הגדולות: "טבע, בנקים וחברות סלולר", אבל המרשם מיועד גם לחברות בינוניות: "תעשיות מסורתיות והיי-טק, רובם יפטרו עובדים, ו/או יפחיתו שכר... כי אין להם ברירה, כי זה קריטי להישרדותם ולבריאות התאגיד, והעיקר: כי ימשיך להתקיים לחץ ציבורי להפחתת מחירים ולהורדת יוקר המחיה". וגם מגזר השירותים נמצא על הכוונת: "וזה אומר גם שהמובטלים יפחיתו את הצריכה, מה שיאיץ עוד יותר את ההאטה במשק".
המפוטרים, לפי קורין-ליבר, לא ימצאו עבודה חדשה: "אסור להסתמך על האמונה ההזויה, שהמשק יתרחב ויצמח ולכן תהיה עבודה למפוטרים; שכן דבר אחד ידוע כאן: למפוטרים מעל גיל 45 קשה למצוא עבודה חדשה".
תרופה, גם אם היא מרה או כואבת, אמורה לשפר את מצב החולה ולא להחמיר אותו ולהדביקו במחלה קשה עוד יותר. יוקר המחיה הוא דבר מעיק, אך פיטורים הם בעיה קשה בהרבה; עובדים בני 50 שיאבדו את עבודתם לא ממש ייהנו מירידת מחירי הקפה, הטיסות והסלולר, ומשק שייקלע לסחרור של פיטורים, ירידה בצריכה, דפלציה, ירידה ברווחי החברות, הפסדים, פיטורים וחוזר חלילה - יהיה חולה הרבה יותר.
יש תרופה אחרת למחלות המשק; קוראים לה צמיחה. היעדר התרופה הזו הוא המחלה העיקרית כיום גם ברמת המאקרו. פקידי האוצר ובנק ישראל חגגו לאחרונה על הנתונים, המראים ירידה בהוצאות המדינה וצמצום בגירעון, מ-20 מיליארד שקל בספטמבר שעבר ל-14 מיליארד השנה. חלק מהנתונים הללו מבוססים על הכנסות חד-פעמיות ושינויים באופן המדידה, אבל זה לא העיקר: כל סטודנט לכלכלה אמור להבין שגירעון הוא רק חלק מהתמונה הכללית. הנתון החשוב ביותר הוא שיעור הצמיחה, ודווקא עליו הפסקנו לשמוע.
בשנה האחרונה חלה ירידה דרמטית של כ-30% בהשקעות במשק בציוד ומכונות, מ-12.5 מיליארד שקל ל-9 מיליארד שקל; יבוא חומרי הגלם ירד בכ-20% ויצוא הסחורות ירד בכ-10%. המשק הישראלי הקטן מוטה מטבעו ליצוא. הוא ימשיך לשגשג (או יחזור לשגשג) רק אם הייצור, התעשייה והיצוא יחזרו לצמוח. כל תחזית או "תרופה" אחרת היא מצג-שווא.
ברמת המאקרו, התרופה צריכה להיות המשך התמיכה בהשקעות בתעשייה והסיוע ליצואנים, בלי לפחד משד הגירעון. וגם ברמת המיקרו של מפעלי התעשייה, התרופה לא צריכה להיות מעגל קסמים של הפסדים, התכווצות ופיטורים, אלא ההיפך הגמור: צמיחה. גיוס השקעות, כניסה לשווקים ולתחומי פעילות חדשים, פיתוח יצירתי יותר של המוצרים ושיווק חכם יותר שלהם. כל מה שהביא את התעשייה הישראלית לאן שהגיעה, אבל יותר.
חלק חשוב מהריפוי הוא טיפול חכם ונכון בכשלים ניהוליים. ניהול חכם, בניגוד למה שלפעמים חושבים במקומותינו, אינו אומר בהכרח לפטר-לפטר-לפטר, אלא להיפך: לארגן מחדש עובדים קיימים, להכשיר אותם למשימות חדשות, לגייס עובדים מצטיינים ולתקן טעויות ניהוליות המכשילות עסקים רבים. אחת מאלה הוא הנטייה שלא לקבל לעבודה עובדים מעל גיל מסוים, למרות ניסיונם, הידע שלהם, המיומנויות הרבות שרכשו, הרעב שלהם לתעסוקה והעובדה שהם דווקא לא אלה שזקוקים לצאת מוקדם לקחת את הילדים.
הנה לכם דוגמה כיצד טיפול בכשל ניהולי בעסק אחד יכול לספק עבודה למפוטרים מעסק אחר, ואני מתייחס בכוונה רק למפעלים במגזר הפרטי. גם במגזר הציבורי, הגישה לפיה פיטורים וקיצוצים היא התרופה לכל מחלה היא פשטנית, שגויה ואף מסוכנת, אך זה נושא מורכב יותר ולא ניכנס אליו.
כדי שהתעשייה תצמח, היא זקוקה להשקעות, ובעיקר להשקעות חכמות, כאלה שיביאו עמן מעורבות וסיוע ניהולי ולא רק אשראי ומזומן. אם נחזור לרמת המאקרו, הרי שהמציאות המעוותת, שבה רוב-רובן של ההשקעות מופנות לקומץ עסקים גדולים, בזמן שמאות אלפי עסקים סובלים ממחנק אשראי ובבעיות ניהוליות, היא-היא המחלה של המשק שיש לרפא ולתקן בהקדם.
* הכותב הוא מייסד קרן איתן להשקעות בעסקים בינוניים (www.eitan-fund.com)
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
